האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו בסגולה עצומה מיוחדת

ג אב, חל יום הזכרון של רבי שמשון מאוסטרופולי זיע"א, שאת ציונו בנה וישפץ מחדש, ראב"ד מרוקו האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א.

בקריאה מיוחדת לתלמידיו קרא הרב פינטו לקיים סגולה מיוחדת שכוחה עצום, וכך אמר: "נשתדל ליקח על עצמנו בקהילתנו הקדושה "שובה ישראל" להקפיד לומר בימים אלו, בין המצרים, את הסגולה הנוראה המובאת בשם קדוש ישראל אשר היה כמלאך ה' צבאות, ומסר את נשמתו על קידוש ה' רבנו שמשון מאוסטרופולי הי"ד אשר מביא בצורה מסויימת את המ"ב מסעות." 

רבי שמשון היה בחייו  מיוחד ופלא בדורו דור נפילים, היה מיוחד ומופלא גם במותו, הוא הגבר שהודיעו לו משמים את הגזירות העתידות לבא על ישראל בשנים האיומות ת"ח ות"ט, בעת שגיסותיו של הצורר חמלניצקי, טבחו ורצחו ביהודים. באותם שנים נחרבו אז שבע מאות וארבעים קהילות וניספו שש מאות ושבעים אלף יהודים. ואף תפילת "אב הרחמים" נתחברה לזכרם של קדושים אלו. 

היה זה רבינו שעורר את ישראל בתשובה תפלה וצדקה להעביר את רוע הגזירה. וכפי המסופר לנו על ידי רבינו הרמח"ל זצ"ל (דרך עץ החיים) היה זה רבנו  שנכנס לפני ולפנים בעובי הקורה להמתיק הדינים מעל בני ישראל.

 וז"ל הרמח"ל 'הוגד לנו שבימי המנוח החסיד המקובל הגדול הרב רבי שמשון אוסטרופולור כשהיתה הגזירה ר"ל בשנת תח, השביע הרב הנ"ל לסטרא אתרא ושאל אותה על מה ולמה את מקטרגת על עמינו בני ישראל יותר מכל האומות והשיבה לו ויבטלו מכם שלושה דברים אלו ואחזור מקטרוגי ואילו הם שבת ומילה ותורה מיד השיב לה הרב הנ"ל יאבדו הם כהנה וכהנה ואל תתבטל אות אחת מתורתינו הקדושה חס וחלילה'.

אחרי שנודע לרבינו על הגזירה הקשה היה הוא בעצמו נוסע מעיר לעיר לעורר לבבות ישראל להתחזק ולשוב בתשובה שלימה ולהרבות בתפילה אולי יחוס אולי ירחם.
כפי המקובל מצדיקים היה זה רבינו שמסר את נפשו עבור ישראל, וקיבל על עצמו יסורים משונים ונוראים בשביל לכפר על בני ישראל שיתקיים בהם 'ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי'

מקובל שגזירות ת"ח ות"ט היו חבלי משיח, וכן רמז על זה הגה"ק ר' יחיאל מיכל מנעמירוב, שנהרג בימים ההם, יחד עם רבינו זיע"א. שאמר כי בשמו של הצורר חמילניצקי ימש"ו מרומז מעשיו, כי הר"ת של חמיל הוא "ח'בלי מ'שיח י'בואו ל'כם". ואמרו כי רבנו מהר"ש היה בחינת משיח בן יוסף שלוקח על עצמו יסורי מיתה משונה כדי לכפר על בני ישראל. וכי הריגת רבנו היתה בחינת מיתת משיח בן יוסף, על ידי ארמילוס רשיעא. שהרי מיתת משיח בן יוסף תכליתה היא לכפר עוונות ישראל ולהכינם לגאולה השלימה ע"י משיח בן דוד.

.

אם היו ישראל זוכים אז היה משיח בן יוסף חי יחד עם משיח בן דוד וכמובא בדברי רבינו  האריז"ל (שער הכוונות) להתפלל על משיח בן יוסף שלא ימות ולכוין על כך בברכת בונה ירושלים במילים 'וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין'.

רבי נטע הנובר בספרו יון מצולה מתאר את פטירת רבנו "וכאשר באו האויבים וצרים על העיר נכנס המקובל הנ"ל לבית הכנסת ושלש מאות בעלי בתים עמו, כולם חכמים גדולים וכולם מלובשים בתכריכין ובטליתו' על ראשיהם ועסקו בתפילה גדולה עד שבאו האויבים לעיר ונהרגו שם כולם בבית הכנסת על אדמת קדש הי"ד"
דברים מפורטים יותר, מסמרי שערות ראש מוסר לנו הגה"צ רבי אשר זעליג מרגליות זצ"ל בשם רבו הרה"ק רבי אברהם שמחה מבארניב זצ"ל.
 'רבינו בעמדו בבית הכנסת מעוטר בטלית ותפילין לקחו  רשעים ענף אילן שראשו חד כמחט ודקרוהו מאחורי גופו ממטה למעלה בגודל דביקותו ביחודיו לא הרגיש כלל במעשיהם עד שהענף בקע את מוחו הקדוש ואז נפל בבית ה' ויגוע ויאסף באמצע הייחודים..'.

כאמור האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו הוסיף וכתב כי "יסודות עצומים טמונים באמירה זאת לדחות את הדין, ולמתק גזרות רעות ומגיפה ח"ו מעל עם ישראל בכלל, ובעיקר בפרט לכל אחד שזוכה לקרוא דברים קדושים אלו. 
ולכן אחי ורעי, יקפידו לקרוא דבר קדוש זה, ויוחק בספר לזיכרון עולם עד ביאת משיח צדקנו, בכל ימי בין המצרים פעם בשבוע למתק הדינים. והתיקון בדברי רבנו קדוש ישראל איש האלוקי ‏רבנו שמשון מאוסטרופולי הי"ד וכשיקראו דברים קדושים אלו "ידליקו נר לזכרו".

ויודע אני בנפש, שנראה בימים אלו נס מעל הטבע, בכח הרבים שדבוקים בדבר שמימי וקדוש זה, כי כוחו רם ונישא ונראה בקרוב בשוב ה' את שיבת ציון 
ישתדלו אחי ורעי, להגדיל  ולהפיץ סגולה נוראה זו בכל מקום ומקום, שלא יהיה בית בעם ישראל שלא  יקראו ויתבוננו בימים אלו בדברי רבנו מאוסטרופולי הי"ד, 
על המ"ב מסעות אשר כל חיי האדם בנויים על מ"ב המסעות האלו, וכל סודות חיי האדם טמונים בפרשה זו.

עשה עמי אות לטובה, הושיעני ונחמני, כי עת לחננה כי בא מועד, ויראו שונאי ואויבי ועמי הארץ ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני.
וזו הסגולה

סגולה מיוחדת:
כַּד נְטָלוּ יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס. לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְסֻכּוֹת אוֹ לִקְהֵלָתָה אוֹ לְמֹסֵרוֹת. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְסֻכֹּת. מִסֻּכֹּת לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְאֵתָם אוֹ לַחֲצֵרֹת אוֹ לְתָרַח אוֹ לְעֶצְיֹן גָּבֶר. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְאֵתָם. מֵאֵתָם לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְפִי הַחִירֹת אוֹ לְרִמֹּן פָּרֶץ אוֹ לְעַבְרֹנָה אוֹ לְהָרֵי הָעֲבָרִים. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְפִי הַחִירֹת. מִפִּי הַחִירֹת לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְמָרָה אוֹ לְתָחַת אוֹ לְעַרְבֹת מוֹאָב. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְמָרָה. מִמָּרָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְאֵילִם אוֹ לְעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְאֵילִם:

מֵאֵילִם לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְיַם סוּף אוֹ לְחַשְׁמֹנָה אוֹ לְפוּנֹן אוֹ לְעִיֵּי הָעֲבָרִים. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְיַם סוּף. מִיַּם סוּף לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְמִדְבַּר סִין אוֹ לַחֲרָדָה. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְמִדְבַּר סִין. מִמִּדְבַּר סִין לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְדָפְקָה אוֹ לְיָטְבָתָה. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְדָפְקָה. מִדָּפְקָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְאָלוּשׁ אוֹ לְרִסָּה אוֹ לְאֹבֹת. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְאָלוּשׁ. מֵאָלוּשׁ לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְּרְפִידִם אוֹ לְהַר שָׁפֶר אוֹ לִבְנֵי יַעֲקָן. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לִרְפִידִם. מֵרְפִידִם לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְמִדְבַּר סִינַי אוֹ לְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה אוֹ לְחֹר הַגִּדְגָּד. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְמִדְבַּר סִינַי: 

מִמִּדְבַּר סִינַי לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה אוֹ לְחֹר הַגִּדְגָּד. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּה דְּיִנְטְלוּן לְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה. מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לַחֲצֵרֹת אוֹ לְתָרַח אוֹ לְעֶצְיֹן גָּבֶר. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לַחֲצֵרֹת. מֵחֲצֵרֹת נְטָלוּ לְרִתְמָה. מֵרִתְמָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְרִמֹּן פָּרֶץ אוֹ לְעַבְרֹנָה אוֹ לְהָרֵי הָעֲבָרִים. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְרִמֹּן פָּרֶץ. מֵרִמֹּן פָּרֶץ נְטָלוּ לְלִבְנָה. מִלִּבְנָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְרִסָּה אוֹ לְאֹבֹת. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְרִסָּה: 

מֵרִסָּה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לִקְהֵלָתָה אוֹ לְמֹסֵרוֹת. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לִקְהֵלָתָה. מִקְּהֵלָתָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְהַר שָׁפֶר אוֹ לִבְנֵי יַעֲקָן. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּה דְּיִנְטְלוּן לְהַר שָׁפֶר. מֵהַר שָׁפֶר נְטָלוּ לַחֲרָדָה. מֵחֲרָדָה לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְמַקְהֵלֹת אוֹ לְעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה. וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּה דְּיִנְטְלוּן לְמַקְהֵלֹת. מִמַּקְהֵלֹת לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְתָחַת אוֹ לְעַרְבֹת מוֹאָב. וּפָקִיד מ…