מסר לאולפן
המתנה בין בשר לחלב - איך ינהג מי ששכח? (צילום: Anna Grishenko/shutterstock)
המתנה בין בשר לחלב - איך ינהג מי ששכח? (צילום: Anna Grishenko/shutterstock)

המתנה בין בשר לחלב

ממתי מונים את השש שעות? האם בשינה ניתן להיפתר מההמתנה? חולה, מעוברת ומניקה האם צריכים להמתין? וגם, איך ינהג מי שאינו זוכר מתי אכל בשרי?

   
המתנה בין בשר לחלב - איך ינהג מי ששכח? (צילום: Anna Grishenko/shutterstock)
המתנה בין בשר לחלב - איך ינהג מי ששכח? (צילום: Anna Grishenko/shutterstock)
אא

המתנת שש שעות

יתחיל למנות השש שעות מסיום אכילת הבשר בסעודה, ולא מסיום הסעודה וברכה אחרונה (גן המלך (קנד), דגמ"ר (יו"ד פט), כה"ח (ט), דלא כערוה"ש (ד). בין ישראל לעמים (ה, י)).


י"א שעות אלו זמניות, ועל כן בימות החורף שהיום קצר ימתין כארבע שעות (פר"ח (ו) שכן בימים אלו יש בין סעודת הבוקר לסעודת הערב ד' שעות), אולם העיקר לדינא שצריך להמתין שש שעות שוות בכל זמן (כנה"ג (הגה"ט ו), שו"ת גינת ורדים (קו' גן המלך סי' קנד), פרח שושן (א, א), שו"ג (ג), פרמ"ג (מש"ז א), ברכ"י (שיו"ב ד), כה"ח (ה), כרתי (ו), חכ"א (מ, יב), ערוה"ש (ב), הליכו"ע (ח"ז עמ' מב ד"ה וגדולה)[1].


י"א שאם הלך לישון לאחר אכילת בשר, א"צ להמתין עד אחר שש שעות, ומיד בקומו יכול לאכול מאכלי חלב (ויעש אברהם (לנדא, עמ' שלג) בשם הגאון מטשכנוב, שאפי' שינת צהריים מהני). וי"א שצריך עכ"פ להמתין שעה או שעתיים (דעת קדושים פט, ב. ועכ"פ בשכח ואכל א"צ תענית על כך). אולם העיקר להלכה שצריך להמתין שש שעות בכל גוונא, ואפי' ישן בינתיים (קובץ מבית הלוי (גליון ט עמ' כג) בשם הגר"ש וואזנר, זכרון למשה (מכתב טז) בשם החת"ס, הלכות חג בחג (שבועות הערה 119) בשם הגרי"ש אלישיב. ובפרט לבני ספרד דההמתנה היא מדינא) [2].

 חולה אע"פ שאין בו סכנה, שאכל בשר, ורוצה לשתות חלב כדי שיתחזק גופו, וכן יולדת תוך ל' יום ללידתה הזקוקה לשתות חלב לחזק את גופה, או מניקה שסובלת מחוסר חלב, יכולים להקל לשתות חלב לאחר המתנת שעה אחת ע"י קינוח הפה והדחתו היטב, ולאחר סילוק השולחן וברכה אחרונה (בא"ח (שם יא), כה"ח (שם כא), שו"ת יבי"א (ח"א יו"ד סי' ד) והליכו"ע (ח"ז עמ' מב)). והוא הדין מעוברת שיש לה צער בימי עיבורה, יש להקל לה כן (שו"ת יחו"ד (ח"ג סי' נח ד"ה ודע)). ומ"מ אם יכולים ליקח תרופה לחזק הגוף ולהקל הצער, יקחו התרופה ואפילו בשבת, ולא ישתו חלב תוך שש שעות לאכילת הבשר (הגרש"ז אויערבאך בתשובה בסו"ס מאור השבת (ח"ד עמ' תצז)).


 מותר לחולה לבלוע לרפואתו גלולה המכילה לקטוז שהוא סוכר החלב, אע"פ שעדיין לא עברו שש שעות (הגרי"ש אלישיב בתשובה בסו"ס מאור השבת (ח"א סי' עב)). אבל ויטמינים ושאר תוספי מזון המכילים חלב, אין להקל, אם לא במקום הצורך ישאלו לחכם (בין ישראל לעמים פ"ה הערה 41)[3].


חולה או מעוברת שהקלו להם לאכול מאכלי חלב תוך שש שעות וכנ"ל, אינם צריכים לעשות על כך התרת נדרים, כיון שאינם רוצים לבטל לחלוטין את מנהגם להמתין שש שעות בין בשר לחלב, וכאשר יחזרו לקו הבריאות ישובו למנהגם הקודם להמתין שש שעות (שו"ת לבושי מרדכי (וינדלר, ליקו"ת סי' קיז), שו"ת פאת שדך (מונך, יו"ד סי' ל), הליכות עולם (ח"ח עמ' נט), בין ישראל לעמים (שם הכ"ו)).


ספק לו אם עברו שש שעות מעת שסיים לאכול הבשר; יש אומרים שאסור לו לאכול מאכלי חלב עד שיצא הספק מליבו (יד יהודה (א) דהוי דבר שיש לו מתירין), ויש מתירים (יוסיף דעת (יו"ד פט), ברכ"ת (ה) דספק דרבנן לקולא). ובמקום צורך גדול שצריך לאכול ארוחה חלבית [כגון בישיבות ובמחנות הצבא, או שנקבעה שעה לארוחה ולא שייך לשנות זמנה], יש להקל (אהל יעקב (או"ה עמ' קפה) בשם הגרי"ש אלישיב). בד"א, כשאין לו דרך לדעת ולפשוט ספיקו, אבל אם יש לו דרך לדעת, וכגון שיש אדם שיודע מתי סיימו, אלא שכרגע אותו אדם אינו נמצא בקרבת מקום ואינו יכול ליצור עמו קשר טלפוני (כגון בשבת ויו"ט), אין לו היתר עד שימתין שבודאי עברו שש שעות (בין ישראל לעמים (ה, יג))[4].


 ספק לו אם אכל מאכל בשר בסעודה, או שמסתפק אם מאכל שאכל היה בשרי או פרווה, במקום צורך גדול שצריך לאכול ארוחה חלבית [כנ"ל בהלכה יד] ועדיין לא עברו שש שעות, מותר לו לאכול מאכלי חלב, וכ"ש כאשר יש לו ספק אם אכל 'תבשיל' של בשר (בין ישראל לעמים (ה, יד))[5].


 בעת צורך גדול, כגון בישיבות ובמחנות הצבא, או במקום חולי קצת, אפשר להקל ולהמתין חמש שעות ומחצה, ובפרט בבשר עוף. ובלאו הכי, יש להחמיר לכתחילה להמתין שש שעות שלימות (שו"ת יבי"א (ח"א חיו"ד סי' ד אות יג, ח"ג חיו"ד סי' ג' אות ט[6])).


נכתב ועובד מתוך קובץ 'דיני בשר בחלב' שיצא לאור בערב חג השבועות אשתקד, ע"י כותב השורות.


[1] עיין לחם משנה (פ"ט אות כח) ובביאור הגר"א (שם ב) שכתבו דכיון דילפינן האי שיעורא ממר עוקבא (חולין קה.) ומר עוקבא ת"ח הוה, וסעודת בוקר של ת"ח היא בשעה שישית, וסעודת הערב בסוף היום, הרי שיש שיעור שש שעות בין סעודה לסעודה.

אמנם עיין במנחת יעקב בסולת למנחה (כלל עו דין א) שכתב ע"ד הפר"ח שהמיקל כדבריו לא הפסיד, כיון שהוא רק מצד חומרת המדקדקים. וגדולה מזו כתב במזמור לדוד (פארדו, סי' פט), שאחר שהביא דברי הפר"ח, כתב שמזה נמשך מנהג בכמה מקומות שאין ממתינים אחר הבשר אפי' בקיץ אלא שלש שעות, הואיל ובחורף שרי, אמרי' לא פלוג רבנן, דמדשרי בחורף, מוכח דבהמשך זמן זה אין מושך טעם, ויש להם קצת על מה לסמוך. ואף החיד"א (הנזכר) יצא לישע דברי הפר"ח מהשגת הגינת ורדים, אלא שכ' שלמעשה יש להחמיר. ועיין בשו"ת זכר יהוסף (ס"ס קצו) שכ' דבמקום חולי קצת יש לסמוך על הפר"ח. וכן מבואר במאירי שיש לדון להקל בעוף מיהא.

והנה בהליכות עולם (ח"ז עמ' מב-מג) כתב להקל כן לקטנים, ואפי' לאחר שעה, ובלא"ה לא היקל. וע"כ הוראה לרבים שאין להקל להמתין פחות מו' שעות שוות בכל זמן.

[2] עיין בספר מקדש מעט (שם, ב) שכ' על קולא זו צריך עיון. ובזכרון למשה הנזכר כ' בשם החת"ס שנטה תחילה להקל, אבל לאחר מעשה שהיה, ראה שמן השמים אין מסכימים להוראתו זו. ודעת הגריש"א הנזכרת בספר הלכות חג בחג הנזכר, שאין לקולא זו מקום, ואף המקילין לא אמרו כן אלא בשינת לילה ולא בשינת יום, ורק להמתנה אחרי אכילת גבינה צהובה (לשיטתו, שצריך להמתין שש שעות לאכילת בשר).

[3] בשו"ת שבט הלוי (ח"ב יו"ד סי' לב) דן להתיר בחולה אולקוס לשתות חלב לאחר המתנת שעה, ואפי' בפחות מכך, ע"י סילוק קינוח והדחה. ועדיפא מסתם חולה, דאולקוס הוי חולי שיש בו סכנה, וכה"ג שרינן חצי שיעורים ביוה"כ לחולי כזה, ואם איסורי דאורייתא שרינן, כ"ש איסורי דרבנן. ואע"ג דאינו מסוכן ע"י מניעת החלב, כבר כתב המג"א (או"ח סי' שכח סק"ד) שמותר לעשות לו בשבת כל הרגיל בשבילו בחול אע"ג שאין סכנה במניעתו, והכ"נ חולה אולקוס. ונהי דבביה"ל (שם) פקפק טובא על המג"א, מ"מ הכא בדרבנן פשיטא דכדאי המג"א לסמוך עליו. ועוד דלא ברור כלל אם לא יבוא במשך הזמן לידי סכנה אם ימנע, דבכגון דא אף הבה"ל מודה שמותר לעשות לו בשבת כמבואר שם, והכ"נ.

ועיין בספר בין ישראל לעמים (שם, הלכה כא) שכתב דכמו"כ מעוברת שיש לה צרבת יכולה להקל, וציין לשבט הלוי הנזכר. וקשה מנין דלה זה מתשובתו, הא לא עסק רק בחולה. ומה שהתיר ביחו"ד במעוברת, היינו במצטערת הרבה ולאו דוקא מצרבת המצויה אצל כל אדם. וצ"ל דר"ל דמצטערת הרבה.

ולפי"ז אף כל אדם שמצטער 'הרבה' מחמת צרבת, שרי ליה לשתות חלב תוך שש שעות ע"י קינוח והדחה.

ומ"מ אי איכא דרכא אחרינא להקל על הצרבת, אין להקל בשתיית חלב, וכנ"ל בשם הגרשז"א.

[4] דבספק דרבנן דאיכא לברורי צריך לברר, ואין סומכים בזה על ספק דרבנן לקולא, וכמבואר בשו"ע (יו"ד סי' צח ס"ג) ובאחרונים שם. וכ"כ הש"ך בכללי הס"ס (יו"ד סי' קי, אות סו), ורק בספק ספיקא דאיכא לברורי נחלקו האחרונים, וכמש"כ הפר"ח (כללי הס"ס אות ב). ועיין טהרת הבית (ח"א עמ' תלג). (בין ישראל לעמים, שם הערה 21).

[5] ובכגון דא, אפי' אם יש לו אפשרות לברר, כגון שיש לו חבר שאכל עמו ויודע לפשוט ספיקו, רק שכעת א"א להתקשר אליו (כגון בשבת ויו"ט), שפיר שרי, דהוי ספק ספיקא, ובס"ס אף דאיכא לברורי א"צ ושרי. (שם הערה 22). ומ"מ אם אפשר לו בקל לברורי, ודאי נורה לו שיברר.

[6] שכ"כ הרמב"ם "כמו שש שעות", ומשום דחשיב מסוף סעודה ראשונה עד תחילת סעודה אחרונה, ומכיון שהסעודה הראשונה היא בכלל השש שעות, נשארה השהיה פחות משש. וכן הוא לשון הארחות חיים (ח"ב עמ' שלה) והכל בו (סי' קו). והמאירי בספרו מגן אבות (סי' ט עמ' מז) כתב "חמש שעות או "שש שעות". מה גם שבזמנים הראשונים לא היה מורה שעות מצוי, ובודאי שהיו מקילים באומדנא. וידוע דכל חצי שעה חשיב סמוך, וכמש"כ רשב"ם (פסחים כז:), אבל יותר מזה חשיב כמופלג. וע"ש בגליון היבי"א הנד"מ (בח"א, הערה 7) שכ' שכן נמסר בשם הגר"ח מבריסק וכמש"כ בירחון המעיין טבת תשל"ט (עמ' לג), ושכן נהג הלכה למעשה הגרי"ז הלוי במברגר (בעל שו"ת יד הלוי ועוד) לאכול חלב אחר בשר בהפסקת חמש שעות ומשהו. וכ"כ היבין דעת (פט, א) להתיר לחולה שאב"ס והוא חלש, בתוך שיעור זה.

 

כתבות נוספות שאולי יעניינו אותך