כבוד אב לבנו

מגיל מצוות ואילך לא זו בלבד שאין מצות חינוך אלא על האב לנהוג עמו כאח / כבן-גילו, על-דרך שנהג יעקב אבינו עם בניו, וכמובא במדרש (ב"ר עד יג): ויאמר יעקב אל אחיו לקטו אבנים. שואל המדרש: כמה אחים היו לו? אחד [עשו]! והלואי שהיה קובר אותו! אלא, אלו בניו שהוא קורא אותם בלשון הקודש אֶחָיו... אמר רב יודן [מכאן נלמד]: לבש אדם לבושו של אביו, הרי הוא כיוצא בו, עד כאן לשון המדרש. ומפרש היפה תואר: "לבש אדם לבושו של אביו – אם הוא גדול בקומה כמו אביו, אף כי צעיר הוא בשנים… לכן נקראו אֶחָיו". על-דרך דרוש אפשר לומר: לבש אדם לבושו של אביו – משעה שהבן לובש חליפה ומגבעת (בר מצוה), הרי הוא כמותו. במדרש (קהלת ט יג) מובא: "כאשר בני יעקב הגיעו לשכמו (לכתפיו של יעקב) דימה אותן לו, וקרא אותן אחים". נמצא, שאם הבן גדול בקומה הרי הוא כמו אביו, ועל האב להתייחס אליו כבן-גילו. ואין לחוש שמהנהגה זו הבנים יבואו לזלזל חלילה בהורים, ולא ישמר יחס הסמכות שבין האב לבנים, שהרי מדברי חכמינו ז"ל אנו למדים שאכן זו ההנהגה האמתית והראויה. וגם המציאות מוכיחה כן, שכאשר ההורים מתייחסים לבנים הגדולים בדרך כבוד והערכה, הם מחזירים להם באותו מטבע, יחס של כבוד והערכה. וכאשר אין מתייחסים אליהם בכבוד והערכה, הם נפגעים מאוד, ופעמים אף רוחשים שנאה כלפי הוריהם. משום-מה, רבים וטובים טועים לחשוב שגם נער מתבגר בגיל מצוות, יש להתייחס אליו כאל ילד קטן. ויש הורים המגדילים לעשות, שלא די שאין נוהגים בו כבוד ואין מתחשבים בדעתו, אלא אף כופים את דעתם עליו, ומבטלים את דעתו כליל ופעמים הדבר נעשה אף ברבים. זו טעות חמורה, ואין דעת חכמים נוחה הימנה. בהנהגה זו הם גורמים לו להתרחק ולהתנכר להם, דבר שעלול להוביל אף לריחוק מדרך ה´. זאת לדעת, שכל הנאמר לעיל הוא ביחס האב לבן בלבד, ולא ביחס הבן אל אביו. חלילה לבן לנהוג באביו כאל אח, אלא חייב לכבדו ולירוא ממנו כל ימי חייו. מצות כבוד אב ואם ומוראם, מוטלת עליו כל ימי חייו. מצוה זו יקרה היא עד מאוד ואין לה הפסק. אולם כאמור, אין לאב לנהוג בבנו  שגדל כאל קטן, אלא כאח וכבן גילו – ביחס של כבוד, כדרך שנהג יעקב אבינו עם בניו.