כל מה שרציתם לדעת על ברכת האילנות

ככל ברכות הראייה, אין חובה על האדם לתור אחר אילנות מלבלבים ולברך ברכה זו, והברכה נתקנה רק על הרואה, מכאן כתבו כמה פוסקים שאנשים אינם רגילים בדרך כלל לברך ברכה זו. בפוסקים מובא כי יש להשתדל ולקיים ברכה זו, ומזכירים שמנהג תלמידי חכמים להקפיד לברך את הברכה אחת בשנה.

מקור הברכה היא בדברי ר' יהודה המובאים בתלמוד:
אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: 'ברוך שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, להתנאות בהן בני אדם.

הפוסקים דקדקו בלשון התלמוד ולמדו כמה הלכות למשל:
מקום הברכה: מלשון התלמוד "האי מאן דנפיק" (=מי שיוצא), דקדק הרב חיים פלאג'י, כי יש לצאת אל מחוץ לעיר למקום שבו עצים רבים. רבים דחו את דבריו והתירו לברך גם תוך העיר, וגם על עצים הגדלים בחצר פרטית.

זמן הברכה: מלשון "ביומי ניסן" המובא בתלמוד עולה כי זמן הברכה הוא בחודש ניסן דווקא. אולם יש הסוברים שלשון זה לאו דווקא ואפשר לברך כל השנה. אמנם, על פי הקבלה יש לברך רק בחודש ניסן.

כמות העצים:
מלשון "אילני" המופיע בתלמוד הבינו רוב הפוסקים כי יש לברך דווקא על שני אילנות מאכל, על פי הכלל מיעוט רבים שניים.

מנגד, אחרים כותבים שדי בעץ אחד אפילו לכתחילה, והשימוש בלשון "אילני" משמש כלשון דיבור ולא בדווקא, כפי שמוצאים גם במקומות נוספים. הרב אפרים גרינבלט העיד כי ראה את הרב משה פיינשטיין מברך על אילן אחד.

לבלוב: מלשון "אילני דמלבלבי" יש הלומדים כי יש לברך רק כשרואה את הניצנים, אבל אם רואה את העץ לאחר שגדל הפרי, פטור מלברך מספק.

כמו כן הפוסקים כתבו כי יש לברך דווקא על עצי פרי ולא על עצי סרק. ורבי עקיבא איגר מסתפק אם יש מניעה לברך כשעצי הפרי הם בתוך שלש שנות ערלה שאי אפשר ליהנות מפריה ופוסק שבחוץ לארץ שספק ערלה מותר אז ראוי להנות ממנו ויכול לברך.

ברכה בשבת
יש אומרים שאפשר לברך את ברכת האילנות בשבת אולם יש מן הפוסקים שאסרו למשל בספר כף החיים כותב שאין לברך ביום השבת, מחשש שהמברך עלול לקחת בידו את הפרחים להריח בהם (ויעבור על איסור מוקצה) או לקטוף פרי מהעץ (איסור תולש).

הרב עובדיה יוסף דחה חשש זה של קטיפת פרחים וכך דעת חלק מהפוסקים. אך הרב מרדכי אליהו חשש לדעה זו וכתבו שאין לברך ברכת האילנות בשבת וכן דעת רבים מהאחרונים.

ברכה לנשים
אף על פי שנשים לא מקיימות מצוות שהזמן גרמן, יש פוסקים שכתבו כי נשים כן מברכות ברכת האילנות, ולשיטה זו, ברכת האילנות לא מוגדרת מצווה שהזמן גרמה, משתי סיבות:

כאמור לעיל, לפי רוב הפוסקים, מותר לברך את הברכה גם לאחר חודש ניסן, ויוצא אם כן שאינה תלויה בזמן, אלא בתופעה של הלבלוב.

גם לפי הדעה שאין לברך אלא בניסן, ההגבלה אינה קשורה ל"זמן גרמא", מפני שהיא תלויה בתופעת טבע ולא בתקופת השנה. בנוסף, לא מדובר ב"מצווה" אלא בברכת הראייה, והכלל של "זמן גרמא" אינו חל עליה.

אך לדעת הרב מרדכי אליהו כיון שיש בדבר מחלוקת אם זה נחשב למצות עשה שהזמן גרמא, נשים ספרדיות לא תברכנה. במקום זאת הוא הציע פתרון אחר, האישה תשמע את הברכה מבעלה, והוא יכוין להוציאה ידי חובה, והיא תכוון לצאת בברכתו, וכך תוכל לקיים מצווה זו.

שינויי נוסחאות
ישנן נוסחאות שונות לברכה למשל המדקדק שלמה זלמן הנאו שהעדיף לשון המקרא על לשון חז"ל החליף "כלום" ב"דבר", המדקדק יצחק סטנוב בסידורו "ויעתר יצחק" החליף "ואילנות טובות" ב"ואילנות טובים", ויש המוסיפים את המילים "ונאות" ו"כדי", ועוד.

נוסח ק"ק תימן בלדי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בִּרְיוֹת טוֹבוֹת, כְּדֵי לְהִתְנַאוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם: