מסר לאולפן
סימנים וברכות לראש השנה 2020: סימני ראש השנה
(צילום: PhotoStock-Israel/shutterstock)

ראש השנה

סימנים לראש השנה: על מה ולמה?

מה משמעות הסימנים (הברכות) שאנו אוכלים בראש השנה, ולמה זה ייחודי דווקא לראש השנה? וגם, מי תיקן את התפילה הנלווית לכל סימן? הרב נתנאל חיים שרון משוטט בדברי חז"ל ומביא לפניכם את השתלשלות המנהג מימי התלמוד ועד ימינו.

   
סימנים וברכות לראש השנה 2020: סימני ראש השנה
(צילום: PhotoStock-Israel/shutterstock)
אא

סימנים וברכות לראש השנה: על מה ולמה?
בקהילות רבות נהוג לקיים בערב ראש השנה את "סֵדֶר ראש השנה", בדומה לסדר פסח. במקביל לקערת "הסדר" שעליה מניחים מאכלים המייצגים רעיונות הקשורים לפסח וליציאת מצרים, שמים על שולחן ראש השנה מינֵי מאכלים המסמלים משאלות ותקוות לשנה חדשה, פורייה ומוצלחת. אלה נקראים "סימנים", "ברכות", "ברכיות", או "יהי-רצונים" - בשל התפילות הנאמרות עליהם.

מנהג זה קדום עוד מתקופת התלמוד והגאונים. ראשיתו במסכת כריתות ( דף ו, א): "אמר אביי: עכשיו שאמרתָ שלסימן יש חשיבות - יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי" (תרגום מארמית). ובמקום אחר אומר אביי, שנהגו להסתכל על המאכלים הנ"ל (מסכת הוריות, יב, א).

חכמינו האמינו שכל אחד מהמאכלים הנאכלים בראשיתה של השנה החדשה, עם הבקשות-התפילות הנלוות - הוא "סימן" לבָּאות, ויש בו כוח מיוחד להשפיע על עתידנו בשנה הקרובה. בעקבות דברי אביי נחלקו רבותינו בשאלה האם יש לטעום מאכלים סימבוליים אלה, או שמא די בראייתם. מה שברור הוא שבראשית קיומו של סדר ראש השנה, לא התלוו ל"סימנים" ברכות כלל ועיקר.

סימני הסדר לפי הסדר
כך התחילו אבותינו לברך על סימני ראש השנה
אך מדוע ומתי הוחלט להוסיף לכל מאכל גם תפילה קצרה? נראה שהתשובה נעוצה בחששם של חכמינו ממנהג ה"ניחוש" שהיה נפוץ מאוד בעולם העתיק ("ניחוש" דומה לאמונה התפֵלה בת ימינו מפני חתול שחור).

יחד עם זאת, אנו מוצאים בתורה עצמה שני מקרי ניחוש, בסיפור אליעזר עבד אברהם שביקש כלה ליצחק - ובסיפור יהונתן בן שאול המלך ונערו, וניצחונם נגד פלישתים. המקרא הזהיר מפני מיני מנהגים שיש בהם חשש לחיקוי עבודה זרה. בשני המקרים התנכ"יים מופיע אומנם "ניחוש", אך עימו גם תפילה לאל שיסייע בהגשמת המטרה והבקָשָה.

כדי למנוע מהמון העם את חטא ה"ניחוש" בסעודת ראש השנה, נוספה במרוצת השנים לכל אחד מהמאכלים הסימליים גם אמירת תקווה-תפילה, המוזכרת במנהגו של רב האי גאון, שהיה לוקח כל אחד ממיני המאכל ואומר: "קָרָא - ייקרע גזר דיננו, רוּבִּיָא - ירבו זכויותינו וגו'", כבקשה ל-ה'.
 
במהלך הזמן החלו גם להזכיר את שם ה' במפורש, והשתרש המנהג המוזכר בספר אבודרהם (ספרד המאה ה-14): "אומרים תפילת בקשה הפותחת ב'ויהי רצון...' ואוכלים כל אחד ממיני המזון". וכך הפכו התפילות הנלוות למזונות, חשובות לא פחות מהמאכלים עצמם.
 
יחודם של המאכלים שמזכיר האמורא אביי (המכונים במקורות לעיתים קרכס"ת, ראשי התיבות של: קרא, רוביא, כרתי סלקא, תמרי) ומזונות אחרים שהתווספו אליהם במהלך הדורות –שיש בשמם, בטעמם או בצורתם סימן טוב לשנה מוצלחת ולגזר דין טוב שיטיל עלינו הקדוש-ברוך. זהותם של מרבית ה"סימנים" המוזכרים בתלמוד איננה ברורה, ובקהילות רבות נהגו מזונות שונים, שהוכנו בצורות מגוונות.

ערב ראש השנה שלי. צפו

(צילום: PhotoStock-Israel/shutterstock)

עוד כתבות שיעניינו אותך

כתבות נוספות שאולי יעניינו אותך