שידורחי
אמונה ושמחה מסביב לשעון
האזנה לערוץ 2000 מסר לאולפן לוח שידורים

מאמרים - חג השבועות - יום פטירת הבעש"ט

מאת: צוות 2000  |  פורסם ב: 24.05.2018 / 14:20:23

חג השבועות - יום פטירת הבעש"ט

חייו של הבעל שם טוב זצוק"ל

הבעל שם טוב הוא כינויו של רבי ישראל בן אליעזר גוטמן, מן הצדיקים הנסתרים שבאזור פודוליא, ומרת שרה המיילדת. הוא היה בנם יחידם אשר ילדו אותו בזקנותם בזכות מידת הכנסת אורחים וגמילות חסד מופלגת שהיתה בהם. רבי ישראל נולד ביום ח"י באלול שנת ה'ת"נ {1690 למניינם} בעיירה אוקופ אשר בפודוליא {היום אוקראינה}. הוא התייתם מאביו בילדותו. אביו ציווה אותו על ערש דווי לבל יפחד מדבר שבעולם, כי הרי הוא חי בעולמו של הבורא יתברך שמו אשר אוהבו ומנהיגו לטובה. מגיל צעיר זכה לנפש מתבודדת ומתרפקת על השם יתברך וללב רחמן ואוהב.

לאחר לימודיו הועסק כריש דוכנא {עוזר מלמד} בתלמוד תורה המקומי. אהב לצאת לשדה ולצפות בטבע ולשבח על כך את בוראו. שם הכיר את רבותיו הראשונים לאחר אביו, הלא הם עדת חסידי אשכנז המכונים בפי בעם "הצדיקים הנסתרים". הם היו תלמידי חכמים מופלגים הפרושים מן העולם ומתבודדים ביערות על מנת לשמר את תורתם וטוהר נשמתם מהמולת העיר, כנביאי הדורות. תורתם של הצדיקים הנסתרים משתמרת במסורת קבלה איש מפי איש מזמן הנביאים, ועבודתם הרוחנית מזכירה את שיטות העבודה של הקדמונים הראשונים וכן ספרי העבודה שלהם. הם אימצו את ישראליק הנער אשר נהג להתבודד בבתי כנסיות בלילה, בשדות וביערות. באותה תקופה הועסק בעבודות שונות ומתוכן: שמש בית כנסת, שומר ילדים, ריש דוכנא ושוחט. רבותיו החדשים לימדו אותו תורה ורפואה, את השפעת צמחי היער וסגולותיהם הרפואיות, והכניסוהו לתוך פנימיות תורת הנפש על כל רבדיה.

בן עשרים וארבע נשא אישה סמוך לעיירת הולדתו ושימש כדיין, אלא שלאחר כשנתיים מתה עליו אשתו. לאחר שהתאלמן מאשתו הראשונה עבר לגור בעיירת טינקטין הסמוכה לעיר ברוד, שם שימש כמלמד וכדיין המקום. לאחר כמה שנים נשא לאשה בעיר ברוד את הרבנית חנה, אחותו של הגאון רבי אברהם גרשון מקיטוב זיע"א, תלמיד חכם מופלג מבית דינו של הרה"ג יחזקאל לנדאו הנודע ביהודה והרה"ג רבי מאיר מרגליות מחבר הספר "מאיר נתיבים ו"יכין ובעז". אחרי נישואיו עברו להתגורר בהרים שבין קיטוב לקוסוב, שם חיו בהתבודדות באחד היערות והתפרנסו מחפירת טיט. הוא נהג להתבודד ולעסוק בתורה רוב השבוע בהרים וביערות ולשוב לביתו לקראת שבת קודש. כך נהג למשך שמונה שנים רצופות. באותה עת, והוא בן עשרים ושמונה שנים לחייו הוא זוכה לגילוי הנביא אחיה השילוני מתלמידי משה רבינו ומבית דינו של דוד המלך ורבו המובהק של אליהו הנביא. הוא לומד מהנביא אחיה השילוני למשך שמונה שנים רצופות, כמעט מידי יום ביומו. לימדו כל התורה על הסדר עם כל הצירופים כמו שקיבלו ולמדו בימי בית ראשון החל מ"בראשית", וכן מעשה בראשית ומעשה מרכבה, חכמת ההמתקה וספר "מעיין החכמה" של משה רבינו ע"ה על הסדר. בהיותו בן שלושים וחמש עובר לעיר טלוסט עם אשתו מרת חנה ושני ילדיו, צבי הירש ואדל, וממשיך להסתיר את מדרגתו מבני אדם.

מאז היותו בן שלושים ושלוש החל לקבל מאת חבריו מעדת הצדיקים הנסתרים תביעות בלתי פוסקות להתגלות ולהתחיל לפעול פעולותיו בקרב ישראל בגלוי, על מנת לעורר את ישראל מתרדמתם ולעודד את העם ולאלפם בינה. הוא מסרב ובורח מחבריו למשך שלוש שנים, עד שמקבל הוראה משמיים וכן רבו אחיה השילוני מאלצו לכך, ומתגלה. תחילת פעולתו כמרפא מומי גוף ונפש בעיירות ובכפרים, הן ברפואה טבעית והן ברפואה רוחנית, בהן היה הרופא המומחה שבדורו. לאט לאט החל ללמד את העם תורה ולהדריכו בעבודה הרוחנית, ומתוך כך התחילו להגיע תלמידי החכמים שבדור לקבל הדרכה וללמוד מתורתו. הוא מלמדם תורת הדבקות וההמתקה, עבודת הייחודים והעליות וההתכללות בבורא יתברך שמו, ולנהוג במידת הפשטות ובמידת הרחמים עם הבריות. עיקר מגמתו בלימודו ברבים: להחזיר את גדולי הדור מתורת עץ הדעת לתורת עץ החיים, מתורה שכלית לתורה נשמתית, מתורת המוח לתורת הלב, מחיצוניות לפנימיות, ולהעלאת העולם כולו לשורשו העליון על מנת לחבר הבריאה עם הבורא בדבקות אחת.

מני אז נוטל על עצמו את ההנהגה הרוחנית, ומהווה הקשר בין הצדיקים הגלויים לבין הצדיקים הנסתרים, וכן בהנהגת הציבור השומע את שמעו בתורה ובעבודה ובכל תחומי החיים. עד שנת ה'ת"ק מתגורר בעיר טלוסט ונוסע תכופות לעיירות שונות באוקראינה, מולדביא, פודוליא, בוקובינה, מרבית רומניה והונגריה, פולין, ועד ליטא וגרמניא ואיטליא מגיע לבקר פעמים אחדות. בשל היותו רב ורופא מפורסם, מוזמן בשנת ה'ת"ק ע"י העירייה והקהילה יחדיו, לעבור ולהתגורר בעיר מז'יבוז' והוא בן חמישים שנה, שם מכהן כרבה של הקהילה החסידית בבית הכנסת העתיק של מז'יבוז' ולידו בונה את ביתו ואת המקווה לגברים.

בתפילת ראש השנה שנת ה'תק"ז מבצע הבעש"ט הקדוש את עלית הנשמה המפורסמת הגבוהה אשר בעיצומה נכנס הוא להיכל משיח צדקנו הוא היכל קן ציפור {זהר בראשית קיח ע"ב}. שם מגלה לו משיח צדקנו את תוכנית ביאת הגאולה במידת הרחמים על כל שלביה ואלו הם: "א. בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם, ב. ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת, ג. ויוכלו גם המה לעשות ייחודים ועליות כמוך, ד. ואז יכלו כל הקליפות, ה. ויהיה עת רצון וישועה". הדברים מובאים באגרת הגאולה המפורסמת של הבעל שם טוב אשר שלח לארץ ישראל. עוד מגלה לו בעליה זו גילויים נפלאים נוספים הקשורים לגאולה ולהצלת ישראל משואה, וכן את עיקר העבודה הרוחנית הנשמתית על חמשת שלביה: א. כוונה, ב. ייחוד, ג. עליה, ד. התפשטות, ה. התכללות. כן חיזק באותה עליה מפורסמת את תפקידו של רבי ישראל בעל שם טוב כמעורר את כלל ישראל: כשם שמעוררים אדם על ידי שקוראים בשמו - כך שב רבי ישראל בעל שם טוב והחיה את כללות עם ישראל וכללות חלקי התורה.

מלבד ארבעת חלקי התורה, פשט רמז דרש וסוד, לימד הבעל שם טוב רובד נוסף הכולל את כל שאר החלקים ומהווה את הקשר הפנימי ואת הבריח התיכון המחבר ביניהם והוא פנימיותם ומהותם. בעוד שארבעת המימדים של התורה עוסקים בפעולות התורה בעולם הגשמי או בעולמות הרוחניים, התורה הפנימית מעץ החיים שהיא תורתו של הבעש"ט, תורת דוד המלך מראה כיצד פועלת התורה עם האלוקות וכיצד קיום התורה הוא עצמו גילוי אלוקות, שכן "ישראל אורייתא וקוב"ה - כולא חד" {זהר הקדוש פר' בחוקותי}. הבעש"ט בתורתו חשף כיצד התורה מגלמת את הרצון האלוקי בעולם ויותר מזה מבארת ומסבירה את הדבקות האלוקית וההתכללות בו יתברך בחינת עולמות נשמות ואלוקות שבכל אות ואות מהתורה הקדושה.

 

מסעי הבעל שם טוב לארץ הקודש
כל ימיו הכין את עצמו רבי ישראל בעל שם טוב לנסיעה לארץ ישראל. שאיפתו: לקרב את הגאולה השלמה. לצורך זאת פעל כמה פעולות חיוניות: א. יצר קשר עם הצדיקים גדולי הדור על מנת להיפגש בירושלים עיר הקודש בזמן הנקבע על ידם לפעול שם למען התכלית העליונה. ב. הוא שלח לארץ ישראל, ראשית בחשאי ולאחר זמן בגלוי, כמה מתלמידיו על מנת לפעול חרש את הכנת בואו ופעולתו.

לגבי פעולתו הראשונה, יצר קשר רוחני עם שני גדולי עולם: רבי חיים בן עטר בעל האור החיים הקדוש זיע"א שאותו החזיק כמשיח בן דוד שבדורו, ועם רבי משה חיים לוצאטו הרמח"ל הקדוש זיע"א שאותו החזיק כמשיח בן יוסף שבדורו. היות שנשמתו שורשה הן ממשה רבינו והן מדוד המלך – הוא קיווה לחבר ביניהם ולמהר את הגאולה המקווה מאת השם. אלא שביציאתו ממז'יבוז' לכיוון קושטא ומשם לארץ ישראל – נסתלקו שניהם בפרק אחד.

לגבי פעולתו השניה, הוא שלח חרש את גיסו ותלמידו המובהק, רבי אברהם גרשון מקיטוב לירושלים עיר הקודש {אשר ברבות הימים היה לרבה האשכנזי של העיר} להכין את בואו. לאחר מכן הוא שולח את תלמידיו חביביו עם עוד שבעים משפחות להתיישב בארץ הקודש לעסוק במצוות התלויות בארץ, כאשר בראשם עומדים תלמידיו הגאונים רבי מנחם מנדל מפרמישלאן רב נחמן מהורודנקא, סבו של רבי נחמן מברסלב זיע"א. כמה שנים מאוחר יותר עולים בני העליה השלישית לתלמידי הבעל שם טוב הקדוש לארץ הקודש, עם מאות משפחות ובראשן רבי מנחם מנדל מויטבסק ורבי אברהם הכהן מקאליסק זיע"א.

רבנו הבעל שם טוב נסע פעמיים במסירות נפש לארץ ישראל, ולא זכה להגיע אליה. בנסיונו הראשון נוסע יחד עם ביתו אדל וחתנו רבי יחיאל מיכל אשכנזי, ולאחר כמה מניעות סכנות וניסים כמעט שטבעו בים בדרך מקושטא לארץ ישראל. בנסיונו השני, לאחר כשנתיים ימים, ביחד עם חתנו מלוו בעודם בים נופלים בשבי שודדי-ים. לאחר הצלה ניסית בחול המועד פסח, הם נקלעים בגפם לחצי האי קרים בשביעי של פסח, שם הקהילה מצליחה לפדותם ולהוציאם לחופשי. מאז נקבע אותו היום כיום ההצלה של הבעל שם טוב ממים זדונים. אלא שנאלצו לשוב אל ארץ אירופא בעל כורחם. נסיעה אחרונה זו מוכרת ומוזכרת מאז בקהילות חסידים בכינויי "הנסיעה הידועה".

מאז לא חדל הבעל שם טוב הקדוש להתגעגע ולהכין את עצמו לנסיעה חוזרת. עשר שנים לפני פטירתו בשנת תק"י כותב באחת מאיגרותיו לגיסו רבי אברהם גרשון מקיטוב זיע"א שבארץ ישראל: "שאין אני מייאש עצמי מנסיעה לארץ ישראל אם יהיה רצון ה' ולהיות עימך ביחד". עם זאת, מצליח הבעל שם טוב הקדוש לזרוע את זרע הגאולה לדורות הבאים וזוכה כבר לפני כמאתיים ושמונים שנה לשלוח משלחות חסידים ותלמידים של עלייה לארץ ישראל ולפתוח מחדש את השער לשיבת ציון בזה הזמן.

הובא מאתר הבעל שם טוב

 

 

 

"שר על אלפי עולמות"

"ברוך ה' אלוקי ישראל, אשר שלח לנו בדורות השפלים הללו, עקבתא דמשיחא, נשמה גדולה וקדושה, היא נשמת אדונינו מורינו ורבינו, הרב הקדוש והטהור, אשר לו דומיה תהילה, אור ישראל וקדושו, מורינו הרב ר' ישראל בעל שם טוב, להאיר לארץ ולדרים, באמרותיו היקרים ובדרכיו הישרים ובעצות נבחרים לעבודת הבורא יתברך שמו, בעת התפשטות החושך הנורא מאוד, כפול ומכופל, תוהו ובוהו וחושך ממש, אשר גם נביאינו הראשונים ראו כן תמהו, איך יוכלו בני ישראל לעמוד ולהתחזק עצמם ביראת השם יתברך ואמונתנו הקדושה, בתוך התגברות החשכות כזה, וברוך ה' אשר הפליא חסד עימנו, והקדים רפואה למכתנו, ובאחרית הימים האלו, שלח לנו מושיע ורב, קדוש ונורא, עיר וקדיש מן שמיא נחית הוא האיר עיני כל ישראל הקדושים, החפצים ליראה את שמו יתברך ולקבל עליהם עול תורה ומצוות ועול מלכות שמים, באהבה ויראה אמיתית, מעומקא דליבא (מעומק הלב) ובדבקות עצום נפלא ונורא, ובהתלהבות גדול וחיות דקדושה".

כך, פותח בעל ה"לשון חסידים" את סיפרו, וממנו למדנו קצת מזעיר ממעלת הבעש"ט – הקדוש שעיקר ענינה – התגלות אור גדול, אורו של משיח, דווקא בתוך החושך הגדול, בעת הסמוכה לביאתו. ובשם הצדיקים אמרו, שנשמה כמו נשמת הבעל-שם-טוב באה לעולם פעם באלף שנה...

עוד בשיבחו כתב ה"נוצר חסד" (פרק ו' אות ו') "וזכה על ידי אמונתו באלוקים ודביקות נפשו להשם יתברך לתכלית אמת בלי שום דבר, שנעשו על ידו ניסים כמו לר' חנינא בן דוסא, דברים שלא ניראה ולא נשמע מימות התנאים, ורבו המובהק היה אחיה השילוני הנביא, ודיבור קטן מדבריו הוא מעיין החכמה הקדומה אמיתית לכל כתבי מרן האריז"ל, והיה מלא חכמה ויראת חטא ואמת וחסידות וענווה ושיפלות הרוח, אין ממש. ורוח הקודש ושכינה שורה עליו בקביעות, ברגע קטן צפה בכל ההוה, והיה לו השגות עליית נשמה ועליית פרדס, השגה ממש של ר' עקיבא וחבריו, וגילוי אליהו, והיה מייחד בכל תנועה קטנה ייחודים נוראים, והוא אשר העמיד אותנו על רגל האמת בלימוד כתבי האר"י ז"ל ובדרכי ה' ובאמונה ובכל המידות טובות שבעולם, והלוואי, שאזכה להיות עפר ואפר תחת כפות רגליו". הבעש"ט אמר פעם אני נשבע שיש איש בעולם ששומע תורה מפי קודשא בריך הוא ושכנתיה לא מפי מלאך וכו' (דגל מחנה אפרים ליקוטים)

"רבי של אלפים ורבבות עולמות", כך הגדיר ר' נחמן מברסלב נכדו את הבעש"ט סבו (חיי מוהר"ן תקנ"ג) וכתב ב"דגל מחנה אפרים" – ביאור על הפסוק "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" שתירגם אונקלוס ביד רמה – "בריש גלי". "בריש" – ראשי תיבות רבי ישראל בעל שם, "גלי" – היינו כשיתגלה תורתו ויפוצו מעיינותיו אז יפקון מן גלותא" (יצאו מן הגלות). (דגל מחנה אפרים פרשת וישלח)

ואמר שטוב מאוד להיות על קברו ואמר כי "צדיקים יירשו ארץ" היינו שהצדיקים אמתיים יורשים ארץ ישראל שזוכין שמקום גניזתם הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל ממש וארץ ישראל הוא תקון גדול לפגם הברית. (ליקוטי מוהר"ן תנינא סי' ק"ט)

מהו עיקר עניינו של הבעל שם טוב? זאת ביאר הוא בעצמו: "אני באתי לעולם הזה להראות דר אחר (מדרך הסיגופים והתעניות שנהגו הצדיקים בדורות הקדמונים) והוא, שיראה האדם להמשיך על עצמו שלושה דברים הללו" היינו אהבת ה' ואהבת ישראל ואהבת התורה, ואין צריך לעשות סיגופים".

הוא עצמו זכה כמובן לאהבות אלו בתכלית השלמות וכמובא לגבי אהבת ישראל שאמר פעם לתלמידו הרב מקלמע – "את הקל שבקלים והפחות שבפחותים (בין עם ישראל) אשר הוא בדעתך (לפי דעתך) אני אוהב אותו יותר ממה שאתה אוהב את בנך יחידך"! (לקט אמרי פנינים דף כ"ח)

מופתיו וניסיו היו לשם דבר.

פעם אחת הלך הבעש"ט עם ר' אברהם מרדכי מפינטשוב למקווה בזמן החורף והקור הגדול. ועמד הבעש"ט במקווה איזה שעות עד שהתחיל הנר לטפטף ולכבות. העיר ר' אברהם לבעש"ט שמיד יחשיך. אמר לו הבעש"ט " אם כן, קח גליד קרח מן הגג והדלק. מי שאמר לשמן שידלק יאמר לקרח וידלוק" וסיפר שהיה דולק והולך על שהלך עימו לביתו אחר שעתיים, וכשבא לבית נשאר מעט מים בידו.

ופעם אחת הלך חוץ לעיר עם התלמידים ובא עת מנחה ואמרו התלמידים: אין מים לנטילת ידיים לתפילה, ולקח המטה והיכה על האדמה ונבקע מעיין מים והולך עד היום סמוך למעז'יבוז' ונקרא על שמו אפילו בין הגויים וידועים מימיו כמרפאי כל חולי". (נוצר חסד פרק ו')

מקום קבורתו הקדושה התקדש אף הוא בקדושה עליונה. ר' נחמן מברסלב פקד את המקום והרבה לשאת שם תפילתו כבר מילדותו, ואמר שמקום קבורת סבו קדוש בקדושת ארץ ישראל. גם את אנשיו ציוה ר' נחמן לבוא ולשאת תפילה דווקא במקום קדוש זה, והדגיש שמן הראוי להשתהות שם הרבה, לנצל את קדושת המקום. (שיח שרפי קודש)

היה יודע ליחד יחודים ולתקן בן אדם בהסתכלות לבד. (תולדות אהרן פרשת וירא) רבי נחמן מברסלב סיפר שפעם בא הבעש"ט לאיזה מקום והיה שם במרה שחורה ועצבות גדול מאוד וכו' וצוה הבעש"ט שיבקשו כל האורחים הנמצאים בעיר להביאם אצלו בשבת וכו' שבאותו מקום היו נשמות משלש מאות שנים שלא היה להם עליה, וכשבא הבעש"ט לשם נתקבצו כולם אליו כי הם מצפים תמיד על איש כזה, שיוכל לתקנם ומחמת זה היה לו עצבות כי היה בלתי אפשר לתקנם כי אם ע"י פטירתו וזה היה קשה לו מאוד והזמין השי"ת שתי אורכים וע"ז ניצל הבעש"ט. (חיי מוהר"ן ק"צ)

הבעל שם טוב עצמו בצוואתו מספר מניין זכה למעלתו:"הנשמה אמרה להרב, שמה שזכה שנתגלו אליו הדברים העליונים לא מפני שלמד הרבה בש"ס ופוסקים הרבה, רק משום תפילה שהיה מתפלל תמיד בכוונה גדולה, ומשם זכה למעלה עליונה" (צוואת הריב"ש דף ד') ואמר "נס גדול הוא כשהאדם חי אחר התפילה, שלא יצאה נשמתו מגודל הדביקות". (שפתי צדיקים פרשת בשלח)

הובא מאתר  דרך צדיקים

תגובות הגולשים
*2610

עמוד הבית
אפליקציה
תוכניות
וידאו
מאמרים
הספרייה התורנית
מוסיקה

במידה ושכחת את סיסמתך נא הקליד/י את שם המשתמש ואת כתובת הדוא"ל כפי שהזנת בהצטרפות לאתר -
סיסמא חדשה תשלח לדוא"ל שלך.




במידה ושכחת את שם המשתמש שלך נא הקליד/י את סיסמתך ואת כתובת הדוא"ל כפי שהזנת בהצטרפות לאתר -
שם המשתמש שלך יישלח לדוא"ל שלך.