יש לכם גינת ירק בבית? כל ההלכות לשנת השמיטה
(צילום: vaivirga/shutterstock)

הלכות

מגדלים עצי מאכל בבית? כל ההלכות לשנת השמיטה

גידולים בשנת השמיטה הינם יכולים להוות בעיה כלשהי, האם מותר לקטוף ולאכול מהם גם בשנת השמיטה? . כל התשובות לפניכם

   
יש לכם גינת ירק בבית? כל ההלכות לשנת השמיטה
(צילום: vaivirga/shutterstock)
אא

את ההכנות לשנת השמיטה שתבוא עלינו במהרה בשנה הבאה החלו גופי הכשרות עוד מזמן, התארגנות אינה קלה כלל ועיקר והיא מורכבת מפאזל ענק שחייבים לצעוד בו צעד אחר צעד כאשר הצעד בראשון חייב להיות מציאת פתרון ליום שלאחר ראש השנה ורק לאחר מכן ניתן לדון מה עושים בשאר ימות השמיטה.

וכדי להיכנס במעט לאווירת ההכנות נציג כמה נתונים פשוטים, ישנו חילוק די ברור בין התייחסות של גופי הכשרות לכל יבול השדה הנכלל תחת הגדרת הירק, לבין יבולי המטעים הנכללים תחת הגדרת פרי. בעוד שהטיפול ביבולי הפירות הגדלים בשנת השמיטה הקדושים בקדושת שנת השבע יחול רק בעוד זמן מרובה ולרוב רק לקראת סוף חודשי החורף הבאים מחמת שפרי הקדוש בקדושת שביעי הוא רק כזה ש"חנט" בשנת השבע ובמילים פשוטות יותר רק פרי שהחל את גידולו בשנת השמיטה – קדוש בקדושת השמיטה.

ולכן גם אם נניח שהפרי "חנט" מיד בכניסת שנת השמיטה הרי שייקח לו זמן מרובה עד שהוא יגדל לכזה הראוי לאכילה.. מה עוד שפירות הגדלים בשנת השמיטה מותרים באכילה רק שצריך לנהוג ב הם קדושת שביעית ואולי אף כדאי להוסיף עוד פרט חשוב, גם אם הפרי גדל באיסור דהיינו שהחקלאי שגידל את הפרי זלזל בדיני השמיטה והשקה וזיבל את העץ שלא כדין עדיין הפרי מותר באכילה, בשונה מזה בתכלית השינוי דינם של הירקות הגדלים בשמיטה, כאשר חכמינו ראו שנתרבו עוברי עבירה שהיו זורעים שדותיהם בשנת השמיטה בסתר והיו אומרים לכל שאלו גידולים שגדלו מאליהם גזרו חכמינו שכל ירק הגדל בשנת השמיטה גם אם הוא גדל מאליו אסור באכילה.

 לאיסור הזה קוראים "איסור ספיחין" - רק נסייג פרט חשוב מאוד במידה והקרקע שבארץ ישראל שייכת לגוי גם אם היא נמכרה לו כדת וכדין ואינה ירושת אבותיו לא חל האיסור של הספיחין, כדאי גם להדגיש שהפרט הזה היה נר לרגליו של מרן הבית יוסף ואף הוא חיזק את הנתון הזה בחרם של כל בני דורו שחייבים לנהוג היתר בכל תוצרת חקלאית הגדלה ברשות הגוי, אולם אם הפרט הזה תקף גם "להיתר המכירה" הנהוג בדורונו נצטרך לשמור למאמר ולדיון אחר בעתו ובזמנו...

ישנו עוד פרט חשוב מאוד באיסור הספיחין, מה דינם של ירקות שכבר החלו לגדול לפני שנת השמיטה ובכניסת שנת השבע הם כבר היכו שורשים באדמה האם גם אליהם חל האיסור של הספיחין והאם הם גם קדושים בקדושת פירות שביעית, הנידון הזה רחב מיני ים ואף שניתן לצדד להקל כדעתם של רוב הפוסקים ולא לחוש לחומרת הרמב"ם, הלכה למעשה גופי הכשרות המהדרין חוששים גם בהם לאיסור ספיחין ומשכך כל ירק שנקטף לאחר ראש השנה של שנת השבע מוגדר כירק שאינו מאושר לציבור המהדרין...

כמובן שישנם עוד הרבה פרטי דינים לאיסור הזה, אבל די בהקדמה הקצרה הזאת כדי לתת לנו מושג מה קורה במוצאי ראש השנה באיזה הערכות ולוגיסטיקה חייבים להצטייד כדי להפריד ולבודד ירק שנקטף לפני ראש השנה לרעהו הנקטף לאחר מכן.... שלא נדבר כמה הכנות חייבים לנקוט כדי לספק ירק טרי לשומרי שנת השבע ואם הזכרנו ירק,  אי אפשר להתעלם מסוג הירקות שכמעט אין להם פתרון בדמות יבול חו"ל אלו הם כל גידולי הירקות עלים כדוגמת החסה והכרוב וכדו'...

ואכן בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, כשהחלו המוני בית ישראל לקיים את מצוות יישוב הארץ, ומנגד המצב הכלכלי היה קשה, והחקלאות לא הייתה במיטבה, הובאו כמה שאלות בפני מרן החזון איש זצ"ל, שגררו אחריהם פולמוס נרחב של כל גדולי דורנו, ובעצם היווה  את הכר הנרחב, להיתר ה"מצע המנותק".

ראשית נשאלה השאלה , האם בימנו מותר לזרוע ולגדל בתוך שנת השמיטה, גידולים שהם נזרעים בתוך הבית, וכל כך למה, שהרי בתלמוד הירושלמי הובא ספק, האם דיני שביעית חלים על אילן שנטעו בתוך הבית, והתלבטות הייתה,  כיצד לפרשן את דברי הכתוב, "שדך" לא תזרע, שמחד משמעות הלשון מורה, דווקא בשדה אסור לזרוע בשנת השמיטה, אבל כשנעשית הזריעה בבית היא מותרת, או שמא, כיון שהזריעה גדלה על הארץ היא אסורה, שהרי  היא בכלל הציווי, ושבתה "הארץ".  חשוב לציין שבתלמוד, ספק זה לא הוכרע, ולכן נשאלו הפוסקים כיצד עלינו לנהוג הלכה למעשה? שאלה זו התחדדה והתעצמה במהלך השנים כאשר החלו לנטוע ולזרוע בתוך חממות, שהרי גם הם כמין בית, משום שיש להם גג, ואפילו גם דפנות.  

אלא שישנם דעות שטענו, שאף אם נקל בגידולי בית, עדיין הדרך רחוקה להתיר את הגידולי החממה, שהרי הבדל מהותי יש בין בית המשמש למגורים, שהוא ל"רועץ" עבור הגידולים, מחמת שהגידול בבית אפרורי, מבלי תועלת הגשם והטל האוויר ואור השמש, ולכן יש צד לומר שאינו כשדה, לבין חממה שהיא השיטה היוקרתית והמשובחת לגידול ירקות, עד שנעשתה כחלק בלתי נפרד מהנוף החקלאי, ולכן יהיה דינה כשדה לכל דבר, ולכן יש המקילים להשוות את החממה לבית, רק בתנאי שהחממה לרועץ עבור בגידולים, אלא שבמציאות שבימנו מאד דחוק לחשוב כך,  גם בגלל העובדה שרמת התוצרת  יותר טובה, בפרט בימי החורף הקרים, כאשר הצמחים מוגנים מהקור והרוח, וכפי שהמציאות מוכחת, שהגידול לייצוא נעשה רק בתוך חממות ולא בשטחים פתוחים. וגם מעצם העובדה,   שהחממה מונעת מכניסתם של מזיקים , ומכרסמים למינם,

עוד שאלה נשאלה באותם הימים, כיצד יש להתייחס לגידולים (גידולי ירקות בלבד, ולא עצים )שהם בתוך עציץ, ואותו העציץ אטום, בלי נקב שמאפשר יניקה מהקרקע, האם גם אותו העציץ נכלל בכלל השדה שאסור לגדל עליו או שמא אינו שדה כלל ומותר לגדל עליו, נכון, שבשאר שנים נקבע היחס לאותו העציץ, כאל קרקע מדברי חכמים, ולכן מעשרים את גידוליו, אך מכיוון שלא מצינו שום היזכור בדברי התלמוד שנוהגת שמיטה באותו העציץ שאינו נקוב, אין לנו לחייבו מדעתנו...

גם מרן מאור ישראל זצ"ל, ישב על מדוכה זו, ואף שמעיקר הדין פסק להתיר את הגידולי בית בשנת השמיטה, עד כדי כך שלא חלה עליהם קדושת שביעית ומותר לגדלם ואף להשתכר בהם, וטעמו ונימקו עמו, שהרי עצם החיוב לשמור את שנת השמיטה בימנו שאין לנו את בית במקדש, הינה רק מדברי חכמים, ואם נצרף את כל הספקות שהובאו בספרי הפוסקים.

 וודאי נוכל לסמוך על הכלל  "ספק בדברי חכמים – להקל ", אלא שלמרות כן, למעשה הורה לרבני הבד"ץ בית יוסף, וכפי שציטט בספרו (יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן לא) להצטרף לדעתם של  הגרש"ז אויירבך זצ"ל, ושאר גדולי דורנו,  וגם כהוראת החזון איש בשעתו, להתיר את הגידול בחממות בתנאי שהם יהיו בתוך עציצים שאינם נקובים, והרעיון, שעומד מאחורי זה, הוא לצרף את הנידון להתיר זריעה של ירקות בעציצים נקובים, להיתר של גידולי בית, ובתוספת של כמה חומרות נולד המושג "מצע מנותק".

מצע מנותק -  כאמור הינו שילוב של כמה מגמות,  האחת, בניית חממה באופן שיחשב כבית לכל הדעות, שיהיה במחיצות העמידות גובה ומעליהם גג, למרות שהם עשויים כקשת, והשנייה, שתילת הצמחים נעשית בתוך מיכל פלסטיק או אדניות, ולא על גבי הקרקע, בכדי שיחשב כעציץ שאינו נקוב בתוך הבית, אלא שאין בכך די, שהרי בעוד ששורשי הצמח נתונים בתוך העציץ, הרי שהענפים והעלים יוצאים משטח העציץ, ומבצעים יניקה מהאדמה דרך הנוף (ענפים), עובדה שמבטלת את המושג שאינו נקוב, לשם כך פורסים מעל גבי הקרקע שבכל שטח החממה, יריעת ניילון קשיחה. ועל ידי כך מובטח שהענפים לא יוכלו לינוק מהאדמת המשתלה. פריסת היריעה נעשית גם אם הקרקע יצוקה בבטון, משום שיציקת הבטון נחשבת אולי כמו כלי חרס שאינו מבטל את היניקה של הצמח מהקרקע,

ליריעת הניילון ישנה עוד מטרה, להרוויח את חומרת  ה"צנומא", שפירושה, לחצוץ בין האדמה לצמח, אף אם הקרקע מרוצפת או יצוקה בבטון, שהרי יש שמחשיבים את יציקת הבטון כקרקע עצמה מחמת שהיא יצוקה לקרקע ובטל עליה, חשוב לציין, שיש המכסים את הקרקע ביריעות "ברליג (סוג של ברזנט העשוי שתי וערב צפוף), דבר שאינו מאשר בבד"ץ, מחמת שהמים מחלחלים דרכו גם אם פרסו שתי שכבות של בלריג, אמנם, נכון, שבכדי להחשיב עציץ לנקוב, צריך שיהיה בו נקב בקוטר של שורש קטן (בין 2.5 ס"מ ל- פחות מ"מ, תלוי בדעות)  אך כאן מחמת שכל היריעה מחוררת, די שיעברו דרכו המים בכדי להחשיב את היריעה כמבטלת את היניקה.

נקווה שהצלחנו לפרוש הקדמה קטנה לסוגיה שתעסיק אותנו בקרוב ... סוגיית ירקות העלים.

שמיטההלכה

עוד כתבות שיעניינו אותך

כתבות נוספות שאולי יעניינו אותך