יהדות

למה ציפורניים מזיקות לאישה בהריון?

האם ההלכה באמת אוסרת לזרוק ציפורניים לארץ בגלל שהן עלולות לגרום להפלת עובר של אישה בהריון? ואם כן, האם מדובר ברעיון קבלי או בטענה מציאותית מובנת?

אריה ניסן   
0
אא
(צילום: Vadim Zakharishchev/shutterstock)

בסרטון: הרב רביד נגר - סוד הציפורניים. צפו

המקור לנושא זה נמצא בגמרא (מסכת מועד קטן, דף יח, עמוד א). מסופר בה על רבי יוחנן שהיה בבית המדרש ביום של חול המועד, והוא קסס את ציפורניו וזרקם בבית המדרש כדי ללמד את תלמידיו מספר הלכות. על מעשה זה הקשתה הגמרא, כיצד עשה זאת רבי יוחנן, שהרי למדנו שהצדיק קובר את ציפורניו, שהחסיד שורפן, והרשע זורקן לארץ. זאת מכיוון שאישה יכולה להיתקל בציפורניים ולהפיל את עוברה בעקבות זאת. על כך משיבה הגמרא, שבבית המדרש לא מצויות נשים, ולכן לא חשש רבי יוחנן לזרוק את ציפורניו על הרצפה. כפי שאנו רואים, חז"ל לא אמרו שהציפורניים טמאות.

בשולחן ערוך לא הוזכרה ההנהגה הזו, אולם בקיצור שולחן ערוך ואחרונים כמו המשנה ברורה (על אורח חיים, סימן רס, סימן קטן ו), והבן איש חי (שנה שניה, פרשת לך לך, אות יד) מצטטים גמרא זו ומפרטים מה ראוי לעשות כדי למנוע היזק זה. לכן עד היום נוהגים אנו להיפטר מציפורניים שנגזזו.

ההסבר הטבעי מובן מאוד, שכן ידוע ומקובל כי נשים בהריון מסוגלות להפיל עובר אף בגלל עניינים פעוטים ביותר, שכן מצבן הפסיכולוגי והנפשי קובע את שלום העובר, במיוחד בשלביו הראשונים.

תחושת גועל פתאומית מלכלוך מסוגלת להפיל עובר גם אם לא תכף ומיד. ה"נמוקי יוסף" (על מו"ק יח), כותב שהציפורניים עלולות להזיק לאישה מעוברת מפני המיאוס שבהן. הר"ן כותב: "יש מפרשים משום איסטנסות" ומציין שיש מפרשים משום טעם רוחני.

ישנן ראיות היסטוריות לכך שבימי חז"ל, הייתה ראיית הציפורניים דוחה לא רק נשים אסטניסטיות ורגישות במיוחד, אלא גם נשים רגילות מן היישוב (גמרא במסכת נדרים דף מט, עמוד ב).

בעל מנורת המאור הקדמון (ר"י אלנקאווה) מוסיף וכותב שיש טעם רוחני להנהגה הזו (בפרק י' בספרו): "בזוהמת הצפרנים מתעוררת מדת הדין, והמבער אותם מן העולם מעיר מדת חסד, לפיכך אמרו רבותינו ז"ל: 'שורפן - חסיד'. וירחיק אדם את עצמו מהכיעור, כדי שלא יתן מקום למדת הדין"  - הסיבה הרוחנית שתיאר בעל המאור קשורה גם היא לעצם הכיעור שבציפורניים, ומידת הדין שכיעור שכזה עשוי לעורר בתקופת ההריון, שהיא תקופה רגישה בחייה של האישה. המקובלים העמיקו ברעיון הסוד.

ה"באר היטב" בחיבורו על השולחן ערוך (רס, ב) כתב בשם "תולעת יעקב", שקודם חטא אדם הראשון, היה כל גופו מלובש במלבוש כמין ציפורן, ואחר כך נסתלק ממנו לבוש זה, ונשאר רק על ציפורני ידיו ורגליו, ומאחר שהאישה גרמה חטא זה, היא מסוכנת להפיל ח"ו על ידיהם כשעוברת עליהם.

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי