מסר לאולפן
שילוח הקן (צילום: Piyawat Nandeenopparit/shutterstock)

יהדות

מה זוכה מי שעושה שילוח הקן? "שלוש הבטחות מהתורה"

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ אֶפְרחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים". מה זוכה מי שמקיימה? מהן טעמיה? ובכלל, איך מקיימים את המצוה?

   
שילוח הקן (צילום: Piyawat Nandeenopparit/shutterstock)
אא

סגולות המצווה:

כתוב בזוה"ק: נשבע הקב"ה בשמו הגדול, מי שיקיים מצות שילוח הקן, אפי' הוא ואשתו עקרים, אני מזכה אותו בבנים.

בכלל ההבטחה לזרע של קיימא, שיהיו בניו יראים ושלמים, שאם לא כן, מה הועיל?

עוד סגולה בדבר, היא אריכות ימים. שכן מקרא מפורש: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים".

סגולה נוספת בדבר, כתוב בספרים שעל ידי כך זוכה לבית חדש.

 

טעמי המצוה:

שלושה טעמים עיקריים נזכרו למצוות שילוח הקן:

האחד, לנטוע בלבנו כבוד לערך שימור החי. שכן היסוד החשוב ביותר לקיום מיני החי הוא יכולתם לגדל את הדור הבא, ולשם כך נבראה הציפור עם תכונה של טיפול מסור בביציה ובגוזליה. האיסור ליטול את האם ולפגוע ביכולתה להמשיך להעמיד צאצאים, דומה לאיסור לעקור עץ פרי, הואיל וממנו צומחים פירות רבים. את פירות העץ מותר לקטוף, כי אין בכך פגיעה בעץ שהוא מקור החיים. וכן את האפרוחים והביצים מותר ליטול בתנאי שמשלחים תחילה את האם שהיא מקור החיים לצאצאים נוספים. האיסור חל על ציפורים טהורות שגדלות בר, כי לגבי ציפורים שגדלות ברשותנו אין חשש, שכן ממילא נדאג שימשיכו להתרבות. וכן לגבי ציפורים טמאות אין חשש, שכן ממילא לא נתאמץ לצוד ציפורים רבות מהן, הואיל והן אסורות עלינו באכילה (עפ"י רבנו בחיי וספורנו דברים כב, ו).

 

השני, לחזק בליבנו את מידת הרחמנות, שלא ניטול את האם מעל גוזליה, אלא קודם נשלחנה לחופשי, ורק לאחר שתתרחק מן הקן, ניטול את גוזליה. בתכונה שטבע ה' בציפור ששומרת ומטפחת את ביציה וגוזליה ישנו ביטוי של דאגה ומסירות לגידול הדורות הבאים עד שהיא מוכנה לסכן את חייה לטובת צאצאיה, ואין ראוי שננצל תכונה נאצלה זו של האם, כדי לצוד אותה ולאכול מבשרה (רמב"ן דברים כב, ו; חינוך תקמ"ה).

 

על פי טעמים אלו, אפשר להבין את השכר שהבטיחה התורה למי שמשלח את האם, שנאמר "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים", שכל הדבק במידותיו של הקב"ה ומרחם על מיני החי, יזכה שה' ירחם עליו, יאריך את ימיו וייטיב לו. עוד אמרו חכמים, שבזכות מצווה זו עקרים זוכים להיפקד, שכשם שהם כיבדו את דאגת האם לגוזליה, כך הם יזכו לגדל ילדים (דברים רבה ו, ו).

 

עוד טעם נזכר בדברי המקובלים, שבעת שאדם מישראל משלח את האם מעל בניה, והיא מצטערת על גוזליה ומטפחת בכנפיה, עולה זכרונם של ישראל לפני אביהם שבשמים, שמעת שגלתה השכינה וחרב בית המקדש נתונים הבנים בצרה ובשביה, כיתומים וגלמודים. כלומר, מצוות שילוח הקן נוגעת למציאות מורכבת ומסובכת, שמצד אחד האדם צריך לאכול ורוצה את בשר הציפור, הגוזלים והביצים, ומצד שני ראוי לחוס על האם המטפלת בבניה. וכיוון שאין אפשרות לספק את כל הרצונות, היה האדם יכול להתייאש מלנסות לקיים את חייו על פי האידיאלים. אולם התורה מדריכה אותנו לנהוג במידה הטובה האפשרית למצבנו המסובך, ולשלח את האם וליטול את הבנים. וכיוון שאפילו בתוך המציאות המסובכת של העולם הזה והגלות, בני ישראל משתדלים לנתב את דרכם על פי ערכי התורה והמוסר, מתעוררים עליהם רחמים לגאול אותם מייסורי הגלות וסיבוכיה אל ארץ ישראל ובניין המקדש, כדי שיוכלו להגשים את כל האידיאלים, וכל בריה ובריה תוכל לחיות באופן המושלם עבורה, והעולם כולו יתמלא נחמה ושמחה.

 

פרטי המצוה:

ועתה, ניגש לגוף המצוה, איך מקיימים אותה? כדי להמחיש את פרטי הדין, נציג זאת בצורת שאלה ותשובה:

שאלה:

בחצר הבית שלי קיננה יונה, וכרגע הוא דוגרת על הביצים.

כדי לקיים את המצווה כמו שצריך, אם אני מבין יש להפריח את הנקבה, ולא את הזכר. איך איני יודע מי דוגר על הביצים (הם דוגרים בתורנות).

ועוד צריך לדעת להבחין בין הזכר לנקבה, שכן מצוות שילוח הקן היא רק כאשר האם רובצת על אפרוחיה, אך בפועל רוב שעות היום הזכר רובץ.

ועוד, אין לי צורך לא בביצים וגם לא בגוזלים, האם ברגע שהאם התעופפה מעל קינה, החצר הפרטית שלי קונה עבורי את הביצים או האפרוחים, האם אוכל להתנות כי ברגע שהיונה תפרח, החצר תקנה עבורי את הקן על תכולתו, ובעצם סילוק היונה קיימתי את המצווה, ובהמשך גם אם תחזור היונה לדגור על הביצים קיימתי את המצווה עם ערך מוסף של מניעת צער בעלי חיים?

תשובה:

א. אכן המצווה היא להפריח את הנקבה. כדי לעשות את השילוח כשהאם דוגרת, יש לעשות זאת בשעות הערב לאחר השעה 6 שאז הם מתחלפים והאם נמצאת שם עד הבוקר.

ב. אם הקן בחצרך הפרטית, יש לדעת שיש בזה בעיה שמצוות שילוח הקן אינה קיימת בקן המזומן לאדם אלא בקן מופקרת, ולכן ישנם כמה תנאים בזה, אם הביצים עדיין לא הוטלו צריך להפקיר את מקום הקן כדי לא לזכות בהם אחר כך כשיוטלו בקנין חצר. אם כבר הוטלו הביצים, אם מדובר במקום שבו לא נוח לך שיהיה קן וביצים, מסתבר שלא היתה כוונתך לזכות בהם וניתן לעשות שילוח הקן, אך אם לא מפריע לך שיש שם קן וביצים לא ניתן לעשות שילוח הקן כיון שזכית כבר בביצים.

ג. לענין לקיחת הבנים נחלקו הפוסקים בענין זה אם חייבים לקחתם או לא, ומדברי הזוהר הוכיחו שצריך לקחתם, כיון שכתב שטעם שילוח הקן, שעל ידי שילוח היונה היא תצטער ותפרח ממקום למקום לבקש את בניה ועל ידי כך יתגלגלו רחמי המקום ברוך הוא על בניו שבגלות, ולכן ראוי לקחתם אף שאין זה חיוב.

מקורות:

א. גמרא חולין עח,ב רמב"ם שחיטה יג,י. וראה בספר שלח תשלח עמ' שסא ושעד שהאריך בקביעת הזמן שהנקבה דוגרת.

ב. שולחן ערוך יו"ד סי' רצ"ב ס"ב.

ג. שו"ת חכם צבי סי' פ"ג, ר' בערוך השולחן רצב,ד, וחוות יאיר סימן ס"ז.

כתבות נוספות שאולי יעניינו אותך