חזר מעולם האמת לספר: "ראיתי את עצמי מגיע לבית הדין"

המסופר הוא על יהודי בסביבות גיל 33 מראש העין שהיה מאושפז בבית החולים 'תל השומר' בשל בעיות מעיים. מצבו הלך והסתבך, ובשלב מסויים חיברו אותו למכשירי הנשמה תוך שהוא מורדם. מצבו הלך והידרדר, וכבר קראו לבני המשפחה להיפרד ממנו. ואכן, הנורא והטראגי מכל ארע, והמכשירים הורו על הפסקת פעילות הלב. או אז, נקרא רופא המחלקה לקבוע את המוות, וכך היה.

לפי התקנות, לאחר שנקבע המוות בר מינן, לא נוגעים בגופת הנפטר עד שעה. והנה, בעוד שבני המשפחה מבכים מרה את לכתו בטרם עת, לאחר דקות ארוכות מקביעת המוות, החל הנפטר לנוע ולהתעורר. לתדהמת כל סובביו הוא ביקש לקרוא לאימו, ממנה ביקש שתזעיק את הרב של בית הכנסת בו היה נוהג להתפלל בקביעות.

השעה 02:00 בלילה, הרב הוזעק לבית החולים, ומיד עם הגיעו החל מיודענו המת-החי לומר את שחפץ.

"קראתי לך כבוד הרב כדי שהדברים יהיו מאומתים, ולא יהיו כמו עוד סיפור על מוות קליני.

"מיד עם ניתוק נשמתי מהגוף, טסה הנשמה לגבהי רום, ושם ראיתי את עצמי מגיע לבית הדין. בבית הדין של מעלה המחזה מדהים; לנשמה אין צורך לומר דבר. כל חייך מוקרנים כבסרט, והחזות אינה כבשיגרה, אלא ניתן לראות את המעשים של האדם לצד הסתכלות של כל מי שנוכח איתך בסיטואציה, לראות מה הוא חושב על המעשה שעשית בחייך, אם הוא נפגע או שמח ממך, אם הוא התחזק ממעשה שעשית או חלילה ניזוק ממנו רוחנית... ממש הכל!

"והנה, בשלב מסויים מראים סיטואציה שארעה לפני שנתיים, בה דאגנו לערוך סעודה גדולה לכבוד התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א בליל ל"ג בעומר בבית הכנסת שלנו בעיר (ראש העין), כשבשלב מסויים הניחו את כל השתיה – קלה בחוץ, בחום השמש.

"או אז, הרמתי את כל השתיה והכנסתי אותה למקרר, בכדי שלנוכחים בסעודה בערב, המשקאות יהיו ערבים.

"בשלב זה, נכנס להיכל בית הדין של מעלה, לא פחות מאשר רבי שמעון בר יוחאי בעצמו, שפנה לדיינים וביקש להעיד על כך בעצמו!"

בסיפור (המאומת יש לומר) הזה ניתן להבין את גדולתו של הצדיק התנא האלקי – בשמי שמיא, אך לא פחות להבין היטב מה שווה פעולה ולו גשמית סביב טובת הצדיק בהילולא שרשב"י כל כך חפץ שיעשו למענו, בבקשו שיום נשגב זה יהיה לששון ולשמחה.