נציגי חברת החלב פנו אל הרב: "מדוע הכשרות שלנו פסולה?"

באחד הימים זכה לשבת אחד התלמידים במחיצתו של הגאון רבי הרב משה פיינשטיין זצ"ל, בזמן ארוחת הבוקר התלמיד ראה את הרב ניגש למקרר והוציא קרטון חלב של חברה מסויימת וידועה, אך לפני שמזג הרב לעצמו מקרטון החלב, הוא החזירו בחזרה למקרר ולקח קרטון חלב אחר (מחברה מתחרה).

התלמיד שראה זאת יצא בסיום הארוחה מביתו של רבו, פגש בחבריו ואמר: "אספר לכם מה ראו עיני למען שלא תיכשלו, דעו לכם שהרב לא סומך על כשרות החלב של חברת פלונית, הרב בא למזוג מהקרטון של אותה החברה, והחזיר את קרטון החלב של אותה חברה למקרר ולקח במקומה את החברה המתחרה.
הוא סומך רק על כשרות חברת החלב ממנו הוא שתה ממנו (ומסר לחבריו את סוג הכשרות והחברה).

והנה השמועה התפשטה "כאש בשדה קוצים", מקומות רבים והמונים חדלו מלרכוש את קרטוני החלב מאותה חברה שהרב החזיר למקרר על פי העדות של תלמידו.

כתוצאה מכך, המכירות החברה ירדו באופן משמעותי. נציגי החברה, החליטו לבדוק את הסיבה לכך ולאחר חקירתם הם גילו שמקור הבעיה, הינה דעתו של הגאון הרב משה פיינשטיין. ולשם כך הגיעו אליו כדי לברר את הסוגייה. כשהגיעו מיד לביתו ושאל אחד מנציגי החברה: "כבוד הרב מדוע כשרות החברה אינה מספקת?"

נדהם הרב כששמע את השאלה ואמר: "כיצד הגעתם למסקנה זו?", ולאחר בדיקה קצרה התבררה מהו מקור השמועה, הופצה ע"י תלמידו שנכח באותה הארוחה. מיד הרב פנה לתלמידו לבירור המקרה, ענה התלמיד ואמר: "ראיתי שהרב מחזיר את בקבוק החלב של חברה פלונית ולוקח מהחברה השנייה שהיא בעלת כשרות אחרת, ולכן זו הייתה מסקנתי".

ענה הרב בחיוך ואמר: 'דע כי הסיבה שהחזרתי את בקבוק החלב, כי הקרטון היה כמעט ריק, אז החלפתי לחברה השנייה שבה הבקבוק היה מלא'

אחים יקרים ואהובים, רואים אנו שממקרה קטן יצא סיפור גדול, מסובך ומלא טלאים-טלאים. אומר החפץ חיים בספרו 'שמירת הלשון ')שער התבונה פרק ד'): ירגיל את עצמו לדון את חברו לכף זכות, כמו שאמרו חכמינו ז"ל: "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא י"ט, ת"ו).
"הוי דן את חברך לכף זכות". והוא אחד מהדברים שהאדם אוכל מפרותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. 
המלמד זכות לפני הקב"ה - נעשה אחר כך מרכבה לאור היכל הקדושה שנקרא "היכל הזכות", שם מזכירים את זכותם של ישראל (שמירת הלשון פרק ז - פניני חיים).

יהי רצון שבזכות שמירת הלשון נזכה לגאולה, יתקבלו תפילתינו, ונזכה שכל מעשינו ודיבורינו יהיו "לשם שמיים".

אחים יקרים ואהובים אנו בכל סיום תפילה שפתינו לוחשות:
"אלהי, נצור לשוני מרע, ושפתי מדבר מרמה, ולמקללי נפשי תידום ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח לבי בתורתך ואחרי מצוותך תרדוף נפשי".
כשמבקשים בכוונת הלב "נצור לשוני מרע" זוכים לפתח לבי בתורתך.
יהי רצון שבזכות "שמירת הלשון" והשפיטה לכף זכות לכל אדם נזכה בחודש הרחמים והסליחות לאהבת ה' ולאהבת הבריות.

בברכה, ארז קדוסי.

תודה רבה לזמר אליהו חי בביצוע המרגש של השיר 'הלב שלי'. האזינו!