שידורחי
אמונה ושמחה מסביב לשעון
האזנה לערוץ 2000 מסר לאולפן לוח שידורים
פרנסה

מאמרים - כבוד ומחמאות עצמיות - חלק א'

מאת: הרב שמחה כהן  |  פורסם ב: 12.09.2017 / 17:28:54

כבוד ומחמאות עצמיות - חלק א'

פרקי הנחיה ותקשורת במשפחה
כפי שנוכחנו במאמרנו - הענקת הערכה לזולת היא אומנות; אולם ככל שאדם מעריך את עצמו יותר, כך הוא זקוק פחות להערכת החברה שמסביבו. זאת לא משום שאינו צריך לחיזוקים רגשיים, אלא משום שהוא עצמו מזרים לרגשותיו את החיזוקים בלא שהוא מבחין בכך כלל. כלומר: ברגשותיו זורמת התחושה של שביעות רצון עצמית.

בשיטה הלא מודעת, שפועל אדם שיש לו בטחון עצמי, יכול לפעול גם אדם שלא ניחן בתכונה הזאת. כל אימת שהוא עושה דבר, שלדעתו הוא חיובי, יעצור לרגע ויאמר לעצמו: אכן הצלחתי, ביצעתי, הוכחתי לעצמי שאני מוכשר. התנהגות זו תקל עליו במידה מסוימת את מצוקת חוסר ההתיחסות של הסובבים אותו וכן תחזק את בטחונו העצמי - הרגשה חשובה ביותר לכל אדם.

זהירות במחמאות מחוץ לבית
חלק מהקשיים, הנוצרים בין בני-הזוג, נובעים מעריכת השוואות למצוי אצל משפחות אחרות. לא פעם מתגלה שכאשר אשה שומעת את חברתה מספרת בהתלהבות ובהערכה על בעלה המדיח כלים, מיד הסיפור חודר לתודעתה של השומעת, והיא אומרת לעצמה: ''בעלי צריך להדיח כלים''. לאחר זמן היא עשויה לשמוע חברה אחרת, המספרת: ''בעלי תולה כבסים'', ושוב, היא אומרת לעצמה: ''גם בעלי צריך לתלות כבסים''. וכך היא צוברת סיפורים מחברותיה ויוצרת לעצמה תדמית של בעל למופת שבדומה לו צריך בעלה לנהוג - תדמית, שנאספה מכמה בעלים.

כתוצאה מכך, אם בעלה אינו תואם לתדמית זו, נוצרת ברגשותיה טינה נגדו, ומערכת היחסים מושפעת לרעה. הגורמים להשלכה שלילית זו הם 'החברות הטובות' שכוונתן לספר סיפורים חיוביים על בעליהן, אך בלא משים הן גורמות לסילוק השכינה מביתה של השומעת. עקב זאת קבעו קדמונינו שעל הבעל להמנע מלספר בשבחי רעיתו לחבריו, וכמו כן מן הראוי שאשה לא תספר את שבחי בעלה לריעותיה.

וכך הם אמרו: ''בני אל תשבח את אשתך בפני חברך, פן יבוא לשנאות אשתו... ואל תשבח בפני אשתו במידות טובות שיש בך, שמא תבוא למאוס בבעלה''. (שבט מוסר, פרק טז). יתירה מכך, עדיף שאדם ישמיע בפני חבריו את דעתו על חובתו של הבעל כלפי רעיתו וילווה את דבריו בדוגמאות מעצמו, שהוא מסייע בהן בעבודות הבית, ובכך יגרום ליתר מוטיבציה אצל חבריו לקחת חלק בנטל ביתם ומשפחתם. יש בסיפורים אלה מעשה חסד רב ביותר בהשראת השכינה בבתיהם של חבריו.

כמוהו כן הרעיה, ככל שתביע את דעתה בפני חברותיה עד כמה להערכתה יש להתחשב בבעל וללכת לקראת מילוי רצונותיו ומגמותיו, ולסייעו ואף לעודד אותו לעליה רוחנית ולהתמדה בלימוד תורה, אף אם זה על חשבונה - היא תגרום, שחברותיה תרגשנה יתר קלות ונוחות בעבודתן בבית, ומערכת ציפיותיהן תעיק עליהן פחות, ואולי הן תרגשנה במסירותן אף תחושה של שליחות. על אף האמור, להורי בני-הזוג נכון לספר עד כמה בנם עוזר, יעלי, מוכשר. הסיפורים יגבירו את הקירבה בין המספר להורים, וכן בינם לבין בן-הזוג שעליו סיפרו.

מתוך טיפול מתגלה מטרה נוספת לספר להורים - וזאת בעיקר כאשר בעבר השמיץ בן-הזוג את שותפו לנישואין בפני בני משפחתו, ועתה כששינה את התנהגותו, או הם הגיעו למסקנה ולהסכמה שהיו סממנים של שקר או הגזמות בסיפורים, ולכן הוא מעונין ואף חש צורך לכך, שיספרו לבני המשפחה שהוא חיובי.

תרים את האף
באחת מהרצאותי החל מאזין להתווכח עמי בלהט ואף בכעס. הוא טען שאם ינהג עם רעיתו על פי המתכונת שאני מציע, רעיתו ''תרים את האף''. נסיתי להרגיעו ולהסביר לו, שאין לחשוש מכך. יתכן, הוספתי, שהגעת למסקנה זו משום שבמערכת היחסים שלך עם רעיתך, אתה הולך לקראתה רק לעיתים רחוקות, ובעיקר כאשר אתה רוצה להשיג איזה הישג, ולכן היא 'חייבת' לנצל מצבים אלה ומנסה להשיג ממך מה שאינה יכולה להשיג ולקבל בצורה רגילה ובזמנים אחרים.

אולם אם התהליך החיובי כלפי רעיתך יתמשך לאורך זמן, ולא יהיה תלוי בהשגת הישגים, רעיתך לא תזדקק לנצל דוקא רגעים אלה שאתה הולך בהם לקראתה. המאזין לא נרגע והמשיך להתווכח ולטעון שיש מקום לחשש. אל המאזין ההוא, הצטרף אדם אחר שביקש את רשות הדיבור וטען שמנסיונו יש חשש שאשתו תרים את האף. כשביקשתי שיסביר את דבריו, פנה אל הקהל ואמר: ''לפני שלושה חדשים השתתפתי בהרצאתו של הרב הזה. הצטערתי על שרעיתי באה להרצאה, אף על פי שהמרצה הסביר גם מה שהאשה חייבת לעשות בשביל בעלה.

משום שחששתי שאם אנהג עם רעיתי כפי שהרב מציע, היא תרים את האף. ואכן חששי הוכח כנכון. שיפרתי את התנהגותי כלפיה, הטיתי לה אוזן, החמאתי וסייעתי לה, ובעקבות זאת היא הרימה את האף... שלי''. עם זאת בני-זוג, המודעים לחששו של שותפם לנישואין שמא ינצלו לשלילה את אמרותיו החיוביות, כדאי מאד שבתקופה הראשונה שבן-הזוג משבח, ישתדלו לא לבקש ממנו דברים חריגים, שאינם מבקשים בחיי היום-יום.

עידוד המחמאה
הכל מודים שמן הראוי שבני-הזוג יעניקו שבחים זה לזה; כמו כן ברור שבבית שנשמעות בו מילות הערכה, נעים לשהות. במשפחה שבני-הזוג מחמיאים בה זה לזה, הילדים גדלים בריאים ברוחם והם יראו את העולם הסובב אותם באור חיובי. אולם, כדי שבן-הזוג ישבח, אין להסתפק בציפיה שסוף סוף יעשה זאת, או להחליט שאם אינו מבין שזו חובתו הבסיסית, אני לא אסב את תשומת לבו לכך, אלא יש לעודד אותו לשבח.

מן הנכון להגיב כלפיו בצורה כזו, שתוסיף לבן-הזוג המרצה להחמיא, וזאת על ידי ביטוי של תודה על המחמאה והשבח, גם אם יש חשש שהמחמאה אינה אמיתית. אפשר להודות לו בעת שהוא אומר את המחמאה; עוד יותר מכך הדברים יעודדו, אם יאמרו גם לאחר זמן-מה. למשל: ''מחמאתך עזרה לי רבות, מחמאתך יצרה לי מצב רוח מרומם, בזכות מחמאתך לא חשתי בעייפות, הרגשתי רצון עז ללכת לקראתך'', וכדומה. הכרת הטובה תעודד את בן-הזוג להמשיך ולהחמיא פעמים רבות בכל עת ובכל שעה.

גם אם עולה חשש שהוא אומר כן כדי להשיג הישגים, ולא משום שהוא באמת מעריך את מקבל המחמאה, בכל זאת כדאי לנצל הזדמנות זו ולהודות לו. בכך הוא יתעודד להמשיך ולשבח, גם ללא מטרות רווח מיידי. ככל שהעידוד יתמשך, כן תהיינה מחמאותיו של בן- הזוג פחות מאולצות, ויותר ספונטניות; פחות מלאכותיות, ויותר טבעיות.

תגובות הגולשים
*2610

עמוד הבית
אפליקציה
תוכניות
וידאו
מאמרים
הספרייה התורנית
מוסיקה

במידה ושכחת את סיסמתך נא הקליד/י את שם המשתמש ואת כתובת הדוא"ל כפי שהזנת בהצטרפות לאתר -
סיסמא חדשה תשלח לדוא"ל שלך.




במידה ושכחת את שם המשתמש שלך נא הקליד/י את סיסמתך ואת כתובת הדוא"ל כפי שהזנת בהצטרפות לאתר -
שם המשתמש שלך יישלח לדוא"ל שלך.