האלמנה בוכה ומתחננת: "על עצמי אני מוותרת"

עשרת ימי תשובה, שנת תשנ"ה אני בחדרו של מורי ורבי הנתיבות שלום זי"ע, להתברך לשנה וחתימה טובה, שואל אותי הנתיבות שלום זי"ע, על מה אתה מדבר בימים אלו, אמרתי לו שימים אלו של "דרשו ה' בהמצאו קראו בהיותו קרוב" הלבבות פתוחים, גם אנשים שרחוקים במהלך השנה ניתן בימים אלו לדבר איתם יותר דוגרי, בלי סחור סחור.

חייך אלי הנתיבות שלום זי"ע אמר לי אני מציע לך גם בלילה שלפני יום כיפור לחזק אותם בעניינים שבין אדם לחבירו, חיזוק השלום בתוך "הבית היהודי", אווירה נעימה להשרות על הילדים.

במסכת יומא פה: דרש  ר' אלעזר בן עזריה, עבירות בין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו, 
אמר ר' עקיבא, "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, ואומר מקווה ישראל ה', מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל".

ומבאר הצל"ח, שרבי עקיבא לא בא לחלוק על ר' אלעזר בן עזריה, אלא אדרבה מסביר דבריו, מה הטעם שאין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו, משום שמי שמכפר ומטהר אותנו זה אבינו שבשמים, אבא של כולם רחום וחנון, אבל ובתנאי כשכל ילדיו אוהבים אחד את השני ומוחלין אחד לשני, 

רוח הקודש בעליל ניתן לומר על הנתיבות שלום זי"ע, בסיום ההרצאה בח' בתשרי תשנ"ה במתנ"ס באר שבע על פי הוראתו של הנתיבות שלום זי"ע, דיברתי על החשיבות והזהירות שבין אדם לחבירו, בין איש לאשתו, ובין הורים וילדים, אין יום הכיפורים מכפר על מצוות שבין אדם לחבירו, ניגש אלי אחד המשתתפים יהודי כבן 40 ואמר לי... אני לא תיכננתי לצום (ח"ו) ביום הכיפורים הזה, הבית שלי מפורק,

הילדים מזמן לא מקשיבים ומכבדים אותי, וגם הפרנסה בדוחק גדול מאד, בתנאים אלו אמרתי לעצמי אין לי סיבה מיוחדת לבוא לבית הכנסת ולצום (ח"ו). "במקרה" נקלעתי למתנ"ס, באתי בכלל לדבר עם חבר שהוא שומר כאן, והחבר אמר לי כיפור מחר בא נשמע דברי תורה במקום לעשן בחוץ, ונפלתי עליך. חיכיתי למקלות ותוכחה, בכל זאת ערב כיפור, וידוי תשובה וכו' וכו', אבל אתה שעה מדבר על "ואהבת לרעך כמוך",

על החשיבות של כבוד בין איש לאשתו, על רגישות של הורים כלפי הילדים, ואתה מספר שזה השער להיכנס ליום הכיפורים ולקבל סליחה מחילה וכפרה. כבוד הרב לזה לא ציפיתי... אני מחר בערב בעזרת ה' בבית הכנסת כמדי שנה בשנה, מתפלל וצם ומבקש שנה טובה יותר ממה שהיתה לי, 

סנגורן של ישראל הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, ערב יום כיפור והמנהג שהרבי מקבל קהל לפדיון נפש ולברכה, קהל רב משתרך משעות הבוקר אצל סנגורן של ישראל להתברך בחתימה טובה, דינר זהב מבקש הרבי לכל שם, בערב יום כיפור כדי לזכות לפדיון נפש, סעודה מפסקת, נשאר דקות אחדות לכניסת היום הקדוש, והרבי מברדיטשוב מקבל את האחרונים לפדיון נפש ולברכה טרם כניסת היום הקדוש, 

והנה נכנסת בסערה אלמנה עם בנה הילד היתום, ולהם דינר זהב אחד בלבד, האלמנה בוכה ומתחננת לפני הרה"ק רבי לוי יצחק בן סאשא זי"ע, כל היום טרחתי להשיג שתי דינרי זהב ולא עלה בידי, בבקשה רבי ברך גם אותי וגם את בני בדינר זהב אחד שיש בידי, והרבי מתעקש, מטבע לגולגולת, לא יהיה כדבר הזה, תחליטי את או בנך, והאלמנה בוכה אנה רבי, מה אעשה בלי בני, ומה יעשה בני בלי אמא, והרבי הקדוש "מתעקש" כל נדרי בעוד דקות מספר, והאלמנה זועקת אז שהרבי יקח הדינר בשביל בני, ועל עצמי אני מוותרת, 

חיוך גדול על קלסתר פניו הקדושים והטהורים של אוהבן של ישראל הסנגור הגדול, מאז ולתמיד רבי לוי יצחק בן שרה סאשא, ניצחתי את  השטן השנה עוד לפני כניסתו של היום הקדוש. ריבונו של עולם, זועק הרבי בתפילה שלפני "כל נדרי", קל וחומר, ומה האלמנה הקרוצה מחומר, ויתרה על עצמה בשביל בנה, ואתה קל רחום וחנוך, ארך אפיים ורב חסד. בוודאי ובוודאי תוותר על עצמך בשביל בניך.

"שובה ישראל עד ד' אלוקיך כי כשלת בעוונך", המדרש מביא: אמר הקב"ה לראובן אתה פתחת בתשובה תחילה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה, ואיזה, זה הושע!
וקשה והיו נביאים לפני הושע שכבר עוררו את ישראל לתשובה, 

שאלה נוספת, "כשלת" זה שוגג, עוון זה מזיד, הצירוף "כשלת בעוונך" סותר, אומנם הגמרא ביומא פ"ו מביאה מזה ראיה שהעושה תשובה, זדונות נעשים לו כשגגות. 

התשובה, הנביא הושע חידש שני חידושים בעולם התשובה, ובזה הנביא הושע ראשון כדברי המדרש, 
א) שתשובה מגיעה עד ד' אלוקיך, מוחקת לחלוטין כל חטא עוון ופשע. 
ב) כי כשלת בעוונך, עם ישראל לא עושה עוונות בכוונה תחילה ובמזיד, הכל בגדר כישלון, סוג של נפילה שמיד לאחר מכן יש תקומה, ולכן התשובה היא, עד ד' אלוקיך. 

כי רק הקב”ה יודע מחשבותם, ובוחן כליות ולב, אתה יוצרם ואתה יודע יצרם, שאין ישראל חוטאים במזיד ובכוונה תחילה, כשלת, העבירות כישלון, לכן בתשובה משיגים דרגה גבוהה, של עד ה’ אלוקיך, “כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותכם לפני ה’ תטהרו”.
גמר חתימה טובה!