יום ההילולה ה-354: כך הציל הט"ז את בני עירו מפרעות ת"ח ות"ט

בשנת ת"ח, בתקופת הפרעות הנוראות ביהודים, ניצלו יהודי העיר אליק, שם גר באותו זמן הגאון בעל הט"ז. קבוצות גדולות של נוצרים, ובראשם הרשע הגדול בוגדן חמלניצקי, עברו מעיר לעיר ומכפר לכפר, שדדו והרגו יהודים בלי רחמים. כאשר הגיעול שערי העיר אליק, לא הצליחו לפרוץ את שערי העיר. ליהודים נודע שהפורעים עומדים בסמוך אליהם, וכל אותו יום ובלילה שלאחריו לא יצאו מבית הכנסת. יחד עם הרב בעל הט"ז עמדו והתפללו בבכי קורע לב אל ה' שבשמים והתחננו לישועה.

אך הגויים לא וויתרו, וקראו לעזרת חבריהם. אכלו ושתו עד שהשתכרו, ובבת אחת הסתערו על חומות העיר. קולות כלי הנשק, רובים, גרזנים ופטישים כבדים התערבבו בצעקותיהם הפרועות של השיכורים והגיעו לאוזני היהודים המפוחדים, שהמשיכו לזעוק עד לב השמים לעזרת הבורא.

באותה שעה נרדם הגאון בעל הט"ז, חלש היה מהצום הממושך ועיניו נעצמו. כשישב על כסאו לנוח, בחלומו שמע את הפסוק: "וגנותי (ושמרתי) על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי" (ישעיהו ל"ז, ל"ה).

באותה רגע הקיץ משנתו וקרא ליהודים להתחזק ולהוסיף להתפלל ולהתחנן אל השם יתברך, והבטיח להם שהיום יזכו לראות את נפלאות ה'.

בעצתו של הגאון, הניחו היהודים תותח ישן ומקולקל על החומה, ולפתע נשמעו מתוכו קולות חזקים ומפחידים. הפורעים נבהלו מאוד וברחו מיד, כשהם מותירים מאחוריהם את כלי הנשק שלהם, וליהודים היה רווח והצלה.

רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) ה' שמ"ו – כ"ו שבט ה'תכ"ז. היה רבן של קהילות חשובות בפולין, אחד מנושאי כליו של השולחן ערוך, ומגדולי הפוסקים האשכנזים בתקופת פרעות ת"ח ות"ט. מכונה על שם חיבורו הטורי זהב.