אין שום ייאוש בעולם כלל

"תמיד אפשר להתחיל! "עבודת השם" זה ענין ששייך לכל רגע, לכל אדם, ולכל דרגא! אין מצב אבוד!"רוב רובו של העולם מיואשים..." למדנו בדברי רבינו ש"אפילו כשאדם מושך את עצמו מהרע לטוב, רק כחוט השערה, הוא יקר מאוד מאוד בעיני השם יתברך". יש רבים השואלים, הרי זה נשמע כאילו רבינו מכשיר את הרע, אפשר לחיות עם הרע, מספיק שאני מושך את עצמי מהרע לטוב כחוט השערה. חלילה וחס לחשוב כך! רע זה רע, וזה גרוע מאוד, אבל רבינו בא לומר לנו כך: אנחנו חושבים שכדי להתקרב להשם יתברך צריך להיות אדם מושלם, צדיק ותלמיד חכם מושלם, מפה מתחילה עבודת השם. אבל אדם שנמצא ברע, מה שייך אליו עבודת השם? הוא כל כולו נמצא בתוך הרע, בתוך השטויות, וכי שייך שהוא יעבוד את השם? וממילא רוב האנשים מיואשים מעבודת השם, וחושבים שזה לא שייך אליהם.

בשנים הקודמות, אם זה בתחילת התשובה, או כאשר היו צעירים עם ההתלהבות של ההתחלה אז הם חשבו שהם עוד יזכו להיות צדיקים גדולים ותלמידי חכמים גדולים, והם השתדלו בזה, אבל במשך הזמן הם ראו, שהיצר הרע מאוד מתגבר עליהם, ומפיל אותם מאוד מאוד, אז יום אחד הבינו שעבודת השם זה לא שייך אליהם, "כנראה שלא מתכוונים עלינו". ממילא הם נפלו בדעתם, וזה לא אחד ולא שניים, רוב רובו של העולם מיואשים, פשוט יום אחד משלימים עם המצב וזהו. בא רבינו וטופח ליצר הרע על הפנים, הוא מראה שזה לא כך, תדע לך עבודת השם מתחילה אפילו כשאדם מונח ברע. כמו שרבינו מביא בכמה מקומות את הגמרא בירושלמי: "אם יאמר לך אדם היכן אלוקיך? - תאמר לו בכרך גדול שבארם" דהיינו: ברומי, ששם מקור העבודה זרה, מקור הטומאה. פירושו, שכאשר אדם אומר לך: היכן אלוקיך? ומוציא את עצמו מן הכלל, כאילו הוא אינו שייך לאמונה הקדושה, כאילו הוא לא שייך להשם יתברך. תאמר לו כדברי הירושלמי - בורא עולם נמצא, היכן שאתה נמצא. זאת אומרת: אתה נמצא בעבודה זרה? בכפירה? תדע לך: גם שם נמצא בורא עולם, וממילא גם אתה. מאיפה שאתה נמצא - אתה יכול להתחיל לעבוד את השם. איך? כיצד? אומר רבינו "אפילו כשאדם מושך את עצמו מהרע אל הטוב רק כחוט השערה, זה יקר מאד מאד בעיני השם יתברך". ועכשיו, אם אדם ניחן בשכל ישר, בלב ישר, מה הוא מבין בזה? רק רגע, עד היום חשבתי שעבודת השם זה מושג ששייך רק לצדיקים, לאנשים מיוחדים, ופה רבינו מגלה שעבודת השם שייך אלי, כלומר, שכל משיכה מרע לטוב, אפילו רק כחוט השערה! זה יקר מאוד בעיני השם.

אם כן, במשך היום אני יכול מאות ואפילו אלפים פעמים למשוך את עצמי כ"חוט השערה" מרע לטוב! נתפוס לדוגמא את עניין שמירת העיניים - אם אדם היה יודע, שלמרות אין ספור המכשולים, כאשר הוא מתגבר פעם אחת ויחידה לא להסתכל ברע - זה יקר מאוד מאוד בעיני השם, היה עושה חשבון נפש: הרי אני יכול עשרות פעמים לזכות לזה! אם נתבונן בדבריו של רבינו נראה, שרבינו מסביר למה באמת זה כל כך יקר וחשוב. אומר רבינו: "כי מחמת שאדם בגוף מגושם כל כך, בזה העולם הגשמי כל כך, אשר רבו כמו רבו המונעים והמעכבים והמסיתים והבלבולים, על כן כל העתקה והעתקה שאדם ממשיך עצמו מגשמיותו להשם יתברך ולתורתו, אפילו רק כחוט השערה, הוא יקר מאוד בעיני השם יתברך". זה לא פלא שאנחנו נראים כך. מהו האדם? הנשמה, ואיפה הוא נמצא?...להתעלות מתוך לבוש החיה. בחוץ לארץ, באמריקה, במקום שנקרא "ברונקס" נמצא גן החיות הראשון או השני בגודלו בעולם. הוא משתרע על כמה עשרות קילומטרים.

לכל בעל חי יש סביבה טבעית משלו כמו בגו`נגל, יש מקום בשפע, סלעים, הרים וגבעות, האריה והדוב יכולים להסתובב בחופשיות... ומרחוק אתה רואה שילוט ענק שמראה לך בחץ - "כאן נמצאת החיה המסוכנת בעולם". כולם רצים לשם לראות, מי זו החיה הכי מסוכנת בעולם?! ושם עומד "ראי" - אתה רואה את עצמך... זה לא פלא, שהאדם מתנהג כפי שמתנהג. הנשמה הקדושה נמצאת בתוך כזה גוף, בתוך כזו חיה מסוכנת, ובנוסף לגוף העכור והמגושם הזה, נמצאים בכזה עולם גשמי, ומה יעשה הבן ולא יחטא?? בהלכה הראשונה ב"ליקוטי הלכות" מבאר רבי נתן את הפסוק: "אם יש מלאך מליץ אחד מיני אלף להגיד לאדם יושרו, ויאמר פדהו מרדת שחת". הגמרא מסבירה, שמדובר באלף כפול אלף, כלומר מיליון מקטרגים יש על האדם, ומלאך אחד מן המליון, גם הוא, תשעים ותשעה חלקים ממנו מקטרגים על האדם, רק חלק אחד ממנו מסנגר על האדם. שואל רבי נתן: וכי מה יוכל החלק היחידי הזה ללמד זכות כנגד כל המליון, ותשעים ותשעה חלקים ממנו עצמו? אלא - מגלה רבי נתן דבר נורא ונפלא - הסניגור אומר כך: בורא עולם! הרי איך התחיל כל התהליך? זה לא התחיל כך, מהקיטרוגים, המקטרגים האלו היו קודם מסיתים שלו. "הוא המסית הוא המדיח הוא המקטרג הוא הממית" זה התחיל עם הרבה פיתויים, היו לו מליון מסיתים ומדיחים. כעת, החלק האחד מתוך המלאך מתוך המליון אומר כך: בורא עולם! זה שהוא עשה כל כך הרבה עבירות זה לא פלא!

לא פלא איך הוא חטא כל כך הרבה, הפלא הוא - איך הוא עשה מצוה, איך היה לו הכוח לעמוד נגד מליון מסיתים ומדחים! הוא בעצמו אומר שתשעים ותשעה חלקים הוא הסית וקיטרג, אלא - זה שהוא חטא כל כך הרבה "זה לא "הוא" זה לא מציאותו האמיתית. אלא מה הוא בעצמו? מצוה! זוהי המציאות האמיתי של היהודי אז אומר בורא עולם אתה צודק: ויאמר פדהו מרדת שחת! זה הפירוש בדברי רבינו, שאפילו כשהאדם מושך את עצמו מרע לטוב, אפילו כחוט השערה, זה יקר מאוד בעיני השם. האדם נמצא בכזה גוף מגושם, ונמצא בכזה עולם מלא מניעות ועיכובים ומסיתים ובלבולים וכו`, אז זה לא פלא שהוא נראה כך. להיפך - הפלא הוא איך הוא מתנתק קצת מהרע לטוב, זה הפלא. ולכן זה כל כך יקר בעיני השם יתברך. רבי נתן מחדד את הענין עוד, בשביל שנדע כמה אנחנו מסוגלים לעבודת השם. כמה אנחנו שייכים לעבודת השם. ואומר רבינו: "ובזה ראוי לאדם להחיות את עצמו ולשמח את עצמו אפילו כמו שהוא"! אם אנחנו נקיים את זה, נאמין בזה, נחיה ושמח את עצמינו עם זה, אתם יודעים מה יהיה סך הכל, בסוף?

אם תקח תהילים, ותאמין שפסוק אחד תהילים זה יקר מאוד בעיני השם יתברך, אז תאמר לעצמך, רק רגע - אני יכול להגיד עוד פסוק ועוד פסוק. וכך אתה יכול לומר חמישים פרקי תהילים רק מפסוק אחד, וכן הלאה. אבל הבעיה היא שהאדם חושב לעצמו: מה אני, בגן? אפילו בגן אומרים מינימום מזמור אחד עם הילדות הקטנות, ואני אומר פסוק אחד?!... הלוואי שנזכה כך. דוד המלך! רגל רביעי במרכבה! מלך ישראל! איך הוא הרגיש? "כגמול עלי אימו" - - - רבינו אומר אני זקן וייניק, הוא העיד על עצמו שהוא זוכר לאו כלום, הוא זוכר עוד לפני בריאת העולם, זאת אומרת הכי זקן. ומצד שני הוא מרגיש את עצמו כל הזמן יניק, כמו תינוק: עכשיו, ברגע זה נולדתי, אין לי כלום אני מתחיל להגיד פסוק אחד מתהילים, זה נפלא מאוד, זו הרגשה נפלאה. "אבל לנו זה לא מתאים זה מתאים לצדיקים הגדולים, אנחנו כבר גדולים, בכוללים... כבר סבים"... זה לא כך! צריך להתחיל לדעת: עבודת השם זה מתחיל מכלום, מחוט השערה. רבותי! אם אנחנו נדע ונאמין בזה, נחיה את זה, נראה בסוף היום אוצרות מלאים של תורה, תפילה, מצוות ומעשים טובים, רצונות וכיסופים והתחדשות, ומה לא? אבל, נותנים לימים שלמים לעבור, ומחכים. זה מחכה ליום הזה, וזה ליום שבו יסיים עם החובות, וההוא מחכה כשילך למקום פלוני... וכל אחד מציב תנאים: מתי הוא יוכל להיות חידוש של צדיק. אבל זו טעות, הכל מתחיל מטיפטופים...מעלת האדם על המלאכים "ותאמין" אומר רבי נתן "שאיך שהוא", כלומר באיזה מצב ירוד שאתה נמצא "גם הדיבורים שלך יקרים מאוד בעיני השם יתברך, כי הוא יתברך מתאווה גם לתפילתך" ניקח את כל הרשעים הגדולים שהיו, ונאמר הכל על בן אדם אחד. אבל הוא יהודי - בורא העולם מתאווה לתפילה שלו, וגם עליו רבינו אמר שאין שום יאוש בעולם כלל. אם היהודי הגרוע ביותר היה מאמין, שאין שום יאוש בעולם כלל, היה זוכה להיתקן, להיות צדיק גמור! אבל - מוסיף פה רבי נתן - למה הקב"ה מתאווה גם לתפילתך? להכי גרוע? "כי כל העולמות עם כל עבודתם הגדולה שעובדים אותו יתברך באימה וביראה תמיד - אינו עולה אצלו יתברך כלל כנגד שיחה אחת ותפילה אחת של בן אדם השפל הזה שבזה העולם". אם היינו רואים רק מלאך אחד, מסדק צר, לרגע אחד כהרף עין היינו מתמוטטים מיד ונופלים מרוב נעימות ומתיקות, מרוב פחד. מכל שכן העבודות של כל העולמות וכל זה לא עולה אצל השם יתברך כולו, כנגד דיבור אחד של יהודי פה בעולם הזה. ומדוע? פשוט! למלאך אין בחירה, אין לו נסיונות, אין לו גוף עכור כשלנו, אין לו אישה וילדים, אין לו בעיות פרנסה וחובות, ממילא זה לא פלא שהוא עובד ככה את השם יתברך. אבל לאדם יש בחירה, הוא נמצא בכזה עולם מגושם, מלא שקר, מלא מניעות עיכובים והסתות ויש לו בחירה, לבחור בטוב - או ברע וכשמתוך כזה עולם של שקר, וכאילו מניעות - הוא בוחר בהשם, זה הנחת רוח של השם, בזה בורא עולם מתפאר! אם תאמין בדיבורים הקדושים של רבינו, ותחיה את עצמך עם זה ותשמח את עצמך עם זה, ואתה תגיע למצב כמו "אוהב כסף לא ישבע כסף" כל היום תרצה עוד מצוה ועוד אחת..." מה אתה רוצה לדבר איתי פוליטיקה? אין לי זמן לזה, בזמן הזה אני יכול להגיד פסוק תהילים! בעבר, כשחשבתי שאני צריך לגמור בכל יום שלוש פעמים תהילים בלי הפסקה, וזה לוקח בין שש לתשע שעות, זה לא יכולתי, אז היה לי הרבה זמן לדבר איתך פוליטיקה ושטויות. אבל היום גילו לי את הסוד שכל פסוק תהילים זה יקר מאוד מאוד, ועל ידי זה אני מתקרב להשם יתברך וגורם נחת רוח עצומה לבורא העולם, יותר מכל העבודות של כל המלאכים, אם כן חביבי, מהיום והלאה אין לי זמן, אם אתה רוצה - נדבר עבודת השם, כל דיבור שנדבר זה נצח נצחים..." "אמר ריש לקיש: כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן שנאמר: "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים" אומרת הגמרא אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן". סור מרע" על ידי ה"עשה טוב" - מה רוצים מהאדם? בסך הכל תחיה ותשמח את עצמך בכל נקודה, אם תחיה ותשמח את עצמך - אתה תהיה כל היום בטוב. רבינו מביא את הפסוק "סור מרע ועשה טוב" באמת בדורות הקודמים אנשים היו חזקים, והדור היה נקי יותר, אז היה שייך להגיד סור מרע ועשה טוב, בשבילנו, היום, הדרך להיות סור מרע על ידי עשה טוב, תהיה כל כך טרוד ועסוק עם הטוב שלא יהיה לך זמן לרע. איך עשה רבינו כשהיה ילד קטן? לקח ספר "שערי ציון" והיה עושה תפילות "לשם ייחוד" לפני הלימוד, לפני כל המצוות. והוא רצה להרבות במצוות, לקח מטבע ופרט למטבעות קטנים, לקח את ה"שערי ציון" אמר "לשם ייחוד", ולקח לו הרבה זמן, הוא האריך כדי לזכות על ידי מצוות הצדקה למה שיכולים לזכות, עשה עסק שלם מזה שהוא הולך עכשיו לשלשל לקופה מטבע בשווי חמש אגורות, אחר כך שלשל את זה לצדקה, ויצא מהחלון. הדלת של ביהמ"ד היתה נעולה. הוא היה עדיין קטן ויצא לשחק, ואחר כך חזר לביהכנ"ס, לקח שוב את ה"שערי ציון" אמר בכוונה ושלשל עוד מטבע... כך בילה הרבה זמן על מצוות צדקה... כולנו מאמינים בחלק של ההתעוררות, ויודעים, ורוצים לקום בחצות להתבודד ולהתפלל בוותיקין, ללמוד בעיון ובקיאות, ולהיות קדושים וטהורים וצדיקים גמורים. אבל הבעיה היא, שאין לנו אמונה בהתחזקות של הצדיק, אין לנו אמונה שאחרי כל מה שעברנו ועובר עלינו, וניסינו ולא הצלחנו ש"אין שום יאוש בעולם". צריך להיות סוחר, לא להיות בטלן, העולם הזה יקר מאוד! השם יזכנו שנזכה לחיות את הדיבורים האלו, ועל ידי זה בוודאי ניזכה כל אחד לגאולה הפרטית שלו, ועם ישראל כולו יזכה בקרוב לגאולה השלמה.