יהדות

האדם בחיר הבריאה

אריה ניסן   
0
אא

האדם הוא היחיד בבריאה שזוכה לנשמה. יש חמש מדרגות לנשמה והם: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. הנפש היא התחתונה ויש אותה גם לבעלי חיים וגם לצמח יש נפש וגם לדומם יש נפש המהותית הטבעית שמקיימת אותו. רוח יש גם לבע"ח לכן הם שומעים ולהם כושר הישרדות, הם יכולים לברוח מסכנות, לבנות לעצמם מחסות בפגעים שונים כמו מהרוח. האינטליגנציה הולכת ועולה בשל החלק הרוחני שהולך ועולה.נשמה זה שכל ויש רק לאדם. זה תלוי בחכמה, הבנה וידיעה. ידוע הסיפור על הקוף והאמא. הקוף (הקטן) התחשמל והאם הקופה חשבה שהוא מת ולא התייחסה אליו...הרדימו אותה וכמו כלום, שכחה מהכל). לבעל חי אין זיכרון כי אין לו נשמה. יש לו נפש ויש לו רוח. נשמה יש רק לאדם.האדם היהודי שעובד את השם באמת בקדושה ובטהרה ומכוון בעבודה בשביל השכינה הוא זוכה גם למדרגה "חיה" ושהוא מתמיד בעבודה לשם שמיים עד שהופך לטבע והרגל ועושה זאת בשמחה ואז הוא זוכה למדרגה "יחידה" שזה מהשמחה. מתי הנפש, רוח, נשמה מסתלקים מהאדם? האדם בהיותו בבטן אמו כעובר, בין אם בחודש שביעי, שמיני ויותר, גדל ומתפתח במשך כל תשעת החודשים. יש את הבחינה הפיזית (הגדילה של העובר מבחינה פיזית) ויש את הבחינה הרוחני. כל דבר שיש פיזי - כנגדו יש רוחני. החלק הפנימי שהוא הנפש. שבה הנפש נכנסת בעובר במשך כל תשעת חודשי ההריון, הולכת ונשלמת. ההתקדמות וההתפתחות גדלה ככל שהעובר גדל יותר. לכן בגמרא הזהירו שאישה הרה תאכל דברים בריאים (פירות, ירקות, אתרוגים..) מאכלים שיש בהם רוחניות טובה ומועילה. ותיזהר לא לשמוע דברי רכילות ונאצה. הריון צריך לעבור בצורה חלקה טובה ורגועה.ברגע שנשלמת הנפש, מייד התינוק יוצא בבטן אמו. אין רגע קודם ואין רגע אחרי. ומה קורה במצב של לידה מוקדמת? נולד פג שלוקח לו זמן להתאושש גם מבחינה פיזית. (מוהלים מומחים יודעים לזהות עובר שיצא בזמן או שלא). התינוק הוא מבוהל כי חסר לו משהו (בנפש) אך החוסר הזה נשלם עם הזמן. לתינוק לוקח כמה ימים לזהות את האמא, האבא והסביבה הקרובה, מזהה צבעים וקולות הולך ומתפתח וכרגע,חלק הרוח נכנס. מרגע הלידה ועד היותו בן שנתים לערך. (זה לא חוק שזה עד גיל שנתיים. יש יותר ויש פחות, כמו תינוק שנולד בחודש השביעי ויש תינוק שנולד בחודש התשיעי). ואיך יודעים מתי נשלם בתינוק - הרוח? כשהוא מתחיל לדבר. (לא הברות בודדות כמו "אמא", אבא" אלא משפט שלם בין שלוש מילים. ברגע שהתינוק יודע לומר משפט, הרוח נשלמה בו. כנ"ל שמתחיל להלך על הרגלים ללא סיוע ממבוגר. הוא עצמאי כמו גוזל שעזב את הקן בכוחות עצמו. כאן נשלמת בו הרוח. וכל אחד לי בחינתו והזמן שלו (לא צריך להלחץ כשהילד לא מדבר ולרוץ לבדיקות, כל ילד והקצב שלו). ואז הנשמה נכנסת בילד כשהוא כבר קצת מבין. יודע להבדיל בין אש למים, קור וחום, ובהמשך, מותר ואסור ובהמשך יודע חגים, שבת ועוד. הכל לפי גילו. וככל שגדל הילד לומד עוד ועוד והנשמה נכנסת בילד חלקים חלקים מגיל שנתיים ועד גיל שלוש עשרה ל-בן, ועד גיל שתים עשרה ל-בת. הבת משלימה עשר שנים את הנשמה והבן משלים אחת עשרה שנים את הנשמה ואז הופכים לבן/בת מצווה. אך החלקים הרוחנים לא הושלמו. הנער הוא אומנם גדל אך עדיין לא צמח, הוא לא חכם גדול, זקן לא צימח, אין יציבות שכלית. יש בהמשך, את גיל ההתבגרות עם כל הבילבולים וההתנדנדויות וזאת עד גיל עשרים לערך. אצל בן זה לוקח שבע שנים תמימות ואצל בת זה שמונה שנים. הנשמה נכנסה בבן/בת מצווה ויש לה חלק פנימי וחיצוני, פנימי ומקיף. המקיף הרבה יותר גבוה מהפנימי. כמה שהמקיף יותר רחב, צח וצלול כך האדם הוא יותר חכם, נמרץ, מוצלח, ירא שמים, עם מידות טובות וראייה נכונה. במשך אותם שבע השנים מגיל שלוש עשרה ועד גיל עשרים רואים את הגוף גדל וצומח. והזקן מתחיל לצמוח. כל אדם בממוצע עד גיל עשרים משלים את החלקים של הנשמה. ויש חלקים נוספים שיבואו לו בהמשך. כתב ר' משה קורדוביירו: בהיותו בגיל עשרים ושש = גימטריא "הויה" משלים עוד מדרגה רוחנית. אח"כ בהיותו בגיל ארבעים. במשנה כתוב: "כי בן ארבעים לבינה משלים עוד מדרגה רוחנית של "בינה".אח"כ בגיל ארבעים וחמש גימטריה "אדם" ואז הוא משלים את החלקים האלה. בסילוק הנשמה, לא עלינו, יש כאן גם שלבים אומנם הם יוצאים יחד (הנפש, רוח, נשמה) אך לא נפרדים לגמרי מהעולם. שהאדם נפטר יש נתק בין הגוף לנשמה, הנשמה יוצאת מהגוף ונשאר רק הגוף, הנשמה נשארת וכל שכן הנפש והרוח נשארים. לוקח לנשמה שבעה ימים עד שמסתלקת. יש לנשמה שבעה מקיפים, שבעה חלקים. בכל יום חלק אחד של מקיף הולך מהבית אל הקבר, ומשם עולה לרקיע. לכן, לא עלינו, צריך לשבת שבעה על המת. כי שבעה ימים לוקח לנשמה עד שהיא נפרדת מהעולם הזה. אחרי שבעה ימים היא עולה ונשארת למעלה בגן עדן עליון. הרוח, שבאה עד גיל שנתיים, לוקח לה שלושים יום. לכן יש דיני אבל במשך שלושים יום כי הרוח של המת עדיין נמצאת ואז עושים את האזכרה עד שהיא נפרדת ומסתלקת מהעולם הזה. ועדיין יש את הנפש. הגוף קיים בקברולוקח לנפש שתיים עשרה חודש ושם נמצאת על הקבר עצמו וביום שתיים עשרה חודש הנפש עולה למעלה ושם מתחברים הנשמה, הרוח והנפש יחד. נמצא, לפני שנולד האדם הנפש נמצאת בעולם העשייה, הרוח בעולם היצירה והנשמה בעולם הבריאה. לפני שבאנו לעולם, היו שם וקיבלו את האור שלהם, את המזון הרוחני שלהם (אך זה נקרא "לחם חסד" לחם של בושה) ובאים לכאן לעשות מצוות ומעשים טובים, ואז יוכלו לקבל את מזונם בזכות ולא בחסד שיעלו למעלה. במשך שתיים עשרה חודש יכולים לעשות המון למען הנפטר (לנפש) ע"י שקוראים קדיש, נותנים צדקה, לומדים משניות, שיעורים לע"נ הנפטר. אין לבקש דבר מנשמת המת במשך שתים עשרה חודשים ראשונים. ממי כן אפשר לבקש? ממי שנהרג על קידוש השם, מי שהציל נפשות, מי נרצח ע"י רשעים. כי להם אין דין והוא עולה ישר לגן עדן. ומשום שהיה להם צער המוות, נמחלים להם כל העוונות. משאר המתים ואפילו מצדיקים מבקשים רק לאחר שתיים עשרה חודש שיהיו מליצת יושר. נמצא שלכל אחד מאיתנו יש נפש רוח נשמה אבל יש להם מדרגות שונות. יש את הנפש המינימלית שמקבל האדם והוא לפי המעשים הטובים שיעשה, כך היא תקבל יותר נקודות ותעלה במדרגות יותר רמות. יכול להיות שהנפש שלו היא מעולם העשיה ששם יש מיליון מדרגות. הוא יכול להיות במדרגה התחתונה ויכול לעלות מעלה מעלה...כשיעלה את המיליון, הרוח עולה, הנשמה עולה וכן הלאה. הכל תלוי בנו! ככל שנשתדל להיות יותר טובים ויותרחזקים כך נקבל נפש רוח נשמה יותר חשובים בצורה יותר מועילה וחשובה. (מתומלל מתוך שיעורו של הרב בן ציון מוצפי שליט"א - בנושא" האדם בחיר הבריאה")

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי