אימא ואבא, תשמרו עליי!

מתוך יומנו של ילדכם.. (וזה יכול להיות בכל טווח גיל ובכל מצב, החל מגיל ינקות ועד בכלל). הורים יקרים שלי, כאן הילד שלכם, בנכם היקר, כן כן זה שלו חיכיתם הרבה מאוד זמן.. פיללתם וקיוויתם לבואו. בהתחלה מאד שמחתם עם הגחתי לאוויר העולם, בתחילת דרכי הייתי אוכל וישן רב הזמן, הייתם צריכים לתת לי מעט תשומת לב, אומנם לא הדרתם שינה בגללי והייתם מאד עייפים, ומטבע הדברים הערתי אתכם כל שלוש ארבע שעות במקרה הטוב, אבל אז ידעתם לקבל את המצב בהבנה ועם המון אהבה. ראיתם אותי כעולל חסר ישע ומתוק מתוק. התרגשתם ושמחתם מכיל תיק שלי בפנים , כל גרעפס ופילטה הייתה ממש חגיגה עבורכם. ברוך השם מאז עוד קצת גדלתי והתחלתי להרים את הראש, להתגלגל מצד לצד, לזחול, לעמוד על שתי רגליים – וראיתם זאת כפלא אנושי ממש, אני זוכר את הצעקה של אימא מרב התעלפות, ואני כמעט נפלתי מהצרחה שלה. אמרתי לעצמי אם אני בסך הכל רק עומד ואימא מתעלפת מהתרגשות מה יהיה כשאצייר לה ציור, ואולי גם אצייר לה ציור מתנה על הקיר..? היא וודאי תשמח!

זה יהיה מתנה ממני במיוחד אליה כאות לאהבתי והערכתי. אבל אני לא ממש יודע להחזיק צבע ולצייר, אז ב"ה המתנה תחכה לעוד כמה חודשים. וכך, בחסדי השם יתברך, עם הרבה סיעתא דישמייה המשכתי לגדול ולצמוח. התחלתי מהר מאד ללכת, לרוץ, כבר הספקתי לזחול, ואז גם התחילה החגיגה, כי פתאום גילית שאני יכול לעשות עוד דברים עם עצמי, למרוח שוקולד על הספה, וגם את הכוס חלב לשוך בתוך ארגז המשחקים וגם מאוד כייף לי ללכלך את הבגדים, וגם את קירות הבית וכל דבר אחר אשר נקרה בדרכי. זוכרים שאמרתי לכם שאני מתכנן להכין לאימא הפתעה מיוחדת, לתת לה מתנה ממני.. ובכן, היום ציירתי על הקיר בכל מיני צבעים, ציירתי לאימא ואבא בהרבה אהבה, זה המתנה שלי אליהם, ממש מכל הלב, מאוד התרגשתי.. ואני לא יודע מה קרה פתאום איך המתנה שלי לא טובה. אמא ואבא נורא כעסו צעקו עליי העליבו אותי ואמרו לי שזה קששקוש. "קשקוש??!" המתנה שלי נחשבת כקשקוש. המתנה שלי לאמא ואבא שהם הכי יקרים לי, לא נחשבת לכלום? ואני באמת לא מבין למה הם צועקים עלי? כועסים? וגם רוצים לתת לי עונש.

השם יתברך, אני פוחד עכשיו ומאוד, תעזור לי בבקשה. מה קרה? עשיתי מעשה טוב וקבלתי עליו צעקות? השפלות? עונש? מה קרה פה בכלל? שמישהוא יסביר לי בבקשה, אני באמת לא מבין. רק מרגיש פחד וצער בלב. אמא בטח שונאת אותי עכשיו. וגם אבא. הסיפור עם הציור על הקיר קצת נרגע, למרות שלפעמים כשאנו עוברים ליד הקיר בסלון אמא ואבא מזכרים לי מה עשיתי, אבל באמת שאני לא מבין מה עשיתי. אני גם לא מבין למה זה רע ולמה לא אוהבים את המתנה שלי. עכשיו אני גם קצת מפחד לגעת בטושים וצבעים זה עושה לי מחשבה לא טובה, כי אני נזכר בצעקות של אימא ובכעס של אבא אז אני מתחיל גם לשנוא צבעים וגם בכלל לצייר. בהמשך עוד קצת כשגדלתי התחלתי להבין את העולם שבו אני חי. אני שמח מאוד לחקור לחפש ולבדוק, מה שהשאיר מאחורי עוד ועוד בלגן וערימות של לכלוך מאחורי זה עושה לי כייף גדול, אני באמת לא מבין למה כל הזמן צריך לשמור על סדר , ניקיון ומסגרות.

תנו לי כל היום ללכלך לשחק, להתלכלך גם בחול ובחוץ, להיות בגינה, לאכול ממתקים ולישון מתי שבא לי, ככה אני רואה את חיי מתוך נקודת מבט של ילד. ואמא, עוד דבר, זה לא רק שאני מתנהג ככה, אלא כל בני גילי, אז כך שזה בסדר, אני לא שונה מהם והם לא ממני. אני מתנהג בנורמה חברתית מקובלת שמתאימה לבני גילי, ולא רק כנורמה אלא כטבע שהטביע בי בורא עולם מתוקף היותי רק ילד. אתם אולי כועסים עליי כשאני מתנהג ככה, כמו ילד קטן, אבל לי לא ממש אכפת, כי זה חלק מהטבע שלי כילד, אותו הטבע שבורא עולם ברא בי. אני רק ילד, מתי תבינו את זה אמא ואבא היקרים? לפעמים אני מרגיש שהדרישות שלכם כלפי קצת מוגזמות וזה מלחיץ אותי מאד. אני נותר חסר אונים למוליכם ובפרט כאשר אתם צועקים עלי ומעליבים אותי, זה מפחיד אותי מאד. אני לא יודע מה לעשות. זה מחליש לי את הנשמה. אמא, אני לא באמת רוצה ללכלך את הבגד החדש והנקי, ואבא, אני לא ממש מתכוון להפריע לך בזמן שאתה ישן או מדבר עם חבר בטלפון. ככה אני יודע להתנהג ולא אחרת. זה מה שאני יודע בינתיים. וכן, הרבה פעמים אני רוצה חיבוקי ונישוקי, אני מרגיש קצת לבד, קצת מפוחד, ולא תמיד אני יודע ויכול להביע את רגשותיי, ולעיתים אני עושה משהו שלילי וגדול ומעצבן כדי שתתייחסו אלי. סליחה אמא ואבא, אבל הרבה פעמים אתם לא מתייחסים לציור היפה שהבאתי מהגן, או כשאר בקשתי סליחה מהילד שדחפתי בגן, על זה אני לא מקבל פידבק חיובי, וגם אם הלכתי לישון מוקדם והייתי ילד טוב אז לא נותנים לי מילה טובה. אבל אם אני ישעה רעש, אצק ארביץ לאחי, אחטוף לאחותי את הכדור, אנשוך ואבעט אז אולי תתייחסו אלי ותבינו שגם אני קיים. אומנם אתם צועקים עלי ומענישים אותי, אבל גם זה סוג של יחס מצדכם אלי, וגם זה עושה לי משהו בלב.. אומנם לא נעים, אבל ככה אני יודע שאתם מתייחסים אלי ושאני לא לבד. הכי מפחיד בעולם להרגיש לבד. אני גם יודע שאני מאוד אגואיסט. לא תמיד מעריך ולא תמיד יודע להגיד תודה. אני מקבל את הדברים כמובן מאליהם. אבל זה לא בגלל שאני רע, אלא ששוב, בגלל שאני באמת לא יודע שאתם טורחים כל כך הרבה למעני.

ואם הייתי מבין ויודע בטוח שהייתי מודה לכם על כך. אבל אני אוהב אתכם ובדרכי שלי, בדרכי הילדותית אני מודה לכם. אמא ואבא היקרים, תבנו, אתם חומת ההגנה שלי. בלעדיכם אני לא יכול לחיות ולא רק מבחינה גשמית, אלא ובעיקר מבחינה נפשית ורוחנית. אתם כל עולמי. אתם ההגנה שלי מפני העולם, מפני דברים שקשים ומפחידים לי. כמו למשל, אני רוצה לספר לכם איך היה לי היום בגן או בבית הספר.. ואיך הגננת או המורה התייחסה אלי, והרבה פעמים לא אכפת לכם בכלל. אני רוצה גם לספר לכם שיש ילד שמציק לי וקשה לי מולו, ואני צריך את עזרתכם והגנתכם, ואתם לא שואלים אותי אפילו איך היה בגן. אימא, כן אני גם מקנא במויישי אחי הקטן שלו את נותנת תשומת לב. אני לא ממש יודע מה זה לקנא, אני רק מרגיש עם זה לא נעים. את יודעת אימא, כמו שאת מקנא בחברה שלך או במשהו שאת רוצה ואין לך ככה גם אני, אני רוצה את תשומת הלב שאין לי.. אני לא מבין למה אותו את מאכילה משחקת ומדברת אתו, ולי בקושי שמה כריך על השולחן. למה אותו את מרדימה עם נשיקות וחיבוקי ושרה לו שירים, ולי כלום, אותי את מכסה בשמיכה ומכבה את האור. אמא, את זוכרת שפעם היית קוראת לשמיכה שלי שמיכי? את אולי שכחת, אבל אני עוד זוכר.. ואימא, מה עם הסיפור לפני השינה? ברכת לילה טוב? אימא ואבא, גם אני זקוק והמון לחום אהבה, למילה טובה, לחיבוקי ונישוקי, לעידוד, לתשומת לב, לביטחון עצמי למשוב חיובי שרובם ככולם תלויים בכם– מתי תבינו שאתם החומה שלי, החומה הבצורה, ואני לא יכול ולא מסוגל בלעדיכם. וכאשר אתם מפקששים איתי החומה לאט לאט נבקעת ונהיה בה חור.. ואני מתחיל לפחד כי נכנסים דרכה כל מיני דברים לא טובים וזה עושה לי רע. אני גם לא יודע איך בכלל להתמודד איתם ומולם, מעולם לא נתקלתי בדברים קשים כאל. זה קשה לי.. אז אני מתחיל להרטיב.. לא לישון טוב בלילה.. לפעמים אני גם אנטי לאכול.. מציק לילדים בגן או בבית הספר, לאחים ולאחיות, אני אומר לא רוצה על כל דבר ומושך את הכתף, אני רגזן וכעסן, אני איום ונורא. אגלה לכם, אני עושה דווקא אבל לא בכוונה, דווקא כדי להעיר אתכם משנתם, אני לא יודע לומר "הצילו" אני גם לא יודע להגיד "אני במצוקה" אבל אני כן יודע להעיר את תשומת לבכם בתקווה שתבינו שיש כאן בעיה, ושאל תתעלמו ממנה. שתבינו שאני במצוקה וצועק הצילו.

אימא ואבא תעזרו לי. ותבינו הורים יקרים שלי, זה לא בגלל שאני ילד רע חלילה, אתם וודאי זוכרים אותי כתינוקי, איזה מתוקי הייתי כשהייתי קטן.. אני עדיין מתוקי ואפילו עוד יותר.. זה שאני מגלה את עצמי, הסביבה, העולם, יוצר, סקרן וחוקר זה לא אומר שנהייתי רע חלילה. אבל דעו לכם שאני מפחד, כי התרחקתם ממני, אתם גם כל הזמן רק מעירים לי , מבקרים אותי בביקורות שליליות ואתם כועסים עלי וצועקים אל תעשה ככה.. ואתה מתנהג לא יפה.. וזה אסור.. וזה נו נו לך.. ולך לעונש.. וזה נורא מפחיד אותי, זה מחליש אותי.. אני חסר אונים ולא יודע מה לעשות אז מרב בלבול וקושי אני מוציא את הזעם , הכעס והתסכול שלי החוצה. אני לא מכיר דרך אחרת. אני רוצה להיות ילד טוב, מחונך, מנומס. באמת שאני רוצה. אני רוצה גם תשומת לב חיובית כזאת שמגיעה אחרי התנהגות טובה. אני רוצה לקבל שבחים על דברים טובים ויפים שעשתי, ויש הרבה כאלה. אבל למה אתם רק רואים בי את ההתנהגויות השליליות, ולמה דווקא אותם אתם מעצמים? למה אתם נותנים לי להבין שרק בעזרת התנהגות שלילית אני מקבל יחס? ולמה אני לומד להתנהג בדרך הזו, למרותש אני רוצה אחרת? אבל החינוך שלכם כל כך משמעותי בחיי ואני לא מסוגל אחרת, לא עכשיו לפחות, לא בגיל הזה שלי. אז אני לומד לגדול ולהבין שהעולם רע ואכזר. ושצריך להתנהג בצורה תוקפנית כעסנית ולא יפה כי רק ככה משיגים דברים ושגם יופי עדינות מתיקות ורוגע זה לא מושגים שכדאי לחיות איתם כי אני לא מקבל עליהם עידוד חיזוק והבנה. בנוסף אני גם לומד לגדול להיות אדם ביקורתי, שלילי, כעסן , מוחצן או סגור, בוטה , זעפן, בכיין ועוד מידות לא טובות. יכול להיות שגם בהמשך יתחילו להתעורר בעיות נוספות, הרבה יותר קשות ומורכבות מאלה שקיימות היום, ושוב, הורים יקרים שלי, זה לא בגללי, אני קטן ולא מבין, האחריות אינה שלי, אלא שלכם. תבינו שאני צריך להיות מודרך מכם ולא להיפך. החינוך שלכם כלפי תלוי בטיב, באיכות ובדרך החינוך שלכם כלפי והוא זה שעשוי לקבוע ולחרוץ גורלות. במקרה הזה, לחרוץ ולקבוע את גורלי. יש לכם תפקיד מסור וחשוב. הבעיות ימשיכו לגדול אם לא תעצרו אותם כאן ועכשיו ובזמן. אם לא תיקחו אחריות על מעשיי שברובם הם גם כתוצאה מהחינוך שלכם. מהמסרים שהעברתם אלי. אמא ואבא אני רוצה להיות ילד טוב אנא עזרו לי, לשם כך אתם הורי.

 השם יתברך נתן לכם זכות להיות הורים והפקיד את נשמתי היקרה בידכם. אנא, עשו את המיטב להיות לי להורים ומחנכים טובים ויראי שמים ולמדו כלים מתאימים לחנך אותי. תלמדו אותי להיות בן אדם שמח ובריא בנפשו עם מעלות טובות ויראת שמיים. אמא ואבא, היום בדרכי לגן, ראיתי את שלויימלה בוכה, אבא שלו התכופף אליו ואמר לו שלא ידאג אימא נסעה לתקופה קצרה הפעם, והיא תחזור הבייתה במהרה. נבהלתי והתרגשתי לא הבנתי בכלל על מה הוא דיבר. אוי ואבוי איך אימא יכולה לנסוע ולהעלם.. אח"כ שמעתי אומר לאחיו הגדול, שהיא נמצאת בבית משוגעים.. מה זה בכלל? אמא ואבא היקרים, אתם יודעים מה רבי נחמן הקדוש אומר על זה? שכל מחלות הנפש באים מקלקול השמחה. ואתם יודעים למה ומדוע מתקלקלת שמחה שהיא מידה טובה וחיונית שטבע אותה בורא עולם בכל בריה, ובפרט בילדנו הקטנים והרכים. השמחה מתקלקלת, נהרסת, נעלמת, נחלשת, דועכת בגלל שאתם ההורים לא נותנים לי להיות ילד, אתם בקושי רב נותנים לי לגדול ולהתפתח כמו ילד. השם יתברך טבע בי טבע של ילד ואני מתנהג בהתאם, אתם אולי לא מתנהגים כהורים בהתאם. השמחה שלי נחלשת וחבל לי על כך ומאד. אני רוצה להצר על זאת בפניכם. זה קורה גם בגלל שאתם רב הזמן מבקרים, מעירים הערות, הרבה שליליות , תוקפנות, אפילו במבט קשוח. הדברים הללו ועוד אחרים גורם לי לחנוק את הנשמה. זה מצמצם לי את הנשמה, זה מוציא את האור והחשק והרצון הטוב לשמוח... השמחה זה החיות שלי, שלכם של כל העולם , ההפך מכבה לי את הנשמה זה מביא לי חושך. מה הפלא שישנם ילדים כבר בכיתות א' ב' ואפילו בגנים, ילדים רכים ממש, עוד לא התחילו את דרכם בזה העולם.. בקושי רב עשו כמה פסיעות והם עצובים נורא.. מתוסכלים.. שהרצון לחיות בורח מהם.. שהם רק בתחילת דרכם ובעצבות נוראית. השמחה ברחה מהם ואולי בגללכם. איני חלילה מבקר אתכם, אלא רק בבקשה תבינו שיוצאת לי מתוך הנשמה צעקה ענקית שבא אני מתחנן "הצילו, תעזור לי, תעזור לכם, תעזרו לנו..". אתם הורים מקסימים ואני יודע שאתם משתדלים לעשות את המקסימום עבורי, אבל סליחה שאני אומר את זה , זה ממש לא מספיק. אתם חייבים להשתדל יותר. אם בעבודה היו אומרים לכם שתעשו השתדלות ומאמץ ותקבלו על זה משכורת כפולה, אני בטוח שהייתי מגייסים את כל הכוחות למען זה. אז בשביל כסף כן ובשביל הנשמה שלי לא? עליכם ללמוד כיצד להיות הורים – כי הנשמה שלי, החיים שלי, בריאותי הנפשית והפיזית נתונה בידכם, הקדוש ברוך הוא, הפקיד אותי בידכם, אני שלכם. וככזה, אם אני הדבר הכי חשוב לכם עלי אדמות לא תעשו את מיטב המאמצים ללמוד איך לטפל בי? לחנך אותי? לא תלמדו מה זה הורות? מה זה התפקיד החשוב הזה, אולי אפילו הכי חשוב עלי אדמות, שכל כך הרבה הורים מפקששים בו, נכשלים בו, לא מודעים לגודל החשיבות וגם לא רוצים להבין את חשיבותו? הורים יקרים שלי, אתם וודאי שואלים כעת כיצד ניתן ללמוד להיות הורים? אף אחד הרי לא מלמד אותנו איך. מלמדים אותנו לשרוך שרוך, לצחצח שיניים, איך לכפתר חולצה, לקרא, לספור, לבשל, ללכת ועוד ועוד – אבל את התפקיד הנשגב, ברומו של עולם לא מלמדים.

אבל אם אף אחד לא מלמד לזה לא אומר שאנחנו לא צריכים ללמוד ו/או לא לקחת אחריות ללמידה עצמית. בחסדי השם יתברך, כיום ניתן למצוא מגוון רחב של כלים מצוינים שיעזרו לנו להיות הורים טובים יותר ומחנכים ראויים. ישנם ספרים ודיסקים מצוינים, אחד מהם שאני ממליצה בחום, דיסק "קשר משפחתי" והספר "בגן החינוך" ועוד סדרת הרצאות שמדרכים אתכם איך להיות לי כהורים טובים, כדי שלא אפצע.. שלא אהיה חולה חס ושלום.. תשמרו עלי.. וכמובן להרבות בתפילה לשם יתברך שייתן לכם דעת טובה ונכונה, חוכמה ובינה, כוח, עזר וסיוע בחינוך טוב ומוצלח עבור הנשמות היקרות ועבור המתנה שלכם הכי יקרה בעולם שקוראים לה "אני". מוקדש באהבה, ממני בנכם שאוהב כל כך ומודה לכם על הרצון הטוב לעזור לי ולשתף פעולה לשמור עלי בדרך ובצורה הכי טובה ונכונה. ברוכים תהיו והשם ישלם שכרכם כפול ומכופל, שהרי לא רק אותי אתם מצילים אלא את כל דור ההמשך.