מצמרר: בקשתה האחרונה של האמא לפני שנפטרה: "תחשוב עליי"

לפני מספר שנים, בדרכי לבית כנסת בחול המועד סוכות, עצר לידי רכב ושאל בנימוס, אני יכול לברך על הלולב שלך, בוודאי, עניתי לו. הרכב חנה ועוזי יוצא נרגש כך ברחוב מוציא כיפה ומברך בדחילו ורחימו שתי ברכות, נטילת לולב ושהחיינו, ומנענע לכל עבר ומחזיר לי באמירת תודה, אני שואל אותו ומחר מה יהיה? עוזי עונה לי: לא, תודה. פעם אחת בסוכות מספיק לי, וזה גם מדי הרבה, למה, אני שואל? עוזי עונה, סיפור ארוך... תספר, חול המועד בבני ברק יש את כל הזמן שבעולם, עוזי מתחיל לבכות, אני גר בלוד.

נולדתי לאבא ערבי ואמא יהודיה, חי כמוסלמי לפי הדת של אבא, אמא נפטרה לפני שנתיים, היתה חולה הרבה זמן, בימים האחרונים לחייה, ביקשה ממני בחג הסוכות, תלך איפה שיש דתיים, תיקח ארבעת המינים תברך, תנענע,תחשוב עליי. לימדה אותי שתי ברכות שבירכתי, היא כתבה לי את זה על דף. עוזי הוציא את הדף בכתב ידה של האמא ז"ל, למה היה חשוב לאמא כ"כ שתברך על הלולב שאלתי אותו,

זה הסוד, אמר לי, אמא היתה בת למשפחה גדולה וידועה שגידלו ושיווקו אתרוגים, קיוותה שזה יהיה לה לכפרה על מה שעשתה, למזלה אמרה, נולד לי עם אבא שלך רק בן אחד וזה אתה, אני שנה שניה בא לב"ב כי בלוד הדתיים מכירים אותי ולא נעים לי. סיכמנו שהוא מתקשר אלי מידי שנה ואנחנו מסכמים על ברכת נטילת לולב. אני מחכה גם השנה לזכות את עוזי בברכת נטילת לולב, 

"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, וכפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" במדרש מובא: "פרי עץ הדר" זה הקדוש ברוך הוא. שנאמר "עוז והדר לבשת", "כפות תמרים", זה הקב"ה שכתוב בו "צדיק כתמר יפרח", "ענף עץ עבות" זה הקב"ה דכתיב, "והוא עומד בין ההדסים". "ערבי נחל" זה הקב"ה דכתיב: "סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו", נמצא שכל ארבעת המינים מרמזים על הקדוש ברוך הוא, כשאנחנו נוטלים ארבעת המינים, אנחנו לוקחים כביכול את הקב"ה איתנו, בספר בני יששכר בשם קדמונים, שעל ארבעת המינים לא שולט שום שר, והם נתונים רק בידיו של הקב"ה, 

הרה"ק רבי אהרון מקרלין זי"ע, מביא ערבה בגימטריא זרע =277 סגולה לזרע קודש. היות ושלשה מפתחות לא נמסרו בידי שליח, אחד מהם חיה-ילדים. וזה גם הענין שארבעת המינים לא נמסרו בידי שליח, הרא"ש בגמרא בסוכה מביא בשם הירושלמי, שהנענועים של ארבעת המינים הם לנענע כח המקטרג של ישראל, 
המהרש"א מביא שהנענועים באים לעצור את כח הטומאה בעולם, 

כתוב באליהו רבא, לולב בגימטריא ל"ו-ל"ב שהם כנגד ל"ו צדיקים נסתרים שבכל דור, וכנגד ל"ב שזה התורה שמתחילה באות ב' ומסתיימת באות ל'. וביום שמפסיקים ליטול לולב, מסימים את התורה באות ל' "לעיני כל ישראל", ומתחילים באות ב' "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", 

במהרי"ל כתב שלולב בגימטריא 68 כגימטריא חיים, שהמהדר בלולב זוכה לחיים בעולם הזה ובעולם הבא. בספר החינוך מובא האתרוג דומה ללב, משכן השכל, ללמד לעבוד את בוראינו בשכל, הלולב דומה לעמוד השדרה שהוא העיקר שבאדם, ללמד שיישיר את גופו לבוראו, ההדס דומה לעינים שישמור על עיניו לעבודת הבורא, והערבה לשפתיים שינצור את פיו מדבר רע, במשנה בסוכה מתחילין בלולב הדס, ערבה, ובסוף אתרוג, בפסוק האתרוג ראשון,

והשאלה מדוע האתרוג נלמד האחרון, אלא האתרוג זה הלב, כדי לטהר את הלב צריך להתחיל עם האיברים ולטהרם ואז הלב נטהר, אבל מסיימים ומתחילים באתרוג, ללמדך שהכל תלוי בלב,ההתחלה והסוף,כשם שבחיי האדם, הלב פועם ומזרים דם לכל האיברים, של האדם, מהמח ועד הציפורנים, כך האתרוג וארבעת המינים משפיעים על כל סוגי בני אדם. שהם בחינת לב, בחינת מח, בחינת ציפורנים, ולכן דווקא באתרוג כתוב "פרי עץ הדר" ולא בשאר המינים, הלב צריך להיות הדר ומושלם, 

הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע שאל את אחד מתלמידיו בערב פסח, יש לך כבר אתרוג מוכן, החסיד נבהל שמא קרה משהו לרבו, ותיכף אמר, רבי התכוונתם למצות בוודאי, לא, אמר הרבי מקוברין. התכוונתי לאתרוג שלם ומהודר לליל הסדר, אתרוג דומה ללב, וכי לא צריך לב טהור לליל הסדר, 

הבעש"ט הקדוש חידש הרבה במושג "רחמנא ליבא בעי" הלב, הלב. פעם נכנס הבעש"ט הק' זי"ע לבית מדרש, ומיד יצא ולא הסכים להתפלל שם, באומרו יש כאן הרבה תפילה, יש כאן הרבה תורה, אבל לב אין "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".

מביאים "אעלה" ר"ת, אתרוג, ערבה, לולב, הדסים. ומדוע ערבה ליד האתרוג, כי ערבה זה השפתיים, הפה, בלי לב לא שווה כלום הדיבור, אתרוג לב, עם ערבה שפתיים. ונזכה השנה תשפ"א להתגלות משיח צדקינו בבנין, בית המקדש אמן. חג שמח וגמר חתימה טובה ופתקא טבא.

הרב רביד נגר - התבוללות עוצרים את זה. צפו