אעופה אשכונה: הילולת רבי יצחק אבוחצירא
(צילום: CHAINFOTO24/shutterstock)

גדולי ישראל

אעופה אשכונה: הילולת רבי יצחק אבוחצירא

הרב שנפטר ב-י"ד בשבט ה'תרע"ב היה רב ומקובל ממשפחת אבוחצירא, בנו הצעיר של רבי יעקב אבוחצירא

אריה ניסן   
0
אעופה אשכונה: הילולת רבי יצחק אבוחצירא
(צילום: CHAINFOTO24/shutterstock)
אא

הרב נולד בריסאני בשנת ה'תר"ך ונקרא על שם האר"י. התגורר ופעל בעיר הולדתו, בה למד את תורת הנגלה והנסתר בישיבת אביו ועם חכמי משפחתו, ביניהם אחייניו רבי דוד אבוחצירא והבבא סאלי.

לאחר מספר שנות לימוד בישיבה, החל להסתגר בחדרו וללמוד בפרישות. כבר בגיל 16 כתב הקדמה לספרי אביו, ובגיל 23 החל ללמד תלמידים ולכתוב את ספריו. אף על פי שלא נשא בתפקיד רשמי בישיבה, היה לו מעמד חשוב בקרב יהודי תאפילאלת, והוא נשלח מספר פעמים לגייס כספים עבור הישיבה. 

נסע לארץ ישראל ושהה בה תקופה מסוימת, ובסופה חזר למרוקו, לכל המאוחר בשנת ה'תרס"ג. 

בחורף ה'תרע"ב יצא למסע התרמות נוסף לישיבה. במהלך המסע, ביום שישי י"ד בשבט, נורה למוות בידי שודדים סמוך לעיר תולאל. 

נקבר בתולאל באותו יום, סמוך לכניסת השבת. קברו בתולאל שמור היטב, ומהווה אתר עלייה לרגל.

כתב פיוטים רבים, המפורסם שבהם הוא אעופה אשכונה. פיוט נוסף המושר בפי יהודי מרוקו הוא "יונתי תמתי יקרה מפנינים" פיוטיו נדפסו בקובץ "יגל יעקב".

פיוט זה הוא אחד מבין הפיוטים המופיעים בקובץ "יגל יעקב" – קובץ שירים פרי עטם של הרבנים משושלת אבוחצירא.

בפיוט ניכרת השפעה ברורה של ספר שיר השירים. השפעה זו ניתן לראות הן באווירה הכללית, וכן בשיבוץ של קטעי פסוקים וצירופי לשון מתוך שיר השירים. הפיוט מנוסח בפשטות ובציוריות של חיפוש הדדי בין הדוד והרעיה, המסמלת את הקשר שבין עם ישראל לאל מתוך שאיפה וכיסופים לגאולה.

לפיוט עשרה בתים, בתבנית דו-שיח בין שני דוברים. ששת הראשונים מציגים את הצד המדבר של הרעיה המחפשת את הדוד, שלושה הבתים הבאים מתארים את תגובתו של הדוד הנענה לקריאת הרעיה ומבטיח לה: "קוּמִי יְחִידָתִי. וְשׁוּבִי בִּתְשׁוּבָה. אֲחוֹתִי רַעְיָתִי. הִנֵּה גוֹאָלֵךְ בָּא". המשפט העשירי החותם את הפיוט, משלב את שני הדוברים בפיוט. 

במחציתו הראשונה של המשפט נראה דיבורה של הרעיה: "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים", ובמחציתו השנייה, תשובתו המנחמת של הדוד, אליה: "קוּמִי לָךְ אֲהוּבָהּ. כִּי בָּא קֵץ דְרוֹרִים". הפיוט מסתיים בנימה אופטימית, של מפגש ואיחוד בין השנים.

שם המחבר רמוז באקרוסטיכון, "אני יצחק חזק".

אָעוּפָה אֶשְׁכֹּנָה וְאַרְחִיקָה נְדֹד / בַּמִּדְבָּר אָלִינָה וְאוּלַי אֶמְצָא דּוֹד
נֶשֶׁק אַהֲבָתוֹ בְּלִבִּי בֹּעֵרָה/ מִיּוֹם פְּרֵדָתוֹ נַפְשִׁי עָלַי מָרָה
יְדִיד מֶנִי בָּרַח הָלַךְ עֲזָבַנִי/ אֵיזוֹ דֶּרֶךְ אָרַח וְאֵלְכָה גַּם אֲנִי
יָצָאתִי לְבַקֵּשׁ דּוֹדִי בֵּין חֲבֵרִים / נִלְכַּדְתִּי בְּמוֹקֵשׁ הִכּוּנִי הַשֹּׁמְרִים
צִפִּיתִי לְדוֹדִי מָתַי יָבוֹא אֵלַי / יַלְבִּישֵׁנִי עֶדְיִי וִירַחֵם עָלַי
חֲשֹף זְרוֹעֲךָ לְקַבֵּץ פְּזוּרִים / גַּלֵּה קֵץ יִשְׁעֲךָ וְדִגְלְךָ הָרֵם.
קוּמִי יְחִידָתִי וְשׁוּבִי בִּתְשׁוּבָה / אֲחוֹתִי רַעְיָתִי הִנֵּה גוֹאֲלֵךְ בָּא
חֲמוּדָה יְקָרָה רַבַּת הַמַּעֲלוֹת / גַּם מִפָּז נִבְחָרָה צְאִי נָא בִמְחוֹלוֹת
זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ נְעוּרִים / הֵיכָלֵךְ אֲיַסֵּד בְּאַבְנֵי סַפִּירִים
קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים / קוּמִי לָךְ אֲהוּבָה כִּי בָּא קֵץ דְּרוֹרִים

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי