תשכחו מהצרות!

אריה ניסן   
אא

משנכנס אדר מרבים בשמחה! במאמר תפסיק להתבכיין למדנו, שכדי שאדם יזכה להיות בשמחה עליו לעקור מליבו את מידת הבכיינות, שנובעת מכפיות טובה, וכנגדה להחדיר לליבו את מידת ההודיה, שנובעת מהכרת הטוב, מכיוון שמידה זו היא המידה שהכי ממתיקה דינים מעל האדם וממשיכה עליו שפע של ישועות. במאמר זה, אציין דרך שהשם יתברך האיר בליבי בעניין הדרך לפעול ישועות! והיא בנויה משלושה שלבים: שלב א – לשכוח! כאשר יש לאדם צרה כלשהי, או דבר שהוא רוצה לפעול בו ישועה, והוא מתבודד לפני ה', הדבר הראשון שהוא צריך לעשות זה לשכוח לגמרי מהצרה שלו! כן, קראתם נכון – את אותה צרה שבגללה הוא התחזק לבוא לפני ה' ולעשות שעת התבודדות - אותה הוא צריך לשכוח. וכדי להרגיע את הקוראים, נדגיש שעל פי דעת תורתנו הקדושה אין שום איסור לשכוח מהצרות למשך שעה, מותר לשכוח מהצרות בשעה זו, וזו אפילו מצווה לשכוח מהצרות למשך שעה... ואם ישאל אותו "מצפה לישועה": למה לשכוח מהצרה? הרי בשביל זה באתי להתבודד! כתוב בכל הספרים הקדושים וכן לימדתם אותי בספר "בשדי יער", בדיסקים ובמאמרים רבים, שכאשר יש לאדם צרה הוא צריך לבוא לפני ה' ולפרש שיחתו ולבקש רחמים על צרתו ולצעוק לה'... ועכשיו, הרב כותב שצריך לשכוח מהצרה בהתבודדות? הרי הסיבה העיקרית שהובילה אותי להתבודדות היא לצעוק להשם על צרתי, לא כדי לשכוח אותה?! התשובה לשאלות אלה היא, שאם אדם לא ישכח את הצרה אלא יתחיל מיד לפרש שיחתו בעניין אותה צרה שיש לו, אז אפשר לומר בוודאות שהוא ייפול לבכיית חינם, ובמקום לפעול ישועות הוא יפעל על עוד צרות, חס ושלום (כמו שהסברתי במאמר "תפסיק להתבכיין", שעל בכיית חינם אדם יכול להיענש קשות ח"ו). לכל אדם, אפילו לגרוע שבגרועים, יש תמונה יפה מאוד בחייו ואם רק יתבונן על כל החסדים והישועות שהוא זכה בהם בעבר, וזוכה בהם מדי יום ובכל שעה, הוא ישמח ויגיל. אך יש משהו שמסתיר לו את כל הטובות: אותה צרה, שהיא בסך הכל נקודה קטנה "שחורה" (בהמשך נלמד שהיא בעצם לא שחורה) והוא מאפשר לה לכסות את כל חייו, להחשיך לו את כל החסד והטוב שיש לו. דבר זה נובע מהמידה הרעה של כפיות טובה – כאשר אדם חושב שהכל מגיע לו ואסור לשלוח לו שום ניסיון ושום קושי, כי החיים שלו מוכרחים להתנהל בצורה מושלמת, שהכל ילך לו חלק – כך טוען האדם... אולם מידה זו גורמת לאדם לשים את ה"נקודה השחורה" במרכז ולהגדיל אותה, עד כדי כך שהיא תכסה את כל היופי של חייו. למעשה, האדם עצמו הוא זה שהגדיל את הצרה עד שנראה לו שכל חייו שחורים משחור, למרות שאינם שחורים כלל וכלל. אבל חשוב לדעת שמהשקר הזה חייבים לצאת! קודם כל צריכים לשכוח מהצרה! מכיוון שאז היא לא תכסה את כל הדברים היפים שיש לכל אחד בחייו והוא יראה את כל הטוב, למשל: בריאות, קורת גג, אישה, ילדים, פרנסה וכו'. ובנוסף, הוא אף יראה שבמהלך חייו הוא הספיק לעשות כמה מצוות, שמר שבת או שתיים, הניח תפילין, נתן צדקה, עשה חסד, אכל מצה בפסח וכן הלאה... יתירה מזו – בהתבוננות זו אף יראה את כל הישועות והגאולות שהשם עשה עמו, כל מיני יציאות מצרים פרטיות – ועל כל צריך להודות לבורא העולם. בקיצור, אפשר לכתוב מגילות מהטוב שיש אפילו בחייו של האדם הגרוע והמסכן ביותר בעולם. לכן, כאשר אדם מכריח את עצמו לשכוח מהצרה, לפחות לשעה קלה, הוא מצליח לראות עד כמה החיים שלו יפים. כשעושה זאת הוא גם עוקר ממנו את מידת הבכיינות ומתחיל לשמוח בחלקו, וכמובן שמודה ומהלל את השם. שלב ב – טיפול ב"נקודה השחורה" לאחר שהודה על כל הטוב שהחל לראות, מכיוון ששכח מהצרה שלו, עליו לקחת את ה"נקודה השחורה", כלומר הצרה שלכתחילה הובילה אותו להתפלל כדי להיחלץ ממנה ולפעול ישועות, ויתחיל להתבונן עליה באמונה ויחפש את ההרחבה שה' נותן לו בתוך הצרה עצמה, כמו שרבינו הקדוש כותב על הפסוק: "בצר הרחבת לי" - שאף בתוך הצרה עצמה, אם יתבונן האדם, יראה כמה הרחבות שה' מרחיב לו ועוזר לו גם בתוך הצרה. ויתחזק להאמין בטובה שיש בצרה, כי מאחר והכל מאיתו יתברך, אם כן, הכל בודאי לטובה, ובכל צרה כזו מסתתרת ישועה גדולה, כמו שנאמר: "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע" – ממנה – מהצרה – תבוא ישועה גדולה. כך יסתכל האדם על הצרה בעיניי האמונה, כפי שמבואר בספר "בגן האמונה", כי אם השם נתן לו ניסיון הרי שזה רק לטובה ועל ידי זה השם מכוון אותו אל תכליתו ושליחותו בעולם הזה, כי ברגע שהשם מנסה את האדם הוא רוצה לתת לו מתנה, ללמד אותו שכל חדש ולקרבו, לכן עליו לדעת שאין שום רע בעולם, וזה כולל את כל ה"נקודות השחורות" אותן האדם רואה. ואם יסתכל נכון על הניסיון הוא יבין שבסך הכל ה' מעלה אותו על המסלול שמיועד לו, כמו שביארתי בספר הנ"ל ובעיקר בספר "בגן החכמה". לכן ראוי לכל אחד ללמוד היטב את הספרים האלה המלמדים ומכוונים את האדם להסתכל נכון על כל מאורעותיו ועל החיים בכלל. דוגמא לעניין זה היא אחד התלמידים בישיבתנו, שסיפר לי פעם כי בשכונה בה היה גר היו לו צרות בצרורות עם אנשים מסוימים, לכן הוא ברח ובסופו של דבר הגיע לישיבתנו. הוא בכלל לא התכוון ללמוד בישיבה, אך מכיוון שלא היה לו מקום לשהות בו הוא ביקש להצטרף לישיבה ועם הזמן נקלט בה. אך אז, למרבה הפלא, הוא הרגיש שהוא מתחיל לחיות ולא היה מאושר ממנו. כעבור זמן-מה הוא הגיע אלי והתלונן שוב על אותן "צרות". אמרתי לו: אם לא היו לך "צרות" כאלה, היית כאן? אלו לא צרות! אלו ישועות! אמור תודה לבורא העולם על הישועות הללו מכיוון שבזכותן אתה לומד בישיבה, וכפי שאמרת בעצמך שהרגע שבו הגעת לישיבה היה הרגע בו התחלת לחיות באמת. שלב ג – לחפש ולהבין עכשיו, כשהאדם משתמש בעיניי האמונה והוא רואה שהנקודה השחורה בכלל לא שחורה כמו שחשב, עליו לחפש ולהבין על מה בא לו דבר זה ועל מה שהוא צריך לעשות תשובה, ולהתפלל לישועה. למען האמת, אף ששלב זה חשוב והכרחי, היה בדעתי לא לכתוב אותו כלל, או לכל הפחות להמליץ לקורא לוותר עליו ורק להודות על הצרה. מדוע? מכיוון שרוב בני האדם שמתפללים על ישועה לצרתם מתרכזים בעיקר בצרה ומדלגים, או מזרזים, את השלבים הקודמים, לכן גם לא שוכחים באמת את הצרה ולא מגיעים להודאה בלב שלם עליה. ואז, בזמן שהם מתפללים, הם נופלים לבכיית חינם. אולם, כאשר אדם בוכה בכיית חינם, כפי שהספקנו להבין, זה דבר גרוע מאוד מכיוון שאז נסגרים בפניו כל השערים וכל החלונות, ואולי גם שולחים איזה מלאך שיטייח את הכל עד שלא יישאר אפילו סדק צר שדרכו יכנסו תפילותיו... לכן, מי שלא בטוח במאה אחוז שהוא לא ייפול שוב לבכיית חינם עדיף שיוותר על השלב השלישי, או רק יעשה אותו לזמן קצר מאוד בהתבודדות וירכז את רוב עבודתו בשלבים הראשונים. לעומת זאת, כאשר אדם הולך עם תודה והודאה באמת, מתוך הכרת הטוב, נפתחים בפניו כל השערים! וכמו שתלמידה אחת סיפרה לי שהיא משתדלת לכתוב לפניה כל ישועה וכל טובה שה' עושה לה, והיא מבטיחה לה' שכל טובה שיעשה לה היא תשתדל לכתוב ולזכור אותה כדי להודות עליה, ואכן היא רואה ישועות גדולות! וזה רק מעצם העובדה שהיא זוכרת את הטובות שהשם עושה עימה, ומודה עליהם. וכן סיפר לי אחד האברכים שהיה לו חוב עצום, שהוא פשוט לא ידע מה לעשות. הוא הלך לשדה להתפלל על זה. בכניסה לשדה פגש אותו חבר ושאל אותו לשלומו. האברך סיפר לו על צרת החובות ובכה לפניו. שאל אותו החבר: גם בשדה אתה מתכנן לבכות על החובות? והוא השיב: בודאי, בשביל זה באתי. שאל אותו החבר: וכמה זמן אתה בא לשדה לבכות? השיב האברך: הרבה זמן. שאל אותו חברו: נו, והצלחת לפעול ישועות בעניין? אמר לו: לא. אז אמר לו החבר: תשמע לי, אל תבכה, רק תודה כל השעה על החובות... אותו אברך שמע בקול חברו ואחרי שבועיים של הודאה בהתבודדות על החובות, קיבל מחבר במתנה סכום עצום שכיסה לו כמעט את כל החובות, ונשאר לו סכום זניח שלא קשה להחזיר. בספר "שיח שרפי קודש" כתוב, שרבי יצחק, בנו של רבי נתן, חלה פעם במחלה קשה. כשביקש בתפילתו מה' יתברך על רפואתו, נענה ואמר: 'ריבונו של עולם, וכי מה אוכל להבטיחך? שאם תבריאני אהיה מהיום והלאה איש כשר? איני יכול להבטיחך זאת, אולם זאת כן אוכל להבטיחך, אם תבריאני לעולם לא אשכח זאת, ותמיד אודה לך על חסד וטובה זו!' ואכן, הבריא. שמעתי מעשה מאיש אחד, משותק בכל גופו, שהיה לו חזיון בו הוא ראה את עצמו עולה לעולם העליון ונכנס להיכל אחד שם ראה המולה רבה, רבבות מלאכים עסוקים ונחפזים מכאן לכאן במהירות. הוא שאל: מה זה ההיכל הזה? אמרו לו: זהו היכל התפילות של עם ישראל המבקשים ישועות, והמלאכים מעבירים את הבקשות הללו. הוא עבר להיכל שני, ואף שם ראה את אותה המולה ורבבות מלאכים שנחפזים מכאן לכאן ומפה לשם, ושאל: והיכל זה מהו? אמרו לו: זה היכל התפילות שנענו ועתה מריצים את הישועות לכל אלו שנענו. הוא עבר להיכל השלישי, שם ראה תמונה שונה: אין המולה ואין שום פעילות, היו בו כמה מלאכים מעטים שהלכו מצד לצד בעצלתיים. שאל: והיכל זה מהו? אמרו לו: לצערנו הרב, זה ההיכל שהיה צריך להיות הכי פעיל והוא ההיכל של התודות של כל אותם אנשים שנושעו... לסיכום, אציין שוב את שלושת השלבים בתמציתיות: א. יש לשכוח את הצרה לגמרי ורק להודות על כל הדברים הטובים שיש לך בחיים. ב. אחרי שאדם הודה והוא שמח בחלקו, עליו להתבונן על הצרה באמונה ולהאמין שזה לטובה, וכמובן להודות עליה. ג. אחרי ששמח בצרה והוא מאמין שהיא טומנת בחובה ישועה, יחפש על מה הוא צריך לעשות תשובה ויתפלל ויבקש את הישועה שהוא צריך. כל מי שילך בדרך זו בתמימות יצליח לפעול ישועות וימתיק את כל הדינים, מכיוון שזו העבודה העיקרית – עקירת מידת הבכיינות וכפיות הטובה ועבודה על מידת הכרת הטוב וההודאה לבורא העולם - שתביא את הגאולה הפרטית והכללית, כי בזה יתוקן הכל ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי