שאלה כואבת: מדוע אלו ששרדו את השואה חזרו בשאלה?

יהודי הגיע אל החזון איש ושאל אותו שאלה נוקבת ומתבקשת. הוא שאל אותו :"כבוד הרב, כיצד ייתכן הדבר שישנן משפחות של שורדי שואה שכאשר עלו ארצה הן הפנו עורף להקב"ה ועזבו את דרך התורה? כשלעומת זאת ישנם אנשים שגם הם עברו את השואה ולאחריה התחזקו אפילו יותר בעבודת ה'? הרי כולם עברו את אותה השואה, איך יכול להיות שכל אחד הושפע מזה אחרת?

ענה לו על כך החזון איש במשל יפה: ישנן שתי כוסות מים. כוס אחת צלולה ומלאה כולה במים, והכוס השניה מלאה במים צלולים אך בסופה יש מעט חול בקרקעית, שלא ניתן להבחין בו.

כששמים כוס מול כוס הן נראות אותו הדבר בדיוק, מתי נחוש בהבדל? אם נסגור את הכוסות הרמטית ונטלטל אותן. הכוס הראשונה בלי החול תיראה אותו הדבר כשנטלטל אותה, בעוד שבכוס השנייה נבחין בחול שהיה שקוע בקרקעית פתאום צף מעלה ומעכיר את המים.

אומר החזון איש: "מתי מתגלה האמונה האמיתית בה'? הביטחון האמיתי בו?" רק בטלטלה - רק בשעות שמנערים את האדם, רק אז תוכל לבדוק את אמונתו, אם צלולה היא ושלמה או עכורה כגרגירי החול. דווקא בזמניו הקשים של האדם כשקשה וכואב לו, דווקא בעתות משבר האדם נמדד והכל תלוי באמונתו, אם הוא מאמין ובוטח באבא שלו או שוכח ברגע אחד את כל הטובות והחסדים שעשה ה' עמו עד עתה.

על כולנו לזכור שיש לנו אבא גדול ואוהב בשמיים, אבא שרוצה בכל רגע נתון רק בטובתנו. גם אם לפעמים יש חול במים, אל תאפשרו לזה לקלקל לכם את האמונה והביטחון באבא שבשמיים.