מסר לאולפן
בקשתו המיוחדת והנדירה של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל
(צילום: באדיבות המצלם)

בקשתו המיוחדת והנדירה של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

הרב אליעזר קפלן מביא סיפור מפעים מעברו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל לקראת פרשת השבוע, פרשת כי תבוא. מרן כיהן כרב בקהילת יהודי קהיר שבמצרים בשנות העשרים לחייו. בין תלמידיו היה בחור צעיר וכשרוני בשם פליקס וזיני. כשפליקס החליט לעלות ארצה מרן פנה אליו בבקשה מיוחדת. "אותו תלמיד התרגש מאד להיווכח שגם אחרי עשרות שנים לא שכח".

   
בקשתו המיוחדת והנדירה של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל
(צילום: באדיבות המצלם)
אא

התורה מלמדת אותנו בפרשה, שאדם מביא למקדש את הפרי הראשון שגדל משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל.

הבה נתבונן יחדיו. אדם עבד באדמה זמן רב. הכין את הקרקע, חרש את האדמה, זרע את השתילים, מידי יום השקה במסירות כל כך גדולה. עד שסוף סוף הפרי בשעה טובה מתחיל לבצבץ ולצאת. ודווקא אותו הוא לוקח ומביא למקדש.

כאן מזדעקת השאלה: מדוע האדם מביא דווקא את הפרי הראשון הרי הוא האהוב עליו עד למאוד. הוא ציפה לו בכיליון עיניים כל כך הרבה זמן. 

מה אומר אדם אשר עמל זמן רב באדמה ולבסוף גדל הפרי?
"אני גידלתי  אני עשיתי אני יצרתי כוחי ועוצם ידי הכל רק בזכותי".
 כאן מגיעה התורה ואומרת:  יהודי יקר! תנחת לקרקע, זה לא אתה עשית את הפרי זה בורא עולם! כן, דווקא את הפרי הראשון ואהוב עליך תיתן למקדש בזה אתה מראה שבורא עולם הוא זה שדואג שהשתיל יגדל וגם יהפוך לפרי. אם לא בורא עולם היית ממתין וממתין שנים רבות וכלום לא היה יוצא.

דבר נוסף מלמדת אותנו כאן התורה, מה זה מידת הכרת הטוב.
כל כך הרבה זמן המתנת לפרי. העץ גדל ,הפירות מבצבצים וכבר אפשר לאכול אותם. בדיוק כעת תן תודה ותביע הערכה למלך מלכי המלכים שדאג לגדילת הפרי.

הכרת הטוב זה אבן יסוד בעם היהודי.

מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א כיהן כרב בקהילת יהודי קהיר שבמצרים בשנות העשרים לחייו. את תלמידיו בישיבת "אהבה ואחוה" לימד גמרא עם ראשונים עד שהגיעו לדבר ההלכה.

בין התלמידים היה גם בחור צעיר וכשרוני מאוד בשם פליקס וזיני, שנפשו נקשרה עד למאוד בנפשו של הרב עובדיה. 
באחד הימים החליט אותו תלמיד לעלות ארצה. בא למרן להיפרד ממנו, ומרן  פנה אליו בבקשה מיוחדת ונדירה: "תוכל בבקשה להשאיר לנו כאן את הש"ס שלך, שנוכל ללמוד בו?"

באותם הימים קשה היה מאוד להשיג ספרי קודש, והש"ס בו למדו התלמידים עם מרן היה של פליקס.
לכבודו ולבקשתו של מרן נענה מיד לבקשה בשמחה והשאיר את הספרים.

חלפו שנים ומרן שב ארצה והיה לדיין וראשון לציון. ובכל התפקידים המכובדים שנשא בכל אותם שנים, חיפש אחרי אותו תלמיד, להשיב לו כגמולו הטוב.

באחת מאספות הרבנים שהתקיימה בבאר יעקב הסמוכה לעיר רחובות בה נכח מרן, שאל מרן את הנוכחים אם מכירים אחד בשם פליקס וזיני. באותו מעמד נכח רבה של באר יעקב הגאון הרב יעקובזון זצ"ל, והתברר  שדווקא הוא מכירו. מרן פנה לרבה של באר יעקב וביקש את הסכמתו להעביר באמצעותו לאותו תלמדי ארגזי ספרים של ש"ס מהודר ומפואר, עם הקדשה מיוחדת על מסכת ברכות. 

אותו תלמיד התרגש מאד להיווכח שגם אחרי עשרות שנים לא שכח מרן וחיפש אחריו בכל מקום להשיב לו הכרת טובה.
לפני פטירתו של פליקס וזיני תרם את הש"ס לישיבה ועד היום אפשר למצוא את הספרים בישיבה בבאר יעקב.

זה בדיוק מה שהתורה מלמדת אותנו. להכיר טובה ותודה לכל מי שאנחנו זקוקים וחייבים, לכל מי שעשה עבורנו דבר מה.
הכרת הטוב זה גם כלפי בורא עולם וגם כלפי בשר ודם. אדם שמכיר טובה, זהו האדם האנושי ביותר בעולם.

באו נקבל על עצמינו בימים אלו,תמיד להכיר טובה לבורא עולם על כל מה שעושה עבורנו וכן נכיר טובה לכל אלו שעושים למענינו דבר מה.

בברכת שבת שלום ומבורך
וכתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל

הרב עמיהוד סלומון - דקה מפרשת כי תבוא. צפו

(צילום: באדיבות המצלם)

עוד כתבות שיעניינו אותך

כתבות נוספות שאולי יעניינו אותך