"כשיש אי הסכמה זה לא אומר שאין התאמה"

בזוגיות נוהגים בני הזוג לא פעם לריב על דברים פעוטים, שוליים וזניחים שלאחר הריב כבר שוכחים את סיבת הריב וכיצד הוא התפתח. מה שהיה נראה לנו כבעיה דרמטית ובלתי פתירה בעת הריב, נתפס אחר כך כנושא זניח ביותר ומשאיר אותנו בהלם מוחלט כיצד נתנו לדבר כה פעוט להשפיע עלינו בצורה זו. בחכמה שלאחר מעשה האדם מקבל פרופורציה ומביט על הכל מפרספקטיבה שונה לחלוטין. חשוב לזכור שחכמה שלאחר מעשה מעידה בעיקר על טיפשות בזמן מעשה.

בשעת מריבה נדמה לאדם שהוא חייב לקבל מענה מידי לצרכים שלו, לרצונות שלו, לכאב החבוי בו ולאכזבות הרבות. חייבים לשנות גישה ולהגדיר את הרצון למענה מידי כאפשרות טובה אך לא כחובה. בעיות הקשורות בשלום בית הן לא ברומו של עולם ולא כל כך מסובכות אך כן דורשות מיומנויות, עבודה ושליטה עצמית. אפשר למשל להחליט שבשעת כעס אנחנו לוקחים הפסקה מהשיח וחוזרים לדבר על הדברים רק כאשר הרוחות נרגעות.

אז מה בכל זאת עושים? כיצד פועלים על מנת למזער נזקים ובאילו מיומנויות מדובר?

• הגישה הראשונה נוגעת אל זוגות צעירים יותר בד"כ והיא ההבנה שאנו חייבים להפנים שכאשר יש בעיה או אי הסכמה בינינו, זה לא אומר שאין התאמה בין בני הזוג. אם יש בעיה אז צריך לפתור אותה אך זה ממש לא מעיד על אי התאמה.
• על כל זוג לזכור לשים את הבעיה בפרופורציה הנכונה. בעיה היא רק בעיה וברוב המצבים יהיה לה פתרון. אין צורך להפוך את הבעיה לבעיה דרמטית וגדולה שאין ממנה פתח יציאה. הזוגיות היא לא בעייתית אלא יש רגע מסוים של סבל מהקושי ומבעיה נקודתית. הכל בסדר ואפשר לנשום שנייה לרווחה.
• זוגות נוהגים לחשוב שכאשר יש להם בעיה היא הגדולה והמסובכת משל כולם מסביבם. אנחנו נוהגים לחשוב לפני הנישואין שהכל הולך על מי מנוחות ואנחנו זוג מיוחד במינו ותוהים לאחר הנישואין כיצד לא ראינו את פני הדברים לפני כן. מה שאנחנו שוכחים בקלות זה שלפני הנישואין אין התנגשות של צורך מול צורך ולכן אין הרבה קונפליקטים. לכל אחד יש את הצרכים והרצונות שלו וצריך להגיע תמיד לפשרה שתהיה מקובלת על שני הצדדים, שכולם ירגישו מורווחים.
• גם בדרך אל הפשרה הנכספת אנחנו חייבים לזכור שהפתרון יגיע לא בגלל ההיגיון הרציונלי אלא בעקבות אווירה טובה שנייצר, אווירה של הכלה והתחשבות באחר. כאשר פותרים את הבעיה בצורה מסובכת וקשה אז מטבע הדברים נוצרת אווירה מעיקה ולא נוחה המכבידה על כולם.
• זוגות נוטים לא פעם לנפח את הבעיה ההתחלתית לכדי ממדים עצומים, בעיקר כשנוצרת אווירה לא נעימה תוך כדי השיח על הבעיה וכששני הצדדים לא מסכימים ולא מגיעים לפשרה. אז אנחנו נוטים להתבצר בעמדתנו ולחשוב על הצד השני שהוא עקשן ושבגללו לא נפתרת הבעיה. במצב כזה למעשה אנחנו כבר לא מתמודדים רק עם הבעיה הראשונה וההתחלתית שהייתה אלא נוספות עוד תתי בעיות שגרמו לנו לקטלג את הצד השני תחת תווית מסוימת. כעת גם הבעיה ההתחלתית היא בעיה וגם התווית שנוצרה על הצד השני. בשלב הזה בני זוג כבר לא מדברים אחד עם השני אלא עם הדמיון שלהם אחד על הצד השני וכך נוצר מצב שגם כשהאווירה נעימה ונינוחה בני הזוג נוטים להיסגר ולשמור לעצמם את שעל ליבם. כך מתעצמים הרגשות - הכעס והתסכול ונוצרת החמרה במצב.

איך פותרים את הכל בפועל?

• כאשר יש ריב או וויכוח צריך להגדיר את הנושא ולברור היטב את המילים לשם כך. לדוג' אם יש ויכוח בנושא חינוך הילדים אז לא לצאת בהצהרה שאנחנו לא מסכימים בנושא החינוך ככלל, זו הצהרה דרמטית ומיותרת וְודאי שיש תתי נושאים בחינוך שאתם כן מסכימים עליהם. אלא במצב כזה נציין את הנושא הספציפי שבו יש חוסר הסכמה. לדוגמה, אנחנו לא מסכימים על החינוך לבריאות (חינוך בכל מה שקשור לנושא הבריאות), חינוך ליראת שמיים, בסמכות מול הילדים וכו'... חשוב למקד את הנושא.
• חשוב לדבר רק על עובדות ללא פרשנויות ההורסות את האווירה. ולא לומר: "אתה לא גבר מפרגן" אלא לומר: "הייתי רוצה שכשאני מתארגנת תחמיא לי יותר" או "הייתי רוצה שבכל יום כשאתה חוזר הביתה תאמר לי נקודה טובה בי" וכו'.. צריך לזכור לדבר על הבעיה ועל המטרה ולא על האדם.
• הדבר הבא הוא סופר חשוב וכדאי שתזכרו. פתרון לא נוצר באמצעות השכל! זו טעות נפוצה בקרב רבים. לא מעט אנשים חושבים שא הם לא מסתדרים הפתרון המהיר ע"פ השכל, למשל הוא ללכת ליועץ נישואין והוא יפתור לנו את הכל. הם מנסים לחשוב על הבעיות באופן שכלי של בעיה ופתרון. לא כך הדבר! כמובן שאין שום פסול בללכת ליועץ נישואין או לרב אבל זה חייב להיות מלווה בפתרון היוצא מן הלב. רק דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופתרון מגיע רק כאשר יש אווירה טובה, אווירה פתוחה ומכילה. אווירה כזו יוצרים דרך הלב ולא דרך השכל. גם בעיות אישיות בחיינו נפתרות באמת מתוך מקום רגוע ושליו וללא סטרס, כשאדם לחוץ הוא לא יכול לחשוב ולהרגיש בבהירות ובטח שלא להגיע לפתרון. המוח של האדם יכול לייצר פתרונות יצירתיים מאוד רק כאשר האווירה היא אווירת פתרונות.
• איך מייצרים אווירת פתרונות? בדיוק ההיפך מביקורות. התשובה היא הכלה. להכיל כל רעיון. חשוב ששני בני הזוג ירשמו רשימה ארוכה של כל הרעיוניות שעוברים להם בראש בנושא המחלוקת וידברו על כך. ככל שאדם מתכנס בעצמו ומגביל את התקשורת , כך הוא "מגדר" עצמו ולא מאפשר לאחר להיכנס ומן הסתם התוצאה של כך היא מתח מוגבר. אל לאדם זה לחשוב שאם הוא ידבר הוא יזכה לשמוע רק ביקורות, קיטורים ותלונות. צריך תמיד להעז ולדבר ועם הזמן ניווכח לדעת שדברים מסתדרים. זה בדיוק כמו ברז שלא פתחו הרבה זמן וכעת פותחים אותו שוב ויוצאים מים עכורים. צריך לזכור שבהמשך המים יהיו צלולים ומזוקקים - הדיבור יהיה שוטף וקולח ובכך תשתפר התקשורת הבין אישית וישתפרו היחסים. לא חייבים להסכים אבל חייבים לדבר. טוב להיות בתנועה כל הזמן, לנסות מידי שבוע או שבועיים פתרון אחר ולראות אם הוא עובד עבורנו. גם אם הפתרון קידם אותנו רק במעט זו עדיין התקדמות. לא להתייאש מהזמן שלוקח בהחלפת פתרונות מידי תקופה, זה שווה את זה אם חושבים על התקופה הארוכה שבה אנחנו מתווכחים.
• חשוב לא לחשוב במושגים של הצלחה מוחלטת או כישלון מוחלט אלא במושגים של מגמה, של כיוון והתקדמות. חשוב כל הזמן להיות בתהליך, עם הראש קדימה ולחשוב תמיד על פתרונות יצירתיים, להעז ולנסות אותם. חשוב לא לחזור שוב ושוב על פתרונות שכבר ניסינו ולא עבדו עבורנו.
• כאשר מתווכחים מאוד חשוב לשנות מקום על מנת לשנות את האווירה. וכן - לצאת לטיול ולהמשיך לשוחח תוך כדי הליכה או ישיבה בחוץ, דברים אלו עלולים לתרום לאווירה חיובית ולשנות את פני הדברים.
• אסור לומר ביטויים מעליבים שלא מקדמים אותנו לשום מקום ולא נותנים סיכוי אלא מגדילים את הסיכון לפירוק והתרסקות רגשית.
• לא להשתמש בביטויים כמו "אתה חייב" או "את חייבת" כי אז אדם מגביל את מערכת החשיבה שלו ושל הצד השני. בהצלחה ושתזכו בזוגיות טובה ובריאה.