במוצאי תשעה באב: ’ברכת הלבנה’ - דיני ומנהגי המצווה

זמן הברכה

1.    אין מברכין על הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים שלמים מהמולד. וסוף זמנה הוא בליל טו'. וכן מנהגינו להקפיד בזה בדרך כלל. ומכל מקום אם חסרות כמה שעות במוצאי שבת להשלמת שבעה ימים שלמים מעת לעת, אין צריך להחמיר בזה, וכן ראוי להורות בפרט בימי החורף ובעונת הגשמים.

2.    לכתחלה אין לברך ברכת הלבנה אלא עד שיגיע זמן צאת הכוכבים ויחשיך באופן שתהיה הלבנה ראויה להנות מאורה. דאיתא במדרש אין מברכין על הלבנה אלא בלילה, שנאמר "עשה ירח למועדים". אולם בחודש שזמן הברכה הוא מצומצם, ויש חשש שיפסיד הברכה לאותו חדש, אין צריך להמתין שיהיה לילה ודאי, אלא כל שהוא לאחר שקיעת החמה, וראויה הלבנה שיאותו לאורה יכול לברך. ואמנם קודם השקיעה אין לברך ברכת הלבנה.

3.    חודש חורפי שהלבנה מתכסית ברוב החודש בעננים, ובסוף ליל ט''ו לחודש זרחה הלבנה לאחר שכבר עלה השחר, קודם הנץ החמה, עד שאפשר ליהנות מאורה, רשאי לברך ברכת הלבנה בשעה זו, שאף על פי שאחר עלות השחר יום הוא, לעניין זה יכול לברך כל שנהנה מזריחתה, ועדיין לא האיר המזרח, כיון שהיא מצוה עוברת.

ברכת הלבנה במוצאי שבת

4.    לכתחלה אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים. ומכל מקום אם חושש שעל ידי שימתין למוצאי שבת יש חשש שיפסיד את המצוה, ובפרט בחודשי החורף שאין רואים את הלבנה מדי לילה, אין צריך להמתין למוצאי שבת, ויכול לברך ברכת הלבנה גם בימי החול.
המנהג לברך ברכת הלבנה במוצאי שבת, על פי המבואר במסכת סופרים (כ', א'): אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת, כשהוא מבושם ובגדיו (ובכלים) נאים. כתב ה'אבודרהם': ואמרינן בירושלמי 'אין מברכין על הירח עד שיתבשם', יש מפרשים עד מוצאי שבת שיברך על הבשמים, ויש מפרשים עד שיהיה האור שלו מתוק ואדם נהנה ממנו, וזה לאחר ב' או ג' ימים, דירח בן יומו אין אדם נהנה מאורו. וזהו הנכון. (עיין חזו"ע חנוכה ע' שכה' באריכות)
כתב רבינו המהרח"ו ז"ל שיש עניין גדול לברך ברכת הלבנה במוצאי שבת כי אז נחרב בית המקדש והלכה השכינה בגלות, לכן אנו מבשרין בזמן הזה את חידוש ישראל והשכינה.

5.    לכתחלה יש לחוש שלא לקדש את הלבנה בליל שבת ובליל יום טוב. אולם אם היו עננים והלבנה לא נראתה אלא בלילה האחרון שבו אפשר לברך ברכת הלבנה, מותר לקדשה בליל שבת ובליל יום טוב.

מראה הלבנה הראוי לברכה

6.    ראוי להחמיר שלא לברך ברכת הלבנה כשרואה אותה דרך ראי, עד שיראה גוף הלבנה ממש.

7.    אין צריך להוציא את המשקפיים בעת שמברך על הלבנה.

8.    יכול לברכה כשרואה את הלבנה דרך חלון זכוכית. ובלבד שיראנה מאירה ובהירה.

9.    כשיש ענן דק על הלבנה, אף שהלבנה נראית דרך הענן, מנהגינו להמתין עד שהענן ילך, אלא אם כן יש חשש שיפסיד את הברכה לאותו חודש. והאשכנזים נוהגים לברך. ואם הענן דק וקלוש עד שהוא נהנה ממנו ויוכל להכיר בין מטבע למטבע, יכול לברך עליה. אך בענן עב לכולי עלמא אין מברכים.

10.    לכתחלה אין לברך ברכת הלבנה באופן שיודע בבירור שתוך כדי הברכה הלבנה תתכסה בעננים. ולכן צריך להתחיל לברך כשמשער שהלבנה לא תתכסה בעננים באמצע הברכה. ויש חולקין, והמברך יש לו על מה לסמוך.

11.    אם היתה הלבנה נראת ובאמצע הברכה כיסו אותה עננים עבים, גומר הברכה.

12.    מי שעמד במקום שהיה רואה משם את הלבנה בעת תחלת הברכה, ותוך כדי הברכה נדחק לצד באופן שאינו ראוי לראות משם את הלבנה, אף על פי כן רשאי להמשיך ולברך.

המקום הראוי לברכת הלבנה

13.    צריך לברך ברכה זו מעומד, שהרי הוא כמקבל פני שכינה, ואם בירכה מיושב, יצא. וכן זקן או חולה שאי אפשר להם לעמוד, יכולים לברך ברכה זו בישיבה. ובעת שמברכים ברכת הלבנה צריך לישר את רגליו.

14.    צריך לעמוד במקום שהלבנה נראית ממנו, ולא אחר כותל וכדומה.

15.    לכתחלה אין מקדשין הלבנה תחת הגג, אלא מברכין תחת כיפת השמים, שקידוש לבנה הוא כקבלת פני שכינה, ואין זה דרך כבוד שיהא עומד תחת הגג, לפיכך יוצאים לרחוב כדרך שיוצאים לקבל פני המלך. ומכל מקום כל זה הוא רק לכתחלה, אבל מי שחושש באיזה מיחוש שאינו יכול לצאת לחוץ, אי נמי שהמקום אינו נקי, או ששרוי בין העכו''ם, יקדש בביתו דרך החלון או פתח הפתוח נגד הלבנה. ואם אפשר טוב לעמוד על מקום שיש מעליו אויר, ולא תחת תקרה.

16.    מותר לברך ברכת הלבנה כשהוא עומד תחת ענפי אילן.

17.    הנמצא במטוס וחושש שלא יהיה סיפק בידו לברך ברכת הלבנה, רשאי לברך גם בתוך המטוס, דאף שלכתחלה אין מברכים ברכת הלבנה תחת הגג, מכל מקום אין זה לעיכובא.

יחיד ומניין לברכת הלבנה

18.    לכתחילה ראוי לחזר לאמרה לכל הפחות במניין, משום ברוב עם הדרת מלך, וגם כדי שיוכלו לומר אחר סדר הברכה קדיש על ישראל. ומיהו אין זה מעכב, ואם לא מצא עשרה רשאי לברך ביחיד.

19.    טוב יותר להקדים לברך ברכת הלבנה אפילו ביחיד, מלהשהותה לאומרה בעשרה, שהכלל של ''זריזים מקדימים למצות'' עדיף יותר מהכלל של ''ברוב עם הדרת מלך''. אלא אם כן רוצה להשהותה בכדי לקדש הלבנה במוצאי שבת, שאז רשאי להשהותה למוצאי שבת, כדי שיקדשנה כשהוא מבושם.

20.    יכול לקדש את הלבנה קודם ערבית, כדי לאומרה בצבור. אך לכתחלה צריך לאומרה אחר התפלה, שהרי קריאת שמע היא מן התורה, וגם היא תדירה, וברכת הלבנה אינה תדירה, ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ובחודשי החורף שאין הלבנה נראית ברוב החדש, מותר לכתחלה לברך ברכת הלבנה קודם התפלה, אם חושש שלא יוכל לברך על הלבנה אחר התפלה.

החייבים בברכה

21.    נהגו הנשים שלא לברך ברכת הלבנה, מפני שהן גרמו לפגם הלבנה. ואף הנשים מבנות אשכנז הנוהגות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא, נהגו שאינן מברכות ברכת הלבנה מהטעם הנזכר.

22.    אין לסומא לברך ברכת הלבנה, [אף כשהוא שומע מהצבור הנמצאים אתו המברכים ברכה זו].

הברכה

23.    נהגו לומר קודם הברכה מזמור "לַמְּנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וכו'", ואח"כ אומרים מזמור "הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וכו'", עד "חוֹק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר".

24.    קודם הברכה תולה עיניו לשמים ומסתכל בלבנה. ויאמר "כִּי אֵרָאֶה שְׁמֵיךְ וגו'". "ה' אֲדוֹנֵנוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ".

25.    לא יסתכל על הלבנה בעת הברכה. כתב רבנו חיים פלאג'י זיע"א 'לא יסתכל בלבנה הרבה'.

הסתכלות בציצית וניעור שולי הבגד אחר ברכת הלבנה

26.    כתב רבינו חיים ויטאל זיע"א: "וצריך לנער שולי בגדיו, להבריח את החיצונים הנעשין מקטרוג הלבנה. ומורי (האר"י ז"ל) היה מנער כנפות הטלית קטן כי הוא בגד המלכות כנודע".

27.    כתב השלמי חגיגה: ויש שכתבו לנער שולי כנפי הציצית.
בספר 'טעמי המנהגים' כתב בשם הגאון רבי אליעזר מקאמרנא זצ"ל שאמר טעם נפלא: טעם שמנערין כנפי הציצית דווקא אחר קידוש לבנה ולא בשאר מצוות, לרמוז בזה שאין אנו מאותן שעובדין לצבא השמים, רק לקיים מצוות השם, כמו שאנו מקיימין במצוות ציצית.

הגאון רבנו חיים פלאג'י זיע"א כתב בספרו 'כף החיים': צאו וראו 'שראיית הציצית' אחר ברכת הלבנה הוא ענייין גדול: ראשית שמצווה גוררת מצווה לבדוק ציציותיו אם הם כשרים. ועוד ע"י 'ראיית הציצית' זוכה ומקבל פני שכינה ומביאו לידי יראת שמים, כפי שמצינו בראיית שמים שסגולה היא ליראת שמים.

כתב הגאון רבי משה הלברשטאם זצ"ל טעם לשבח, כי היות וזה עתה זכינו לקדש הלבנה ולברך על חידושה על כן הראייה וההסתכלות הראשונה לאור הלבנה תהיה במצוות ציצית שנאמר בה "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם" וגו', והיא הראייה הזכה והנכונה והראשונה אחרי חידושה וקידושה של הלבנה.

סיפור ברכת הלבנה שממנו התחזק הרב זמיר כהן כשהיה נער. צפו