שידורחי
אמונה ושמחה מסביב לשעון
האזנה לערוץ 2000 מסר לאולפן לוח שידורים
תיקון הנפטרים רוחב

מאמרים - לחפור בור בפטיש

מאת: הרב מנחם אזולאי  |  פורסם ב: 04.12.2017 / 11:18:19

לחפור בור בפטיש

בבית הכנסת "הר צבי" בירושלים, התפלל יהודי בשם ר' שמעון. מצווה אחת קיים ר' שמעון זה בהידור רב, בהשתפכות הנפש והרגש, ואותה ייקר בכל נפשו – מצוות "ברכת המזון".

וכיצד נודע הדבר? בתקופות החגים של ערבי פסחים שאז אכלו מחוץ לבית וכן בימי חג הסוכות, שבהם ישבו בסוכות סמוכות, שמעו אותו השכנים מברך בהתרגשות עצומה,  בכוונה, בדקדוק גדול ובנעימות את "ברכת המזון". העניין התמיה אותנו, השכנים, ובאחד הימים שאלנו אותו: אמור לנו, במה שונה מצווה זו משאר מצוות? מדוע זכתה דווקא ברכת המזון לשימת לב וכובד ראש שכזה מצידך?

פתח ר' שמעון בסיפורו המופלא וכה סיפר: בהיותי ילד בן 11, טרם פרוץ מלחמת העולם השניה, למדתי בחיידר בפולין. באחד הימים הגיע לחיידר המהר"ם שפירא זצ"ל כדי לבחון אותנו. בסיום הבחינה אמר לנו, כי לאות פרס על הצטיינותנו הוא מגלה לנו "סוד" כמתנת חיים: ואז חזר על דברי ה"באר היטב" בשם "החינוך": "מי שמברך ברכת המזון בכוונה, מילה במילה, מזונותיו מצויין לו ברווח ובכבוד כל ימי חייו, וניצול מאף וקצף וכו'. והמדקדק יזהר לברך דווקא מתוך הספר".

אותה שעה, מספר ר' שמעון, חשתי שקבלה זו מתאימה לרוחי, וקיבלתי על עצמי לברך ברכת המזון בכוונה. קבלה זו דרשה ממני מסירות נפש רבה. כל הכיתה היו מסיימים ארוחתם במהירות ובחפזה ומברכים בזריזות, ואילו אני הייתי מברך ברכת המזון בכוונה מילה במילה ומחמיץ את זמן המשחק. הדבר היה ידוע ומפורסם בין ילדי החיידר.

עננים אפורים העיבו על שמיה של פולין. הנאצים ימ"ש השתלטו על כל פרבריה ומבואותיה. מדי פעם בפעם ערכו הנאצים "סלקציה", בה העמידו באכזריות נוראה גברים לחוד ונשים לחוד. את כל הילדים והזקנים שלחו למחנות ההשמדה, ורק א האנשים הכשירים לעבודה  הותירו בחיים.
באחת הפעמים הועמדנו בשורה למיון. הזקנים והילדים, שהופנו לצד שמאל נידונו למיתה, והצעירים שהופנו לימין – זכו לחיים.

אני, מספר ר' שמעון, שהייתי גבוה מבני גילי, ניסיתי להיראות גבוה ככל האפשר, ואכן, בחסדי שמים נשלחתי ימינה. מיד לאחר מכן דרשו הנאצים הרשעים מכל אחד לומר באיזה תחום הוא מוכשר, כדי שאפשר יהיה להעבידו לטובת גרמניה. אני, שלא ידעתי מאומה עקב גילי הצעיר, נרעדתי מעצם השאלה. לפתע שמעתי לחש מאחורי: "תאמר שאתה טבח טוב ואני העוזר שלך". כך לחש לי היהודי שמאחורי. עשיתי כדבריו, והגרמנים סיווגו את שנינו לעבודה במטבח.

כבר אז ראיתי כיצד מתגשמת הברכה של "מזונותיו מצויין לו". בשל היותי "טבח" קיבלתי מזון באופן סדיר. חזותי הבריאה והחסונה העידה על גורלי הטוב. אוכל לא חסר לי! "מצויין לו ברווח" כפשוטו! חשוב לציין, שכל אותה עת בה עבדתי כטבח, לא ויתרתי על ברכת המזון כהלכתה. כשידעתי שלא אוכל לברך במתינות כראוי, לא אכלתי פת.

לאחר חודשים ביקר במטבח קצין גרמני מרושע. רע היה בעיניו לראות ילד יהודי שבשבי טרם כחש, והוא הרעים עלי בקול ואמר: "שילד יהודי יעבוד במטבח ויתפטם? היה לא תהיה! וכי זהו בית הבראה? "בוא אחרי"?! כך צעק בקולו המגושם. הלכתי אחריו אל מחוץ למטבח.
סביבנו היתה אדמת טרשים קשה כברזל. הגרמני נתן בידי פטיש קטן ואמר: "בתוך שעות ספורות עליך לחפור כאן בונקר, בור, בקוטר 2 מטר, שבו יוכלו חיילינו להתחבא בעם הפצצת הרוסים. אם תגמור את העבודה בזמן שנקבתי, תחזור למטבח. שמעת, יהודון"?!" כוונתו היתה, כמובן לומר: כשם שלא תוכל לעולם  לחפור באדמת טרשים זו, כך לא תשוב לעולם למטבח!

עיני חשכו וליבי החסיר פעימה: כיצד אוכל, בחור צעיר שבידו פטיש קטן, לסדוק אפילו סדק קל באדמת טרשים זו ?! נשאתי עיני וביקשתי מה"כל יכול" שיחון אותי ויצווה ברכתו וחסדו עלי. הרי מובטח "שמזונותיו מצויין לו ברווח ובכבוד כל ימי חייו", וכי לזאת יקרא חיים?! הנני עדיין נער  צעיר, הלזה יקרא "כל חייו"?

לא ארכו הדקות, ולידי חלפה משאית ובה חיילים נאצים. כשראו אותי ובידי פטיש, רתחו מזעם והחלו לזרוק עלי מלפפונים, תפוחי אדמה, גזרים ועוד מיני ירקות, תוך כדי חירופים וגידופים. תוך כדי נסיעה המשיכו להמטיר עלי ירקות. כבר אז ראיתי שוב את התגשמות הברכה "מזונותיו מצויין לו ברווח, ועוד באיזה רווח – אני בתווך וסביבי פזורים עשרות ירקות ממינים ומסוגים שונים. אולם עדיין רחוקה ישועתי. הלא אי אפשר לחפור בפטיש. ואני, אנה אני בא!? אולם הבטחון בה' לא מש ממני. המשכתי וביקשתי מה' שכשם שעזרני עד כה, ימשיך לעזרני הלאה.
לאחר זמן קצר עברה לידי משאית נוספת ובה חיילים פולנים. כשראו את כמות הירקות המונחת לפני, היו בטוחים שאני ממונה על הסחורה וביקשו שאתן להם את הירקות.

ה' נתן בי דעת להעמיד פנים כמפקד, ואמרתי להם שאם בתוך שעות ספורות יחפרו לי כאן בור בקוטר שני מטרים, אחלק להם מן הירקות.
וכך היה. החיילים הפולנים שבו למשאית, נטלו כלי עבודה וחפרו תוך זמן קצר בור. אחר כך קיבלו שכרם בירקות, והלכו לדרכם.
ואני? לא נקפתי אצבע, רק עמדתי מן הצד כמפקד, וראיתי נס ופלא! כאן המשכתי לראות בחוש את התקיימות הברכה "ברווח ובכבוד":
ברווח, שהכל היה בשפע.

ובכבוד, שלא הוצרכתי לנקוף אצבע, והייתי כמפקד עליהם. בעיניים דומעות מהתרגשות פניתי לכיוון המטבח וקראתי למפקד הגרמני, שיראה במו עיניו את הבור הכרוי. המפקד לא האמין למראה עיניו ולא הבין כיצד הצלחתי, הילד הצעיר, לכרות בור עצום כזה בעזרת פטיש. בעיניים נדהמות אמר: "תמיד ידעתי שאתם היהודים, ה' שומר עליכם". והחזיר אותי למשמרת המטבח.

כך, בחסדי ה' המשכתי לעבוד עד לסיום המלחמה. החלטתי החלטה נחושה והבטחתי, שאם בעזהי"ת אצא חי מגוב האריות הזה, אתמיד לברך ברכת המזון בכוונה, ואודה למי שנתן וייתן לי מזונות ברווח ובכבוד. ואכן כפי שעיניכם רואות, אני שומר הבטחתי. וה' לא עזבני, ועד כה עזרוני רחמיו, וימשיך חסדו הלאה בחן בחסד וברחמים. (סיפר הרב יוסף זייבלד עפ"י נוטרי ברכה, מה"ב עמ' רנ"ג)

תגובות הגולשים
1. סיפור יפה מאוד +
מאת: עידן ב 28.06.2012 / 17:47:51.
2. סיפור יפה מאוד +
מאת: עידן ב 28.06.2012 / 17:47:51.
*2610

עמוד הבית
אפליקציה
תוכניות
וידאו
מאמרים
הספרייה התורנית
מוסיקה

במידה ושכחת את סיסמתך נא הקליד/י את שם המשתמש ואת כתובת הדוא"ל כפי שהזנת בהצטרפות לאתר -
סיסמא חדשה תשלח לדוא"ל שלך.




במידה ושכחת את שם המשתמש שלך נא הקליד/י את סיסמתך ואת כתובת הדוא"ל כפי שהזנת בהצטרפות לאתר -
שם המשתמש שלך יישלח לדוא"ל שלך.