הירק האהוב: האם מותר לאכול חציל?

רבינו דוד בן זמרא (ה'רדב"ז') שחי לפני יותר מ-500 שנה, דן בשאלה שהופנתה עליו בדין ירק שנקרא בלשון ערבית 'בדינג'אן', הלא הוא החציל, האם יש בו איסור ערלה.

תחילה נסביר מהו איסור ערלה; בתורה נאמר "ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם את פריו". כל עץ חדש שניטע, אסור לאכול או ליהנות מפירותיו 3 שנים. אולם כל זה בעץ מאכל, אבל בירק הגדל באדמה, אין נוהג איסור ערלה, ופירות השדה מותרים מיד באכילה.

מכאן נשאל הרדב"ז האם חציל נידון כפרי העץ או האדמה. השאלה לגביו כה קריטית מאחר ואין עץ החציל מתקיים יותר משלש שנים, ואם דינו כדין פרי העץ, הרי שלעולם ינהג בו איסור ערלה, ויהיה החציל אסור באכילה לעולם. 

בספר 'כפתור ופרח' כתב שאכן אסור לאכול את החצילים, מפני שיש לעץ החציל סימני אילן, והואיל ואינו מתקיים יותר משלש שנים, הרי הוא באיסור ערלה ודאי, ואסור לעולם בכל מקום. 

אולם הרדב"ז בתשובה (חלק ג' סימן תקלא) חלק עליו, שודאי יש לחציל תורת ירק, ולא שייך בו דיני ערלה כל עיקר. והטעם לכך, מפני שאם זורעים את הגרעין של החצילים, הוא עושה פרי בתוך שנה לזריעתו, דבר שלא שייך באילנות שיעשו פרי בתוך שנה לנטיעתם, ולכן מוכרחים לומר שהוא מין ירק, ואין נוהג בו איסור ערלה, ומותר באכילה מיד.

לחיזוק ההיתר כתב מרן החיד"א (ברכ"י יו"ד סי' רצד) שכן פסק סביו ה'חסד לאברהם', ושכן עשו מעשה רבינו האר"י ז"ל, ותלמידו רבי חיים ויטאל, ורבי משה אלשיך, זיע"א. והעיד שקצת חסידים שאלו על זה את פי מרן רבינו יוסף קארו, והשיב להם: צאו וראו מה העם נוהג, שכבר נהגו להקל.
והוסיף מרן החיד"א, שאף הוא עינו ראתה גדולים צדיקים שיש להם עשר ידות בסדר קדושות, ומעולם לא נמצא שום חסיד שיחמיר שלא לאכול החצילים מחשש איסור ערלה.

על פי טעם זה, כתב רבינו יוסף חיים ה'בן איש חי' (שו"ת רב פעלים או"ח סימן ל) שאף פרי הפאפיה מין ירק הוא, שעושה פרי תוך שנה לזריעתו, ולכן אין נוהג בו איסור ערלה ומותר לאלתר, וברכתו אדמה. וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (חזו"ע ברכות עמ' יט, כב).