האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו: "המחלוקת מכלה את הפרנסה"
(צילום: באדיבות המצלם)

יהדות

האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו: "המחלוקת מכלה את הפרנסה"

רבנו יוסף פינטו זצוק״ל אשר מקום קבורתו בעיר וורזאזאת, היה קדוש וטהור ועליו אמרו חכמי דורו אשר יצק מים מאליהו הנביא. וידוע שההשגות הגדולות אשר השיגו גדולי וקדושי עם ישראל, היו מגילוי אליהו הנביא או בחינה של ניצוץ של אליהו, שמתגלה לצדיקים ונותן להם כח בעבודת השם ובהבנת סודות התורה.

   
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו: "המחלוקת מכלה את הפרנסה"
(צילום: באדיבות המצלם)
אא
(צילום: באדיבות המצלם)

בסרטון: האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו בציון רבי יוסף פינטו זצוק״ל

זכינו ב״ה להיות במקומות רבים של קדושים שוכני עפר והשגנו השגות גדולות במקומות מסויימים, אבל האור שהרגשנו בציון רבנו יוסף פינטו זצוק״ל היה אור בהיר והרגשנו בציון טוהר וקדושה מיוחדת. 

ידוע שרבנו יוסף זצוק״ל היה בנו של רבנו יעקב פינטו זצוק״ל, שהיה מקדושי עם ישראל. שר בית הזוהר וממביני ויודעי תורת הסוד. ומקום מושבו ומקום קבורתו בעיר מראקש. 

ומסופר שבאחד הימים נכנס רבי יוסף לאביו, רבנו יעקב ואמר לו, 
הנה הכוונה המסויימת שמכוונים בתפילה אינה נכונה וצריכים לשנותה. רבנו יעקב פינטו ע״ה דן וחקר ובדק את דבריו, והצדק היה עם רבנו יוסף. ואז עמד רבי יעקב פינטו ואמר לו, אפילו שהצדק איתך והכוונה שאתם אומרים נכונה, כך נהגו פה בעיר מראקש מאות שנים, לכוון גדולי המקובלים ואי אפשר לבטל מנהג זה. אבל משום שאתה הגעת לעומק ההבנה ולסוד כוונה אחרת, אסור לך להשאר בעיר הזאת. לך לעיר אחרת ותפתח ישיבה חדשה, שיתפללו ויכוונו את הכוונה שאתה הגעת אליה. 

וכך אסף רבי יוסף את תלמידיו ועבר לעיר וורזאזאת. והנה האור והקדושה וההשגות שמשיגים בקברו, פחד ואימה מי שהולך לציון הקדוש שלו ונהיה כלי קיבול אמיתי, יכול לינוק ולהשיג הישגים עצומים. 

ולכן מבקשים אנו מבני עדתינו הקדושה ״שובה ישראל״, לדעת ולהודיע בשער בת רבים, שמקום קבורתו הוא אדמת קודש ואפשר להשיג שם השגות עצומות. וידוע שבקבר של אדם הנשמה יורדת בערב ראש חודש ובאמצע החודש. ובקברי צדיקים, נשאר בכל זמן חלק משורש הנשמה של הצדיק. והסודות שזכינו להשיג בקברו הולכים איתנו ועם כל בני הקהילה הקדושה.  

והנה יום זה כ׳ טבת, יום הילולה של מור זקננו רבנו יעקב אבוחצירא זצוק״ל, וכן יומא דהילולא של רבנו הרמב״ם, שבכל זמן שמזכירים את רבנו הרמב״ם חושבים אנו על מעלתו וגדולתו ומחדדים יסוד גדול, איך צריך ללמוד, לכבד ולקבל דעות אחרות בתורה הקדושה. 

כשיצאו בני ישראל ממצרים והגיעו לים סוף, הקב״ה קרע את הים לכל שבט לבד. והיה קיר של מים שקופים, מבדילים בין שבט לשבט. ומדוע, להודיע ולידע שיש כמה דרכים בעבודת השם וכל דרך לא סותרת את הדרך השניה ובסוף כולם מתחברים לאחד. 

ולכן יזהר האדם ממחלוקת עם אנשים, שדעתם ועבודת השם שלהם אחרת משלו. וצריך לדעת שעבודת השם היא כמין עץ עם גזע וענפים ושורשים. והרב הוא הגזע והתלמידים הם הענפים והשורשים. הם מייסדי הדרך וכל אדם שורש נשמתו והקשר שלו לעץ אחד ואתה לא יכול לפסול עץ אחר. ולכן אדם שפוגע ברבו, פוגע בשורש ובגזע של העץ ואין רפואה למכתו. וכבר ראינו ושמענו ולמדנו שאנשים שהלכו אחרי יצרם וחשבו שצודקים, אבדו את כל עולמם. וכבר רבי יוחנן לא הסכים למחול לריש לקיש גיסו, עד שמת. משום שפגם בעץ של רבי יוחנן. 

ולכן דברים אלו הם דברים שאין להם שיעור. וכמה שאדם יהיה זהיר וחכם, יזדרז יותר להקפיד ולנהוג בחומרה גדולה יותר. ולכן רבנו יעקב פינטו זצוק״ל, ציוה על בנו רבי יוסף לעזוב לעיר אחרת, משום שאתה מבין השגה אחרת, אתה לא יכול לשבת בעיר שההשגה בה והדרך בה, היא דרך שונה משלך. 

וכך מצאנו המחלוקת הקשה על רבנו הרמב״ם. ידוע שבזמן הרמב״ם היו כמה זרמים, זרם אחד של הספרדים אשר היו בגירוש ספרד, פורטוגל, וונציה. והם ותורתם הייתה תפיסה אחרת, הם היו יוצאים ובאים בבתי המלכות ובמסדרונות השלטון, ותורתם והשקפתם הייתה איך לשמור על תורת ישראל ועל התפיסה בצורה של תורה ועבודה. 

ולכן הרמב״ם כתב את ״מורה נבוכים״ וכן כל תפיסתו היתה איך ללמד את הדורות הבאים, להבין ולדעת איך להתנהג בעולם, שמצד אחד שומרים על מסורת ישראל ומצד שני מתמודדים עם העבודה, עם הקדמה, עם הרפואה ועם כל חיי היום יום. 

והצד השני היו חכמי אשכנז, שישבו בגרמניה וחלק בצרפת, ששם ישבו רש״י, בעלי התוספות, שעבודת השם שלהם הייתה ישיבה על התורה ועל דקדוקי התורה. וכאשר ספריו של הרמב״ם הגיעו לצרפת, עמדו ונידו והחרימו את הרמב״ם ואת ספריו, ועד שהגיעו למצב שלקחו את ספרי הרמב״ם בצרפת ושרפו אותם. 

המחלוקת התפיסתית נגררה למקום מסוכן, ואחרי ששרפו את ספרי הרמב״ם, לא עבר זמן ונענשו בצרפת ונכנסה גזרה לשרוף את הש״ס ואת כל כתבי הקודש. ורבנו יונה זצוק״ל, שהיה בדעה הראשונה נגד הרמב״ם, הבין את הטעות ועשה תשובה גמורה וכתב את ספר המוסר הקדוש ״שערי תשובה״ והקדיש את ימיו מאותו היום להסתובב מעיר לעיר, מכפר לכפר ולחזק את דברי הרמב״ם ולדבר מה המחלוקת יכולה להרוס ולהחריב. 

אין דבר יותר קשה מהמחלוקת, מהלשון הרע, מאבק לשון הרע. 
אדם שנכנס לעולם של המחלוקת ושל הפלגנות והרהורים, על דרך של גדולי ישראל, אין סכנה יותר קשה לו ולמשפחתו ולדורות הבאים אחריו. המחלוקת מכלה את הפרנסה ומחריבה כל חלקה טובה. אל תיכנס לעולם לדברים שאתה לא מבין ולא יודע. 

אמת שהיצר הרע מראה לאדם דברים שנוח לו לדבר עליהם, כי זה נותן לו הצדקה בנפש על טעויות שלו, ונותן לו בטחון בדרכו בזה שפוסל ופוגם באחרים. אך החורבן שנשאר לו בידו, לו ולדורות הבאים, אין רפואה למכתו. 

ולכן בימי השובבי״ם שהם הימים הקשים ביותר, שעליהם נאמר ״ותצפנהו שלושה ירחים״ זה חודש טבת וחצי שבט, תמוז וחצי אב. אלו חודשים של עשו והשטן מרקד בחודשים אלו. ולכן מי שלא שומר נפשו מכל משמר בימים אלו, נותן כח לס״מ. 

והנה כשנתבונן בתורת רבנו אביר יעקב אבוחצירא זצוק״ל, וכל הכוונות נמצא, שהרבה כוונות והשגות אשר השיג וכיוון בתפילות, אינם ככוונות המובאות בסדור רבנו הרש״ש זצוק״ל ובסידור רבנו שבתאי מרושקוב זצוק״ל ורבנו יעקב קאפל זצוק״ל וכן רבנו משה זכות זצוק״ל. והרבה אינו דומה לתלמידי הגורי האר״י זצוק״ל. ולכן לעולם האדם לא יכניס את דעתו לדעות של גדולי ישראל, ולסודות הטמונים במעשיהם. כי אדם רואה לעינים ולא יודע מה טמון בכל מנהג ובכל כוונה ובכל סוד, בסודות הטמונים במעשי הצדיקים.

ובכל עת עולה במחשבתנו המעשה, אשר היו נוהגים ביום לג׳ בעומר להדליק מדורה לכבוד רשב״י, והיו שורפים בגדים. ועמד רב ודרש בשבת נגד ואמר, טוב יותר לחלק הבגדים האלו לעניים. ואותו רב לא סיים את שנתו.. 

יש דברים ששכל האדם מבין יותר, מבין פחות. הטוב ביותר לא להיכנס לשום ענין של צדיקים, של מנהגים, של הנהגות. כי כל דבר סודות גדולים טמונים בו ו״תמים תהיה עם השם אלוקיך״ ודברי התורה הקדושה ״ויאמינו בהשם ובמשה עבדו״ עד היום שרירה וקיימת, אדם צריך להאמין בהשם ובמשה עבדו. 

ובכל דור יש את משה רבנו שלו, ובכל תלמיד חכם יש חלק ממשה רבנו, ״משה שפיר קאמר״ וכל דור ודורשיו. 
ובכל דור יש את קורח ועדתו וכדברי רבותינו ״ובני קורח לא מתו״ ופרשו, הבנים של קורח. הדרך לחלוק על משה, לא מתו ועדיין קיימים. 

וצריך לדעת שכמה שהקשר של האדם חזק עם צדיקי אמת, כך הקשר שלו חזק עם הקב״ה. ולכן כל אחד בימים האלו, ימי השובבי״ם, יתחזק עם רבו בכל הכח. וכדברי רבנו יואל מסטמאר זצוק״ל, שכל אדם צריך שיהיה לו רב בעולם הזה ורב שנפטר בשמיים. וכך האדם חייב לכבד את כל הצדיקים והחסידים, ואנשי תורה ויראי השם ולדבוק ולעשות לו רב בעולם הזה ורב בעולם הבא. 

וב״ה עכשיו שנפתח העולם למרוקו, שיודעים אנו ומרגישים שיש הרבה ניצוצות הקודש פה במרוקו, מלכות של חסד, אפשר להשיג פה תורה ב״ה בישיבה הקדושה במרוקו, ועוד יפתחו עוד ישיבות, תלמוד תורה לילדים אשר יהיה ברוח החינוך של ״שובה ישראל״, הכשרות ב״ה בצידקות ובטהרה לשם שמיים. 

וכל קברי הצדיקים אשר אחרי אדמת הקודש, זו הארץ השנייה שטמונים בה קדושי עליון, שקידשו האוויר ומפה יצאו קדושי עליון, שעליהם עומד העולם. וכמה סודות במרכבת השכינה גילו לנו קדושי מרוקו, והשלימו הבנת המרכבה של השכינה. 

ונשתדל בימי השובבי״ם לדבוק ב״עשה לך רב״ בעולם הזה ובעולם הבא. שיהיה מליץ יושר עלינו, בימי חבלי משיח, שהאמת נעדרת. ומבקשים מאבותינו הקדושים בבכי ובאימה, להיות מליצי יושר על הכלל ועל הפרט, על כל בני הקהל הקדוש שהולכים בתמימות ובנאמנות, ושומרים ומקיימים את כל דברי התורה ואת ההנהגות והמנהגים.  

״ישמחו השמים ותגל הארץ״ וזכות רבנו יוסף פינטו ורבנו יעקב אבוחצירא יגן בעד כל העדה הקדושה, ושערי שמיים יפתחו. והקב״ה ינהג בנו במדת הרחמים, כי בצרה גדולה אנחנו, ויצילנו מחרב ומשעות קשות המתרגשות ובאות לעולם. והמלאך שעומד וממתין לעבירה אחת, להכריע את הכף, ולצאת למעשיו, לא יעלה בידו. 
״ה’ | ה׳, אל רחום וחנון, ארך אפיים, ורב חסד ואמת״.  

יאשיהו יוסף.

עוד כתבות שיעניינו אותך

כתבות נוספות שאולי יעניינו אותך