הצצה לתוך עולם השגחת הכשרות: עם הרצון להישאר בטווי הדרך של מרן

מספר המפקח הארצי בבד"ץ בית יוסף:
לפני זמן מה פנה אליי בעל עסק המייצג את אחת מהחברות הגדולות במשק העומדת תחת כל התקנים הכי מחמירים של איכות מזון בינלאומית, כל אחד ממוצריה עובר בדיקה קפדנית שאיכותו מהטובות ביותר. הבדיקה כוללת שגם אין לו שיירים של מזהמים כל שהם או חיידקים גם המפעל עצמו חייב לעמוד בתקנים מחמירים של סטריליזציה, אי אפשר להיכנס למפעל בלא תיאום וחיטוי, כל כניסה למפעל מחויבת להיות לאחר בירור רפואי ורק אחרי שהמבקר עטה על גופו חלוק וכובע כפפות וערדליים, אבל כל התקנים הללו לא יכלו לעמוד בפני הבצל...

ומעשה שהיה כך היה, אותו מפעל נצרך לשלב בצל באחד ממרכיביו ולכאורה הרי אין בעיה בכך וניתן לרכוש בצל בכשרות הכי מהודרת לקלף, לשטוף ולהכניס לפס הייצור. אך כדרכם של מפעלים שלא כלכלי להם וגם אין את הזמן המיותר להתעסק עם בצל שאינו קלוף ולכן הם מעדיפים לקנות את הבצל לאחר קילוף וניקוי כשהוא מוכן לחיתוך ועיבוד, כמובן שמפעל מהסוג הזה אינו יכול לקנות בצל מכל ירקן שמקלף לו , הבצל חייב לעבור את הקילוף במפעל שגם לו יש את אישורי הבריאות והתקן מהסוג הגבוהה ביותר, מה עוד שהבצל מוגדר כסוג מזון שיכול לפתח מהר מאוד בעיות בקטריאליות והטיפול בו חייב להיות עדין ומושגח, לכן לא הייתה לאותו מפעל ברירה אלא לבחור בקפידה סוג של מפעל שיכול לקלף לו את הבצל ברמה הרצויה ובנוסף שהוא יוכל לשנע לו את הבצל בתנאים הנדרשים, לאחר מאמצים גדולים נמצא המפעל המתאים – מפעל לקילוף ירקות ברמה גבוהה ביותר המספק למבחר גדול של מפעלים ברמה הזאת. גם כשרותו של המפעל נבדקה היטב הוא נשא אישורי כשרות ממיטב הבדצי"ם...

כאשר הגיעו הדוגמיות של שקי הבצלים הקלופים בהם יערכו ניסיונות האם המוצר מתאים, אז - התרחשה הדרמה הגדולה, כשרות הבית שהינה כשרות ההולכת לאורו של מרן זצוק"ל לא אישרה להשתמש בבצלים, אבל ראו זה פלא - המשלוח הגיע לא כפי שסוכם! הם היו קלופים לגמרי ללא הראש.. אנשי המפעל מפה ומפה אלו שמצד המפעל המייצר ואלו שמצד המפעל המקלף לא הבינו על מה המהומה הרי אנחנו מספקים כך את הבצל לעוד הרבה מפעלים ובכל הכשרויות, למה לכולם זה טוב ולכם זה לא טוב, גם הטכנולוג מזון התערב: "נראה לכם שאפשר לקבל אישור מזון תקין על בצל מקולף שיש בראשו ראש עם זקן ועלים ויכול להכיל שיירי בבוץ ואדמה..."

נעצור לרגע, אם ברצוננו להבין את גודל ההבדל והתעקשות, עלינו להביא דוגמה ידועה מעולם החינוך, כשאנו אומרים לילדנו, על הסיר שהוא בשרי, הם לא יעזו לעולם להכניס לתוכו מאכל חלבי. לעומת זאת,  תיק בית הספר שיישאר כמעט תמיד מונח אחר כבוד בסלון, גם אם התרו בהם אלף פעמים, ולמה.. פשוט מאד, כי בצליל של האמירה שהסיר בשרי, מתנגנת לה ההחלטיות שאין מקום לטעיות, ואין אפילו אפשרות לפתח קטן של הקלה בעניין, כי אנו משוכנעים שהדבר אסור לחלוטין, אבל על התיק שלא יישאר באמצע הסלון, זה עניין אחר, נכון שזה חשוב, וכך צריך להיות, אבל זה לא סוף העולם...

וכך זה ממש בכשרות, שגוף כשרות משמיע את קולו, אבל הוא מודע שלדעת מוריו ורבותיו בני אשכנז יש מקום להקל, תהיו סמוכים ובטוחים שבמהרה תמצא איזה שהוא פרצה שתגרום להם להורות הקלה, וכל שכן כשמדובר בחומרא שרבותיהם לא חוששים לה, וגם אינה מוזכרת בדברי השולחן ערוך, אלא שיש מי שחושש לה. האם נראה לכם שהיא תיאכף למרות רצונם הטוב, כשלא תהיה ברירה אחרת בפניהם, נגלה לכם סוד... בדרך כלל הם יקלו בה, ונביא לכם דוגמא שכמעט תמיד אין ברירה....

ידועה הגמרא שהאוכל שום ובצל וביצה קלופים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו... אלא שמשום מה השולחן ערוך לא העתיק גמרא זו להלכה, ולכן רבים מפוסקי בני אשכנז כתבו שכיון שכיום אין רוח רעה שולטת, אין צורך לחשוש לסכנה הזאת, וגם אלו שכן החמירו בביתם, הורו להקל כשמדובר במקום ציבורי כמו במפעלי מזון וכדומה, לעומת זאת, פוסקי בני ספרד, כפרי חדש ועוד, חששו לזה ביותר, וידוע על מרן מאור ישראל זצ"ל שאף שהייתה דרכו בקודש ללכת ב"כח דהיתרא" , בנושא הזה לא היה מקום לפשרות, והוא החמיר בכל תוקף, וזה היה בשבילו בבחינת פיקוח נפש, בפרט, לאחר התבטאותו של האדמו"ר "הדברי יציב" מצאנז, שזה מביא את "המחלה הידועה" רח"ל. ולכן הוא הורה וציווה להרה"ג רבי משה יוסף שליט"א ראש הבד"ץ, להחמיר בזה ולא להסתמך על קולות כל שהם למרות שבספרו הליכות עולם הורה שבדיעבד יש מקום להקל..

אמנם, אם הבצל או השום קולפו באופן שה"זקן" שבראשו נשאר, אין הרוח רעה שולטת בו , ואין בו סכנה אם נשאר כך קלוף כל הלילה, גם אם עירבו בו מלח או שאר תבלינים באופן שהעירוב היה כה חזק עד שהשפיע טעם בכל חלקי הבצל לא תהיה בו סכנה גם אם נשאר כך קלוף כל הלילה,

אבל אי אפשר בלי להתייחס לעובדות, את הבצל והשום הקלוף אנו פוגשים כמעט בכל אוכל מתועש, החל מכל מיני רטבים למינם, דרך כל מילויי הבורקסים והמאפים, וכלה כמעט בכל אוכל מוכן שנקנה מחוץ לביתנו, ואולי גם בביתנו עם השום הכתוש, והאבקת בצל, וכולי וכולי.

אלא שלצערנו בכשרויות רגילות בארץ, וגם בהרבה בדצי"ם, ושלא נדבר על כשרויות מחו"ל, המצב חמור, ואין הקפדה על הנושא כלל, ופעמים רבות אפשר למצוא בצל קלוף לגמרי ללא הזנב שבראשו   תחת כשרות מהודרת, וגם אותם אלו שכן מקפידים, הם מסתפקים בהטבלה של בצל שלם באמבטיה עם מלח לכמה שניות, ותבינו לבד שלבצל שלם המלח לא יכול לחדור , בפרט שהוא נמצא בתוכו זמן כה מועט, גם במפעל המדובר הייתה לכוראה הקפדה לאחר קילוף הבצל הם העבירו אותו מתחת לממטרה שהרטיבה את הבצל במים מלוחים למספר שניות, אולם מיד לאחר מכן המשיך המסוע עם הבצלים לייבוש ומשם לאריזה.. העובדה הזאת נידונה היטב בסיור המקדים שערכו רבני אותו בד"ץ ניסו לבדוק האם יש תועלת באותו המלחה אולי בכל אופן זה נחשב כבצל קלוף המעורב עם שאר דברים יש מקום להתיר לו ללון לילה, אך כאשר טעמו את הבצל בפרט בחלקו הפנימי הסתבר שאין אפילו מעט מטעם מלח, כך שהחלטה התקבלה הבצל יסופק רק אם הוא נושא את ראשו עם שערותיו העליונות...

סוף דבר, המפעל הבין שאין לו ברירה אחרת, טכנולוג המזון היה צריך למצוא דרך יצירתית לפתור את הבעיה שלו של בצל עם ראש... אבל הכשרות נשמרה רק בצלים עם ראש נכנסים למפעל...

אפשר לתת על כך עוד שלל דוגמאות כמו אותו סיפור ששח הרה"ג הר' מנחם קאטשוילי שליט"א מפקח ארצי בבד"ץ, שהוזמן על ידי אחד היבואנים לסייר ולבדוק את הנגיעות שיש בעלי הגפן ובאצות הים, בכמה מפעלים בסין, אלא שבכדי "להצדיק" את הנסיעה הציע לו היבואן שיפקח על ייצור שתי מכולות של בצל קפוא, לתומו חשב הרב שהוא מוזמן למעין  קייטנה, מה עוד  שהיבואן סיפר לו שבכשרויות האחרות שהוא הזמין בעבר, זה נגמר בכמה דקות של פיזור מלח, אלא שבמציאות החופשה נקטעה לו באחת, כאשר הוא מצא את עצמו כלוא במשך שבועיים למשך עבודה של עשרים וארבע שעות, בלי לראות את המלון המצופה, בדאגה  שהבצל הקצוץ יכנס כולו לתוך אמבטיה של מי מלח עזים שאינם נאכלים מחמת מליחותם,

למשך מספר דקות ארוכות עד שכל הבצל יקבל את טעם המלח, ובנוסף שבהקפאת "השוק פריז" לא יסננו את מי המלח מתוך הבצל,  כך שהמים והמלח יחשבו כנכבשים ומעורבים עם הבצל, ויהיה עוד סיבת היתר של עירוב בצל ומלח, פעמים רבות לאחר שהחל עוד מעלות השחר את הייצור היה נצרך בלית ברירה לעצור את הייצור בשעה 3 בלילה, שלא יחשב הבצל  שעבר עליו הלילה, רק תתארו לכם, מה הוא הרגיש, כאשר הוא מצא את עצמו ישן שעות בודדות בלבד, בחדר של העובדים הסינים עם כל הזוהמה ותנאי העסקה הנוהגים בעולם השלישי, אמנם לסיפור היה סוף מעניין, שלאחר כל ההשקעה הסינים כדרכם מכרו את אחת המכולות למי שהוא אחר, אבל אל דאגה הם באו על עונשם, לאחר שהלוקח הגוי התלונן שהשום מדי מלוח...