תרומות
`

יהדות

הכל משמים?

   
אא
תשובה: שאלתך בדבר הגורם להתרחשויות העוברות על האדם חשובה היא עד למאוד וארחיב בה מעט. האם האירועים "הקטנים" וה"גדולים" העוברים על האדם בימי חייו מקורם במעשי האדם או שמא משמיים באו לו?. נאמר בתורה:... אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך והישר בעיניו תעשה כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך". מן הפסוק עולה כי מצבו הבריאותי של האדם הוא פרי מעשיו הרוחניים ולא הגשמיים. על כן אדם החושש בשיניו וכאביו אלו הביאוהו לפשפש במעשיו ולתקנם רשאי לומר כי כאבו זה לטובה בא. על ידו תיקן את מעשיו. יסוד נוסף הנלמד מן הפסוקים לעיל הוא כי בהעדר סיבת החולי יעלם גם החולי עצמו. האמנם? וכי ההתעוררות הרוחנית תגרום להיתחדשותה של השן הכואבת? התשובה לכך מופיעה בפסוק בנביא:"ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה". בספר ה"עיקרים" לרבי יוסף אלבו מבאר המחבר פסוק זה. לדבריו עוסק הפסוק בסיבת מותו של אדם ממנו עולה כי קיימות 3 אפשרויות לסיום חייו של האדם בטרם עת. אפשר שיגזור הבורא על האדם חיים ארוכים אך למרות זאת ימות בקיצור ימים ח"ו. האפשרות הראשונה - ה' יגפנו. אפשר וינתן לאדם גוף בעל כושר הישרדות מיטבי המסוגל לשאתו לאורך שנים רבות כפי שגזרה עליו ההשגחה טרם לידתו. למרות זאת אפשרי הדבר כי יתקלקל גופו הבריא ויישחת אך לא מטעמים חומריים אלא רוחניים. אפשר ומעשיו הרעים של האדם יגזרו עליו מיתה טרם זמנו. במקרה זה משמשת בריאותו של הגוף החומרי כאבן נגף בפני רצון ההשגחה והיא שתגרום לקלקולו של הגוף כדי לגרום למיתתו. והוא שנאמר - "ה' יגפנו". האפשרות השניה - יבוא יומו. מרכבת החיים של נשמת האדם הינה גופו החומרי, בלעדיו אין הוא מסוגל לשהות בעולם החומר. גוף זה וחוסנו הגנטי ניתנים לאדם לפי אורך חייו הקצובים לו. אלא שאפשר שישחית האדם את גופו החומרי ויגרום בכך להתבלותו המהירה. מעשים אלו יש בהם כדי לקצר את ימי האדם אף אם משמיים ניתנו לו שנות חיים רבות. האפשרות השלישית - ירד במלחמה ונספה. גם אם לא קלקל האדם את גופו החומרי ואף על פי שלא חטא לאלוקיו ייתכן וימות האדם טרם זמנו והוא על ידי שיכניס את עצמו למקום סכנה. במקום זה מתשנים כללי ההשגחה וזאת משום ש"כיון שניתנה רשות למשחית להשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע". כאשר מידת הדין מתוחה על העולם אפשר וייספה הצדיק על אף צידקותו כיון שבמצב זה אין חיי האדם תלויים במעשיו. נמצא כי אפשר וכאב השיניים נגרם כתוצאה מהזנחה אישית אך אפשר כי כאב זה מקורו בחבלי ההשגחה שנועדו לעוררו. אם שמר האדם על בריאות גופו וחלה אות היא כי מן ההשגחה נגרם כאבו והתעוררות זו הופכת את כאבו "לטובה". במקרה זה תיקון מעשיו יגרום להסתלקות כאביו. לעומת זאת כאשר מזניח האדם את גופו ומקלקלו ייגרמו כאביו בשל כך ויתלה את כאביו בסיבה זו. אם כאבים אלו יביאוהו שלמירת גופו הרי שגם כאב זה לטובה הוא בא. אלא שישנו מעוות שלא יוכל לתקון.

עוד כתבות שיעניינו אותך