"שלום הוא נכס יקר אבל לפעמים צריך להרוג": הרב עמיהוד במסר

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ פִּֽינְחָ֨סבֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃ לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃

מה פשר הפסוקים האלו? לכאורה היינו מצפים שפנחס יקבל דווקא עיטור אחר- פרס נובל או עיטור הגבורה על המלחמה שלו אבל מה הקשר לשלום?

מכל העיטורים הוא מקבל דווקא את עיטור ברית השלום. מה ה הקשר בין הקנאות של פנחס לבין שלום?

אלא שאומר הרש"ר הירש דבר חשוב: כאשר אנחנו רואים את חוגי השלום הם תמיד מדברים על כך שהרג זה הפרעה לשלום, רודפי השלום מטעם עצמם טוענים שמי שנוהג באלימות, נפלט ממחנה השלום

אלא שאנחנו יודעים שכדי להשיג שלום זה דורש דווקא מחיר כואגב של הרג כדי להשיג אותו. ולכן הריגת זמרי עצרה את המוות ואת המגיפה שהייתה במחנהה ישראל.

עשיית מעשה הרג, כואבת ככל שתהיה, היא עשיית השלום.