מאכל הילדות שכולנו היינו רגילים לאכול לוקה בכשרותו
(צילום: MAOIKO/shutterstock)

הלכות

מאכל הילדות שכולנו היינו רגילים לאכול לוקה בכשרותו

מדובר במאכל ששמו לוזינה, הוא מורכב מחבושים, מצופה בקוקוס ומגיע מן המטבח העיראקי. אך כשרותו לוקה בספק רב. קראו

   
מאכל הילדות שכולנו היינו רגילים לאכול לוקה בכשרותו
(צילום: MAOIKO/shutterstock)
אא

התופעה של חנויות בוטיק ענקיות העוסקות בעיקר בתחום הפירות היבשים הפיצוחים והתבלינים נעשית יותר ויותר שכיחה ואם עד לא מזמן היה זאת נחלת הערים המעורבות הרי שמיום ליום התופעה הזאת גוברת וגם בתוככי ערים חרדיות ניתן כיום לצפות בסוג של חניות כאלה הנבנות והמנסות לחדור גם לפלח השוק הזה ולהתאים את מרכולתם לרמת הכשרות של ציבור הקונים הללו, רוב ככל החניות מהסוג הזה הם המשך וסניף של רשת כל שהיא המוכרת כבר ברחבי הארץ.

בסוג החניות הללו אפשר למצוא כמעט הכל בפרט בכל מה שקשור לתחום הפירות והקטניות ואם בתחילה סברו בעלי הרשתות שהנהירה של הלקוחות תהיה לעבר דוכני הממתקים הרי שאט אט הבינו שציבור הלקוחות עובר סוג של שינוי מודעות ומפתח נהירה לעבר המוצרים הטבעיים נטולי חומרי המאכל הסוכר והצבע ומשכך התפתחה תעשיה שלמה של מוצרים מושכי עין וחך שיש בהם הקפדה שהם יהיו כמה שיותר טבעיים וללא תוספות של חומרים מלאכותיים למינם.

כשבאים לפרוט את המוצרים מהסוג הזה ניתן להצביע על הרבה אפשרויות שכאלה אך ננסה להתמקד באותם אלו שמחייבים אותנו בערנות יתרה שלא נכשל חלילה במאכלות אסורות למרות שיתכן שבסדרת מוצרים בעלי אותו יהיה בהם סוג אחד שכשר למהדרין ואילו הסוג השני יהיה בגדר מאכל שלא ניתן ליתן עליו כשרות ונפרוט כמה דוגמאות.

לוזינה – למרות שהוא נראה כחטיף אנרגיה בן זמננו מהפיתוחים האחרונים של יצרני המזון העל, במקור החטיף עתיק מאוד מאוד ולמרבה הפלא שמו המקורי הינו "מרמלדה" שפירושו בלטינית עתיקה גבינת חבושים או ריבת חבושים ובשונה מאוד מהפירוש המקובל אצלנו כיום שמרמלדה הינה עיסת סוכר הצבועה בכמה שכבות של צבעי מאכל, את החטיף "לוזינה" ניתן למצוא לא רק  כשהיא עשויה מפרי החבושים אלא גם מפירות כמו תפוזים תמרים תאנים וגם שזיפים ומשמש ועוד.

ולמי שעדיין לא זיהה את המוצר ננסה לתאר לכם אותו, חטיף שלרוב משווק כקוביות או מעוינים של  תערובת פירות דחוסים עם אגוזים שמעל גבם שיכבה של שבבי קוקוס טחון, אך כמובן ויתכן שהחטיף הזה ילבש עוד צורות ואפשריות, אך בכולם המכנה המשותף הוא סוג של רסק פירות שעבר בחלק מהמקרים בישול כל שהוא, אך גם אם לא נכנס להרכב חומרי הגלם הנלווים והאם יש בסוג הזה של החטיף חומרים מייצבים ואם כן האם יש בעיות כשרות כל שהם, די אם נתמקד בפירות עצמם כמו החבוש המבושל בסוכר.

לרובנו פרי החבוש מצטייר כפרי הגדל בר בחורשות עזובות מראהו כלל לא אסטטי וטעמו נתון מאוד לביקורת אך המציאות שונה לחלוטין הפרי הזה די מבוקש ומתרחשת סביבו תעשייה שלמה וענקית וגם כאן בארץ ישנם מטעים גדולים ומסודרים המפוקחים בכל הקשור לניהול מטע על פי התורה והמצוות התלויות בארץ, אלא שאין די בהיצע של המטעים הגדלים כאן בארץ בכדי לספק את התצרוכת המקומית ולכן רובם של החבושים הנמצאים בשווקי ארצנו מיובאים ממדינות זרות.

פרי החבוש הינו פרי ממשפחת התפוחים והאגסים ואף פיריו הינו הכלאה בין צורת התפוח העגלגל לאגס המאורך, אך בשונה מהם טעמו תפל או יותר נכון מריר חמוץ ובנוסף הוא אינו ראוי לאכילה מחמת שרוב סוגי החבושים קשים, ישנה אפשרות להכשיר את הפרי למאכל על ידי הקפאה וההפשרה אך הדרך היותר נפוצה להכשיר אותו לאכילה על ידי אפייה או בישול, לפרי החבוש עוד שימושים רבים ניתן להוסיף אותו בכמות קטנה לעוגות תפוחים ולריבות בכדי לשפר את טעם התפוזים, ואגב גם במיצים טבעיים ובפרט ברסק תפוחים מוסיפים חבוש מגורר כדי להגביר את טעמו של הרסק ולשפר את מרקמו.

גם את הלוזינה שלנו מכינים מחבושים שעברו בישול ארוך עם כמות סוכר לא קטנה ונהפכו למעין ריבה נוקשת ופעמים שיוסיפו למרקם הריבה הזאת שאר סוגי פירות ואפילו ירקות כמו גזר וכדומה בכדי למתן את טעם החבוש, כך שבסוף ההליך נהפך החבוש מפרי שאינו אכיל למוצר מתקתק ואנין, הנתון הזה היווה שיקול דעת בקרב הפוסקים באיזה שלב נצטרך להפריש תרומות ומעשרות מפירות החבושים שהרי בעודם במתכונן טבעית אינם ראויים לאכילה ורק מחמת הטיפול הנאות נהפך הפרי לראוי לאכילה ואם כך "גמר מלאכתו" יחשב רק לאחר הבישול וכלל בידנו שאין הפרי מתחייב במעשרות רק לאחר גמר מלאכתו.

ובעצם זה מזכיר את הנידון שנחלקו בו גדולי עולם באיזה שלב הזיתים מתחייבים במעשרות האם רק לאחר הכבישה שהתרככו ונעשו ראויים לאכילה או אף קודם לכן, או שמא הגדרת החבוש יותר דומה לתפוחי אדמה וכדומה שאף שאינם ראויים לאכילה בעודם חיים כיון שהדרך לבשלם גמר מלאכתן והעת שבו הם מתחייבים במעשרות הינה שעת האיסוף מהשדה, כך או כך לנו ההולכים לאורו של מרן זצוק"ל אין ההבדל כל כך מבחנתו החיוב לעשר הינו בעת האיסוף מהשדה כפי שהכריע מרן זצוק"ל גם לגבי הזיתים.

לא רק בעיית המעשרות עומדת בפני משגיח הכשרות האמון על מפעל מהסוג הזה שהרי גם בדיקת המטע שאין בו חששות של עצי ערלה חייבת להתבצע אולם זה תפקידו של האגרונום הממונה מטעם הכשרות שמלווה את המטע עוד מראשיתו. אבל כל הבעיות הללו מתגמדות מול הבעיה הקשה שיש לפרי הזה גם כשהוא גדל בחו"ל ללא החיוב של מצוות התלויות בארץ כיצד ניתן להפיק מוצר מוגמר מפרי שהוא חביבם של עש הפירות.... ונסביר...

למרות שקליפת פרי החבוש נוקשה וכמעט שהיא בלתי חדירה חדירה ובנוסף גם טעמה אינו מתקתק המושך עליו כל מיני מזיקים למינם עדיין הפרי צריך הרבה טיפול, ראשית בכשרות מהודרת וטובה יקפידו לקלף את הפרי קודם העיבוד, הצורך לקלף את הפרי אינו נובע מהצורך לקלף לימונים ושאר פרי הדר קודם העיבוד או הסחיטה משום שבאלו האחרונים מצוי שיהיו על גביהם כנימות מגן לרוב  , ולצערנו זהו נתון שלא ידוע לרוב אלו הצורכים את הפירות הללו ואולי כאן זה המקום להדגיש בפניכם שבמידה ואתם נתקלים בלימון או תפוז ואתם מבחינים בנקודה שחורה וקטנה על גבי הקליפה שתשפשפו את הנקודה הקטנה הזאת עם הציפורן או אם איזה ספוגית שטיפה או סקוצ' ותנסו להבחין אם הנקודה יורדת או זזה ממקומה הרי שכמעט בטוח שמדובר בכנימה הנראית כנקודה תמימה אך אם תצלמו אותה ותגדילו את התמונה תגלו עד מהרה שמדובר בחרק מעניין...

את העצה לשפשף ולעקוב אחר כל פרי בדקדקנות ניתן להציע לעקרת הבית בצריכה פרטית וקטנה אך כשמדובר במאות ק"ג או מאות טונות הנכנסות לעיבוד אי אפשר לחשוב לרגע שניתן לטפל בכל פרי ופרי בנפרד ולכן ישנה הוראה די ברורה לקלף את הלימון לפני העיבוד, חשוב לציין שלא כולם מבצעים את ההוראה הזאת וגם יצרנים עם כשרות כל שהיא, סוחטים את הלימונים ומעבדים אותם ולא רק שהם לא מקלפים ואפילו לא מברישים את הקליפה אין אפילו דמות כל שהיא שתבדוק את טיב חומר הגלם.

לעומת זאת, בתעשיית פריות החבושים הצורך לקלף את קליפת הפרי אינה נובעת מהחשש להמצאות של כנימות, אצל החבוש התופעה הזאת פחות שכיחה אצלו ישנה תופעה מעניינת זבובי העש הבאים לשכון אצלו עוקצים אותו ומטילים את החרק בתוך הפרי אך מכוון שהקליפה חסינה ועבה עקיצת החרק אינה נראית ולהפך פעמים שהפרי בהמשך הגידול מתפתח ואף מסתיא את העיקצה כך שהם רוצים לזהות אם יש לפרי איזה ניגעות צריך פשוט לקלף את הפרי ולהעמיד משגיח אחראי שמבין בתחום שיבחן כל פרי מכל צדדיו אולי יש בו איזה חור כל שהוא.

אבל גם לאחר הבדיקה הזאת אי אפשר לחשוב שסיימנו עם הפרי, במקרים רבים זן חרקים שהוא חביבם של הפרי מצליח להשתחל לתוך עובי הבשר ומפתח שם מחילות שבאים שוכנים כל הרימות של החרק.. עין מומחית יכולה לזהות בכתמים השחורים שבתוך הפרי האם זה כתם מולד או שאריות גללים של החרק... כך שגם על הבעיה הזאת חייבים להתגבר על ידי חציית הפרי לכמה חלקים וגם כאן תפקידו של המשגיח לא נגמר להמשיך לעקוב ולראות אולי גם בשלב הזה הפרי נגוע.

אך גם כאן לא נגמרו המילים והנידונים סביב אותו חטיף אנרגיה הנראה כל כך פשוט, האם פעם נתתם ליבכם לעובדה שאולי זה שמבשל אותו חייב להיות יהודי.. אולי הפרי לא ראוי לאכילה ללא בישול ומשכך הוא נכנס תחת הקטגוריה שכל דבר שאינו נאכל חי נאסר על ידי בישול הגוי... נכון שיהיו אלו שיטענו שהפרי כן יכול להיאכל כשהוא חי, אך השאלה האם האכילה הזאת היא על ידי הדחק או שמא היא אכילה נורמלית ורגילה שהרי אם הפרי נאכל חי רק על ידי הדחק זה לא עזר לנו הרבה.

עוד כתבות שיעניינו אותך

כתבות נוספות שאולי יעניינו אותך