חינוך פנימי - ב' המראות שבאדם

לאדם עינים המסתכלות ממנו והלאה, והרי אדם צריך לתקן את עצמו ולא את האחר, ולכאורה, היו עיניו צריכות להיות מופנות כלפי פנים (כפי שאומר דוד המלך: "גל עיני ואביטה, נפלאות מתורתך" – סובב את השקפתי אל הפנים, ולא אל החוץ). אלא, שהאדם רואה את עצמו דרך המציאות המתגלה לעיניו, ומציאות זו היא המראה דרכה מסתכל האדם על עצמו. המציאות הגשמית האופפת אותנו, היא אמצעי דרכו אנו מתחככים עם פנימיות נפשנו. לאדם ישנן ב' מראות דרכן הוא בודק את עצמו. המראה החיצונית והמראה הפנימית, וב' מראות אלו בודקות כל נקודה ונקודה באדם. המראה החיצונית מראה לי את התוצאה בחוץ, והפנימית את השינוי שנעשה בתוכי פנימה. היכולת לפרש את השינויים הפנימיים דרך ההסתכלות החיצונית אינה אוטומטית, והיא דורשת לימוד והדרכה רבים ועמוקים. החינוך, שהוא הנושא המעסיק ביותר את האדם הנאור, נדרש אף הוא ל-ב' המראות, וע"כ עלינו ללמוד לבחון את עובדת היותנו מחנכים דרך ב' מראות אלו. כאשר אדם בודק רק בעזרת המראה החיצונית, דהיינו על פי מבחן התוצאה החיצונית, עלול הוא לטעות טעות חמורה. צריך לזכור שתפקיד המראה החיצונית הוא להעביר למראה הפנימית מסרים אותם צריך לעבד. לעיתים מה שראינו במראה בצד שמאל יהיה בצד ימין שלנו, מה שראינו כקטן יהיה גדול אצלנו וכן הלאה. לעיתים יש מראה שמראה לנו את דמותנו 6 פעמים, והלא אנו יודעים שאנו קיימים רק פעם אחת. בקיצור, המראה החיצונית מעוותת את האמת לפעמים, ומי שיטיל את אמונו אך ורק בה, ימצא עצמו הולך שולל אחר תעתועי החיצוניות. כיצד נעשה הפירוש של הנראה אלינו מן המראה החיצונית, הוא נושא מרתק המצריך לימוד, אך היום אנו מבקשים לגעת בעובדה, שבסופו של תהליך ההתבוננות דרך ב' המראות,  המראה הפנימית היא הקובעת ודרכה בסופו של דבר נשפוט את עצמנו. והנה תרגיל מחשבתי קטן שימחיש לנו את חשיבות המראה הפנימית: • אם הילד אינו מחונך ולא עשיתי את הנצרך ממני כמחנך, אני מחנך לא טוב. • אם הילד אינו מחונך ועשיתי את הנצרך ממני כמחנך, אני מחנך טוב. • אם הילד מחונך ולא עשיתי את הנצרך ממני כמחנך, אני מחנך לא טוב. • אם הילד מחונך ועשיתי את הנצרך ממני כמחנך, אני מחנך טוב. שימו לב בבקשה, שאפשרי שאני מחנך טוב גם אם הילד לא מחונך, וכן אפשרי שאני מחנך לא טוב גם אם הילד מחונך. אם כך הדרישה תופנה מעתה אלי יותר מתמיד. אני צריך להיות מחנך טוב. אני בודק את עצמי. בלבול המראות נובע מההסתכלות החיצונית, המתייחסת אל המראה החיצונית כשופטת ולא כמתבוננת. יש להשכיל מכך רבות על חייו של האדם, שהאבן השואבת כמעט את כל ישותו שהיא הרדיפה אחר כבוד, יכולה להיסתר אם נבין ונחיה את המראה הפנימית כשופטת ואת המראה החיצונית רק כמתבוננת. כל מי שמבקש את תוצאת החינוך רק בחוץ, רק בגוף החניך, שופט על פי מדד חיצוני מטעה. אנו מבקשים את פנימיות החניך, לטעת בה את המוסר והערכים הגבוהים, ולא רק כלפי חוץ. אני מחנך אמיתי אם עשיתי את המוטל עלי כמחנך! מהיום הדרישה שלי מעצמי תעלה. הבחינה הפנימית שלי  תהיה אבן הבוחן שלי להיותי מחנך. מהיום אֵמור "מבחן התוצאה החיצונית לא קובע!".