אם הוא ירים את האף?
(צילום: By Juice Dash/shutterstock)

יהדות

אם הוא ירים את האף?

"דאגה בלב איש ישיחנה": דאגות הן דבר שעלול לאפוף אותנו בחיינו, גם בחיי הזוגיות. הדרך לפתרון מהחשש האם הגבר ירגיש נעלה יותר מהאישה...

אריה ניסן   
אם הוא ירים את האף?
(צילום: By Juice Dash/shutterstock)
אא

כל אדם זקוק לתחושה של בטחון שהוא אדם חיובי ומועיל. ללא תחושה זו כמעט שאין לו סיכוי להתמודד בהצלחה עם נסיונות החיים. על מנת להגיע לתחושה זו הוא נצרך מתחילת חייו לחיזוקים תמידיים. אדם המכיר בערכו ומעריך את עצמו, זקוק פחות להערכת החברה שמסביבו, ואין זאת משום שאינו זקוק לחיזוקים רגשיים, אלא משום שהוא עצמו מסוגל להזרים לרגשותיו את החיזוקים הנצרכים לו. אדם, שמכל סיבה שהיא מתקשה להעריך את עצמו, מצוי במצב עדין מאד. מצד אחד הוא נצרך מאד לחיזוקים רגשיים, משום שאינו מקבל אותם מתוך עצמו. מצד שני גורם לחברה שסביבו לדחות אותו, משום שזו אינה מעריכה אנשים שאינם מעריכים את עצמם. במסגרת הנישואין מקבל הדבר חשיבות יתרה. אדם שאינו מעריך את עצמו, מקשה על בן זוגו להעריך אותו, ובכך מונע מעצמו את הדבר החשוב לו ביותר, מהאדם החשוב לו ביותר. מסיבה זו מומלץ לכל אדם להשתדל לעשות עבודה פנימית עם עצמו, לעודד ולחזק את נפשו, ובכך להקל על בן זוגו להעריך אותו, ומתוך כך להחמיא לו ולחזק את נפשו. לא פחות ממה שצריך האדם לעשות עבודה עם עצמו, צריך לעשות בן זוגו למענו – לעזור לו, לחזק ולעודד אותו.

זהירות במחמאות מחוץ לבית אחת הסיבות הגורמות לבני-הזוג לחוש לא מוערכים, מקורה בעריכת השוואות במצוי במשפחות אחרות. לא פעם מתגלה שכאשר אשה שומעת את חברתה מספרת בהתלהבות ובהערכה על בעלה המדיח כלים, היא מיד אומרת לעצמה "גם בעלי צריך להדיח כלים". לאחר זמן מה היא עשויה לשמוע חברה אחרת המספרת: "בעלי תולה כבסים", ושוב היא אומרת לעצמה "גם בעלי צריך לתלות כבסים". כך היא צוברת סיפורים מחברותיה ובונה בעיני רוחה תדמית של בעל אידיאלי. על פי הדמות שציירה לה, המורכבת מ´סיפורי מופת´ של מספר בעלים, היא מצפה שיפעל בעלה. כתוצאה מכך, אם בעלה אינו תואם לתדמית זו, נוצרות בליבה אכזבה וטינה כלפיו, ומערכת היחסים מושפעת מכך לרעה. הגורמות להשלכה שלילית זו הן החברות, שהתכוונו לספר סיפורים חיוביים על בעליהן, אך בלא משים גרמו לסילוק השכינה מביתה של חברתן. מסיבה זו קבעו חכמינו שעל הבעל להמנע מלספר דברי שבח על רעייתו באוזני חבריו, וכן האשה לא תספר דברי שבח על בעלה באוזני רעותיה. וכך אמרו חז"ל: "בני אל תשבח את אשתך בפני חברך, פן יבוא לשנאות אשתו... ואל תשבח בפני אשתו במידות טובות שיש בך, שמא תבוא למאוס בבעלה" (שבט מוסר, פרק טז). יתירה מזאת, עדיף שאדם ישמיע בפני חבריו את דעתו על חובותיו של הבעל כלפי רעייתו, וילווה את דבריו בדוגמאות בהן הוא מעצמו מסייע בעבודות הבית. בכך יגרום ליתר מוטיבציה אצל חבריו לקחת חלק בנטל ביתם ומשפחתם. סיפורים אלו הם מעשה חסד רב ביותר ומביאים להשראת השכינה בביתם של חבריו. כמוהו כן הרעיה. ככל שתביע את דעתה בפני חברותיה עד כמה להערכתה יש להתחשב בבעל, ללכת לקראתו, לסייעו ולעודדו לעליה רוחנית, אף אם זה על חשבונה, היא תגרום שחברותיה תרגשנה יתר קלות ונוחות בעבודתן בבית. בנוסף, הן תרגשנה במסירותן תחושת שליחות.

תרים את האף באחת מהרצאותיי החל מאזין להתווכח עמי בלהט ואף בכעס. הוא טען שאם ינהג עם רעיתו על פי המתכונת שאני מציע, רעייתו "תרים את האף". נסיתי להרגיעו ולהסביר לו, שאין לחשוש מכך. יתכן, הוספתי, שהגעת למסקנה זו משום שבמערכת היחסים שלך עם רעייתך, אתה הולך לקראתה רק לעיתים רחוקות, ובעיקר כאשר אתה רוצה להשיג איזה הישג. לכן, היא ´חייבת´ לנצל מצבים אלה ומנסה להשיג ממך מה שאינה יכולה להשיג בצורה רגילה ובזמנים אחרים. אם התהליך החיובי כלפי רעייתך יתמשך לאורך זמן, ולא יהיה תלוי בהשגת הישגים, רעייתך לא תזדקק לנצל דווקא רגעים אלה בהם אתה הולך לקראתה. המאזין לא נרגע והמשיך להתווכח ולטעון שיש מקום לחשש. אל המאזין ההוא, הצטרף אדם אחר שביקש את רשות הדיבור וטען: "מניסיוני יש חשש שאשתו ´תרים את האף´". כשביקשתי שיסביר את דבריו, פנה אל הקהל ואמר: "לפני שלושה חדשים השתתפתי בהרצאתו של הרב. הצטערתי שגם רעייתי הגיעה להרצאה, על אף שהרב ציין גם את מה שהאשה צריכה לעשות בשביל בעלה, משום שחששתי שאם אנהג עם רעייתי כפי שהרב מציע, היא ´תרים את האף´. אכן חששי הוכח כנכון. שיפרתי את התנהגותי כלפיה, הטיתי לה אוזן, החמאתי וסייעתי לה, ובעקבות זאת היא הרימה את האף... אבל שלי". יחד עם זאת, בני-זוג המודעים לחששו של שותפם לנישואין, שמא ינצלו לשלילה את אמרותיו החיוביות, כדאי מאד שבתקופה הראשונה שבן-הזוג משבח, ישתדלו לא לבקש ממנו דברים חריגים שאינם מבקשים בחיי היום-יום.

דחיית מחמאה כשאנו בוחנים את התהליכים והשינויים המתחוללים בין בני-הזוג, אנו מגלים שבתחילת הנישואין בני-הזוג הלכו זה לקראת זה הרבה יותר מאשר בהמשכו של הקשר. אחת הסיבות לנסיגה בסיוע ההדדי היתה תגובה לא נכונה של בן-הזוג לפעולה שעשה שותפו לנישואין. נדגים זאת בסיפור הבא. אשה התלוננה על כך שבעלה אינו מחמיא לה כלל. הבעל הודה בטענתה של רעייתו, אך טען שהיא זו שגרמה לכך. "יום אחד", הוא מספר, "ישבנו לסעוד את ארוחת הצהריים. האוכל היה טעים מאד ואמרתי זאת לרעייתי. "לא, אתה רעב". היא הגיבה. יום אחר, החלטתי שסוף סוף אמלא את מבוקשה ואקנה לה חלוק יוקרתי כפי שביקשה כבר פעמים רבות. טרחתי, חיפשתי ואף מצאתי חלוק שלהערכתי ימצא חן בעיניה. בבואי הביתה, בסיומו של יום עבודה, נתתי לה את החלוק. כפי שציפיתי אורו עיניה, אולם לאחר מספר שניות, תוך שהיא בוחנת אותו, הגיבה בשאלה: "מה קרה? האם ועד העובדים חילק חלוקים לעובדי המפעל?". גם בפעם אחרת, כששבתי הביתה ובידי זר פרחים, היא שאלה: "האם מוכר הפרחים לא אפשר לך להמשיך בדרכך עד שתקנה זר?" משסיים את סיפורו פניתי לרעייתו ושאלתיה: האם יהיה זה נכון לומר, שכאשר הגבת לדבריו במילים ´אתה רעב´, אמרת זאת בעצם כדי שהוא ישוב ויאמר פעם נוספת, "לא, האוכל אכן היה טעים". היא השיבה בחיוב. כשאמרת שאת החלוק כנראה חילק ועד העובדים, רצית בעצם שיאמר: "לא, רכשתי את החלוק משום שאני מעריך אותך". היא השיבה בהנהון של הסכמה. האם יהיה זה נכון לטעון שכאשר הגבת כפי שהגבת, לגבי הפרחים, למעשה רצית שיאמר: "לא, קניתי את הפרחים משום שאני מכיר לך טובה על עבודתך הקשה והמאומצת למעני ולמען המשפחה", שוב היא השיבה "נכון מאד". הבהרתי לשניהם, שלעיתים בן-הזוג משדר מסר מסויים, והמאזין קולט אותו בצורה הפוכה ממה שבן-הזוג התכוון להביע. זאת בלא שמישהו מהם אשם בכך. היא שידרה: "אמור שוב". הוא הגיע למסקנה שעם אשה זו אין לו מה לדבר, שהרי מה שיאמר ייקלט בצורה שלילית. על פי רוב, שני בני-הזוג נכשלים ב´תגובה דוחה´, אך הדוגמה דלעיל מבטאת יותר התנהגות נשית מאשר גברית. כאשר נותנים מתנה לגבר, על פי רוב הוא שואל: "כמה זה עלה? מה עושים בזה?" כמובן שהוא גם מתרגש מעצם הענקת המתנה, אך נראה שעיקר התמקדותו היא בהיבט המעשי של המתנה. לעומתו, כאשר הרעייה מקבלת מתנה מבעלה, עיקר התמקדותה הוא בהיבט הרגשי – מה המתנה מלמדת על התיחסותו כלפיה, ומה היא מוכיחה שהוא מוכן לעשות עבורה. תהליך רגשי זה קיים אצל אשה בפעולות רבות שבעלה עושה עבורה – הדחת הכלים, תיקון מכשירים בבית והענקת רגשות. כתוצאה מתהליך רגשי זה, כאשר מחמיאים לה, היא עשויה לדחות את המחמאה משום שהיא נבוכה. היא מגיבה בסגנון: "כן, מכירים אותך, אינך מתכוון ברצינות", או "די, מספיק, אינני אוהבת משפטים כאלו". באמירת משפטים אלו, מה שלמעשה היא מתכוונת לומר הוא: "תגיד עוד פעם". גם כאשר הרעייה חשה שהיא חביבה על בעלה, היא עשויה להגיב למתנתו "אינך אוהב אותי, נכון?!". הבעל, שאינו בקי בהליכי רגשותיה של האשה, עשוי בצדק לקבל את תגובתה כדחייה להתייחסותו, בעוד שלמעשה היא מתכוונת לומר: "אמור עוד פעם, חזק את דבריך". זהו בדיוק התהליך שהתרחש בין בני-הזוג שבדוגמא. כאשר הבעל הביא את החלוק, חשה רעייתו שהיא ´תופסת מקום´ במחשבתו, אך ביקשה להיות בטוחה בכך, ואף לבחון עד כמה היא חשובה לו. במקום לבדוק זאת בדרך חיובית ולומר "אני חשה שאתה עושה מאמץ עבורי", היא בדקה זאת בדרך השלילית. תופעה זו של שימוש בביטויים שליליים במטרה לקבל אישור חיובי מבן-הזוג, נפוצה למדי. אין זה רע אם אין מגזימים בכך, בתנאי שהדבר נעשה ללא קשר למתנה שהוענקה, או לדברי השבח שנאמרו. בדרך כלל ברור לנותן המתנה ש השאלה נשאלה, או שהביטוי ה´שלילי´ נאמר, הוא על מנת לקבל תגובה חיובית, אולם כאשר נאמרת תגובה שלילית בהתייחסות למתנה שהוענקה, ובעיקר לאחר שהושקע זמן ומאמץ להשגתה, או אף הוצא כסף לרכישתה, עדיף להביע את התודה  וההוקרה באופן ישיר ובצורה הברורה ביותר. כמו כן, יש לשים לב שכאשר בן-הזוג אמר מחמאה, אף אם היא לא נבעה מלבו ולא נאמרה בצורה ספונטנית, אלא נאמרה מתוך רצון להשקיע בשיפור האווירה והתקשורת, הוא רגיש מאד לתגובתו של בן-הזוג. אם תגרם אכזבה בעקבות תגובה לא מתאימה, הרי היא תדכא כל רצון להמשיך להשקיע בשיפור האווירה. אם נבחן את רוב המערכות הזוגיות יתברר, שפעמים רבות בני-זוג החמיאו רבות בתחילת הנישואין ופסקו מכך, משום שלא קיבלו את הרושם הנכון שבן-הזוג מרוצה מהמחמאות.

השפעת הדיבור על המדבר יותר מכל פעולה חיצונית אחרת, בולט הדיבור כמשפיע על חשיבתו של הדובר ועל אישיותו הפנימית. הדיבור איננו רק ביטוי למצוי במחשבתו של הדובר, אלא אף כלי המסייע בידו לסדר את מחשבותיו. באמצעות הדיבור הוא יורד בנקל לעומקם של דברים ומגלה רעיונות חדשים שעד כה לא הצליח לחוש אותם באופן ברור. לדיבור ישנה אף השפעה על ראייתו והבחנתו של האדם בפרטים חזותיים. שמעתי מפרופ´ קרייזלר מאוניברסיטת ת"א, שעל פי מחקרים שנעשו לאחרונה, התגלה שאם בשפת הדיבור של עם כלשהו חסר שם של צבע כלשהו, נאמר וורוד, הרי בני אותו עם אינם מזהים אותו! כמו כן, אם מראים להם כמה גוונים של אותו צבע, שהם אינם יודעים את שמותיהם, הם אומרים שהכל נראה אותו דבר. לאחר שמלמדים אותם את שמות הגוונים ומשננים אותם איתם, אט אט הם מתחיל להבחין בהם. קשר זה שבין המחשבה לדיבור, ניתן ´לגייס´, על מנת לשנות את תדמיתו של בן-הזוג. אמירה מתמדת של דברי שבח, תגרום למשבח להאמין יותר ויותר למה שהוא אומר, שבן-זוגו אכן אישיות חיובית. הדבר עובד, לצערינו, גם בצורה הפוכה – כאשר אדם משמיץ את זולתו ועושה זאת באופן קבוע, אף אם בתחילה נאמרו הדברים מן השפה לחוץ, הרי שבמשך הזמן הוא עצמו יושפע ממה שאמר, ויראה את בן-זוגו בהיבט שלילי. בני-זוג ששיתפו פעולה, וכל אחד מהם עודד את זולתו, בתהליך שנמשך כשבועיים, גילו תוצאות מדהימות. האווירה בבית השתפרה מיד, על אף שהיה בה משהו מן המלאכותיות, אולם גם מלאכותיות זו פגה די מהר בעקבות ההבנה הטובה שהחלה לשרור בין בני-הזוג. הם פיתחו רגישות הדדית בהאזנה לדברים המשמחים את בן-הזוג, ובהתעניינות והאזנה לדברים המעיקים עליו, או המכאיבים לו. רווח נוסף ניתן להפיק מאמירת המחמאות לבן-הזוג והוא שילדינו יחיו משחר ילדותם באווירה חיובית, וגם לאחר נישואיהם הם ינהגו כך באופן טבעי, בלא שיזדקקו להתמודד עם קשיים של הרגלים כושלים.

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי