שידורחי
אמונה ושמחה מסביב לשעון
האזנה לערוץ 2000 מסר לאולפן לוח שידורים

מאמרים - האם אפשר לראות אנשים שנפטרו?

מאת: הרב יוסף גבאי  |  פורסם ב: 16.08.2018 / 13:42:29

האם אפשר לראות אנשים שנפטרו?

אנו מוצאים בדברי חז"ל: "כשאדם מגיע לשלמות "נפש רוח ונשמה" שבו בורא לעצמו בגד רוחני דק הנקרא "חלוקא דרבנן" ובו מתלבשים נשמות הצדיקים ויורדות לעולמינו הגשמי בעתות מיוחדות" (רבי עובדיה מברטנורא מקרא קודש).

"ניתן לראות ממש את נשמות הצדיקים המתלבשות ויורדות לעולמינו בחלוקא דרבנן" (האריז"ל שער רוח הקודש שער ו').

ובזה הסבירו את המעשה בגמרא (כתובות קג): רבי יהודה הנשיא לאחר פטירתו היה בא כל ערב שבת לביתו, לבוש בגדי שבת, והיה פוטר את אנשי ביתו בקידוש. כלומר היה מופיע עם החלוק הרוחני - חלוקא דרבנן.

"ופעמים" הרוח עולה שם למעלה ושומע העתידות מאחורי הפרגוד ומתלבש בלבוש אוירי בדמות האדם בדיוקן שהיה בו ואותו רוח מתראה גם כן לאדם בחלום ולפעמים בהקיץ כמו שהוגד מכמה בני-אדם שראו המתים כבחייהם" (רבי מתתיה דאלקרט, שערי אורה שער א').

נתבונן בכמה עובדות שקבלנו מפי רבותינו הקדושים:

מעשה דרבי עקיבא
"... מעשה ברבי עקיבא שהיה מהלך בבית הקברות ופגע בפחם אחד שהיה טעון עצים על כתפיו והיה מרהיט (רץ) בהם כסוס, גזר עליו רבי עקיבא והעמידו. אמר לו: "בני מה לך בעבודה קשה כזאת, אם עבד אתה ואדונך נותן עליך עול אני אפדך ממנו ואוציאך לחירות, ואם עני אתה אני אעשירך". אמר לו: "הניחני אדוני שאיני יכול לעמוד". אמר לו: מבני אדם אתה או מן המזיקין אתה?". אמר לו: "מת אני ובכל יום ויום מוסרין אותי לחטוב עצים, ושורפין אותי באש". אמר לו: "מה היתה מלאכתך בחייך?". אמר לו: "גבאי המס הייתי, והייתי נושא לעשירים והורג את העניים, ולא עוד אלא שבעלתי נערה המאורסה ביום הכיפורים". אמר ליה: "בני שמעת מאותם הממונים עליך שיש לך תקנה", אמר: "אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי הפורענות. ואין לי תקנה ולא שמעתי כלום מפדיון, אלא ששמעתי שהיו אומרים לי אילו היה לך בן שהיה עומד בצבור והיה אומר בצבור 'ברכו את ה' המבורך' היו מתירין אותי מן הפורענות, ואין לי בן אלא שהנחתי את אשתי מעוברת ואיני יודע אם ילדה זכר או נקבה. ואם ילדה זכר מי ילמדנו תורה?". אמר לו: "מה שמך?", אמר לו: "עקיבא", "ושם אשתך?", "שושמירה". "ושם עירך?", "אלדוקא". באותה שעה נצטער עליו רבי עקיבא והיה הולך מעיר לעיר עד שהגיע לעירו ושאל היכן הוא וביתו, אמרו: "ישחקו עצמותיו בגיהנם", שאל על אשתו אמרו: "ימחה שמה וזכרה מן העולם". שאל על בנו, אמרו: "הרי הוא ערל ואפילו במצות מילה לא עסקו". מיד תפשו רבי עקיבא לבנו והושיבו לפניו ללמוד תורה, ולא היה לומד עד שישב עליו תענית ארבעים יום, יצתה בת קול ואמרה: "על זה (אתה) מתענה?". אמר, "הן". וקרא באלף בית עד שהוליכו לביתו ולימדו ברכת המזון וקריאת שמע ותפילה והעמידו והתפלל ואמר: "ברכו את ה' המבורך לעולם ועד". באותה שעה התירוהו מן הפורענות. ובא האיש בחלום ואמר לרבי עקיבא: "תנוח דעתך בגן עדן שהצלתני מדינה של גיהנום". מיד פתח רבי עקיבא ואמר "ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור" (סדר הדורות, נשמת חיים מאמר שני פרק יג).

מספר העובדות שקיבלנו מפי חז"ל הוא רב. ונוסיף כאן איזה מילים על נאמנויות הדברים:

"ומובן לכל בר דעת עד כמה נזהרו חסידי עליון הגאונים הנ"ל מכל שמץ הגזמה חס וחלילה" (רבי אהרן קוטלר בקדמה ל"רוח אליהו").

"ודע, כי רבותינו הפוסקים ז"ל ושאר גדולי גאוני דור ודור וקדושיו, אחר שידענו גודל צדקתם ותומתם ואור קדושתם, הרי כל מה שהעידו והגידו הם דברים ברורים מבוררים כאילו ראינו בעינינו, וכל שכן וקל וחומר מה שמבואר בדרי חז"ל ומדרשים אשר כל דבריהם ברוח הקודש נאמרו..." (מרן הסטייפלר בספרו "חיי עולם" פרק י"ג).

להבדיל, גם במחקרים המדעיים מתגלה חומר רב ועדויות שנבדקו על ראיית "אנשים" שכבר נפטרו. נתבונן למשל בעובדות הבאות:

ביקור לילי
"ד"ר וויר מיטשל, רופא עצבים מפילדפיה מספר על המקרה שקרה לו. לילה אחד, התעורר לקול צלצול ממושך של פעמון הדלת. בפתחו את הדלת ראה ילדה קטנה לבושה בגדים קלים ופניה מביעים דאגה. היא אמרה: "אדוני, אמי חולה מאוד! התוכל לבוא ולעזור לה?" הלילה היה קר. שלג התעופף ברוח הסוערת. הרופא היה עייף מאוד ונטה לדחות מעליו את הילדה, אבל נכנע לרגש הרחמים שהילדה עוררה בו באופן דיבורה. הוא התלבש והלך אחריה. הוא מצא את האם חולה בדלקת ריאות קשה והגיש לה את הטיפול הדרוש. אחר כך העריך בפניה את פקחותה ואת עוז רוחה של בתה הקטנה, לצאת בבגדים כאלה ולהביא רפואה לאמא. "אבל בתי מתה לפני חודש" ענתה האם בבכי, "נעליה וצעיפה נמצאים במגרה הזאת". ד"ר מיטשל הוכה בתמהון ובמבוכה כאשר פתח את המגרה ומצא בה את אותם הבגדים שלבשה הילדה בבואה להזעיקו. הבגדים היו חמים ויבשים ולא יתכן שהשתמשו בהם בחוץ באותו לילה חורפי..."

מי הרוצח?
"... פרופסור ג'יימס היסלופ מ"האגודה לחקר על חושי" בשנת 1911 דיווח על בדיקה שערך, עקב הודעותיה של רוזה סטון מפורטלנד. היא הודיעה, שבנה המנוח החל לבקר בביתה בשנת 1907. הוא היה קצין באנאפוליס וכנראה איבד עצמו לדעת אחרי מריבה קשה עם חבריו. רוחו הופיעה פעם אחר פעם, ותיארה כיצד הוכה ונרצח על-ידי הקצינים האחרים. הרוח תיארה את מקום הפגיעה בפרטי פרטים. לאחר שהגופה הוצאה מן הקבר נתברר, שהאיש הוכה בדיוק כפי שטענה רוחו, אך איש לא הואשם ברצח זה..."

המקרה של ויל צ'אפין
אחד המקרים הידועים ביותר של קשר ספונטני עם המתים, הוא המקרה של ויל צ'אפין, שדווח לראשונה ב1927-.
"... המקרה אירע באחוזה בצפון קרוליינה, אחוזתו של ג'יימס צ'אפין, שמת בשנת 1921, לפי תנאי הצוואה, האחוזה הועברה לרשותו של בנו, מרשל, ואשתו ושלושת בניו האחרים נותרו כמעט חסרי כל. הצוואה נכתבה ונחתמה בנוכחות עדי ראייה ב1905-, אך בשנת 1925-, ארבע שנים לאחר מותו, החלה רוחו של צ'אפין להופיע בפני אחד מבניו האחרים. הדמות הופיעה לבושה במעיל ישן, שהאב נהג ללבוש לעיתים קרובות בחייו. בהופעתה השנייה אמרה הדמות: "תמצא את הצוואה שלי בכיס מעילי". מעיל זה היה ברשותו של אח אחר, הסתבר, שהבטנה נתפרה מחדש ובתוכה נמצא פתק כתוב בכתב יד: "קרא פרק 27 בספר בראשית, בתנ"ך הישן של אבי". לאחר חיפוש, התנ"ך נמצא אצל אלמנתו של צ'אפין, והא נבדק בנוכחות שני עדים בלתי תלויים. איש לא התפלא כשנמצאה שם הצוואה, שנכתבה בכתב יד בשנת 1919. צוואה זו חילקה את האחוזה בצורה שווה בין כל ילדיו של צ'אפין. הצוואה הוצגה בפני בית המשפט, קיבלה תוקף מידי, ואחוזתו של צ'אפין חולקה מחדש. האותנטיות של הצוואה היתה כה בולטת, עד כי משפחתו של מרשל לא התנגדה כלל לתקפותה..."

סימני דרך
"... מקרה נוסף, דווח על ידי סוכנות הידיעות יו.פי. ב1970-: מר רומר טרקסל, שהתגורר בפנסילבניה, הגיע לפורטג', אינדיאנה, כדי לקבל לידיו את גופת בנו צ'ארלי שנרצח. הגופה נמצאה מושלכת בשפת הכביש, ללא כל סימני זיהוי. "קולו" של הנער הנרצח חזר והטריד את מר טרוקסל מרגע שהוא ואשתו הגיעו לעיר במכונית. הוא אמר לאנשי המשטרה, שקולו של בנו הדריך אותו אל הרוצח בשעה שנסע ברחובות העיר וחיפש אחר מכונית בנו שנגנבה. הקול הדריך אותו לאן לנסוע, והוא ראה את המכונית עד מהרה. "עשיתי סבוב פרסה, ונסעתי בעקבות המכונית", הסביר, "רציתי לפגוע במכונית הצהובה בחוזקה, אך צ'ארלי הזהיר אותי, שלא אעשה זאת". הוא המשיך לעקוב אחרי המכונית עד שהנהג עצר ויצא מן המכונית. אז האשים את האיש בגניבת המכונית בעוד קרוב משפחה עומד ומזעיק את המשטרה, (אותו קרוב קיבל הנחיות מטרוקסל לפי הנחיות "קולו" של בנו...) השוטרים עצרו את הנהג... צ'ארלי עזב אותי לאחר שמצאנו את הרוצח"...ישנו תיעוד של המשטרה שלפיו לא רק הודה הרוצח ברצח אלא שיחזר את כל הפרטים ואמר איפה היתה הגופה..."

מספר המקרים והמחקרים הוא עצום. והספרות המדעית היא עצומה. אין פלא איפוא שמסקנת מדענים רבים היא: זוהי עובדה שיש השארת הנפש והמשכיות לחיים לאחר המוות.

לסיום, נתבונן במשל שלפנינו:
יום חם ומעיק. אשה בחודש התשיעי להריונה, מתפתלת בכאביה, היא יודעת שבביטנה 'תאומים', והם מתרוצצים להם. היא רוצה לשכוח מהחום המעיק, ומתרכזת בנעשה בקרבה, במי שעתידים להיות ילדיה הראשונים. היא מרכזת את האזנתה לנעשה בקרבה, ושומעת את האחד אומר לאחיו: "כמה טוב בעולם שלנו - בבטן, כמה נוח ונעים כאן. לשכב כך מקופל ולקבל ישר לטבור את האוכל והשתיה, אין צורך לעבוד, אין צורך אפילו לפתוח את הפה וללעוס, הכל מגיע בצינור ישר לתוך הגוף. אין עולם טוב כזה. ובכלל אין עולם אחר מלבד העולם שלנו. כל הקיים הוא רק העולם הרחב הזה - כל חלל הבטן. אה, כמה טוב שחיינו נמשכים ללא סוף".

והיא שומעת ומוקסמת...
עונה לו השני: "אמת, כאן טוב ונעים. אבל לא לנצח ימשכו חיינו כאן. כשתסתיים תקופת חיינו כאן, נצא מעולם זה, נעבור לעולם אחר. ושם - בעולם ההוא, נעבוד כדי שנוכל לחיות, לאכול ולשתות, נעמול כדי שנקנה בגדים ללבוש, נזדקק לבנות לנו בית, ללכת ולנדוד ממקום למקום. אבל הכל כדאי, החיים העתידים - יפים יותר, נעימים מעניינים: נאכל דרך הפה, ובעינינו נראה פלאות למרחוק, באוזנינו נשמע מנגינות עריבות, רגלינו יובילו את קומתנו הזקופה על פני מרחבי עולם שבו ימים ונהרות, הרים וגאיות, נופים ומראות, ומעלינו שמים זוהרים, ורבבות כוכבים נוצצים".
זה מכבר היא אינה חשה בחום המעיק, משתוממת ומתרכזת בנעשה בתוכה...

- "אתה מאמין בשטויות" אחי התמים - עונה האח הראשון - רק פתי יאמין לכל דבר, לשטויות ולהבלים שהשכל אינו מבינם, ושהעובדות אינן מוכיחות אותם. קיים רק עולמנו זה, שאותו אנו חשים ויכולים למשש. האם כבר יצא אי-פעם מישהו מעולם הבטן וחזר לספר לנו שמחוץ לעולמנו זה קיים גם עולם אחר, כביכול? האם מישהו ראה והוכיח שקיימת אפשרות חיים אחרי שנמות ונסתלק מבטן זו, חיים בהם הולכים, אוכלים, רואים, בונים, וכל שאר ההמצאות הנאיביות של חסר-השכלה שכמוך, ומאמין ללא-תקנה?".
- "אחי המשכיל, והנאור! עונה השני: ומה, לדעתך, יתרחש כשנצא מהבטן?".
- "ברור מאליו ופשוט. עונה הראשון: כשיפתח חלל עולמנו זה, נפול אל תהום שממנה לא נשוב עוד, ולא נהיה עוד בין החיים. אין חיים מחוץ לעולם זה, אנחנו נמו..." א-י-י, א-ו-ו-ו, הצירים גוברים ושעת הלידה מגיעה.

ובבטן? שוד ושבר. האדמה פצתה את פיה, חור נפער בתחתית העולם, ושני יושביו מתחילים להחליק וליפול. - "אחי התם והטפש - זועק המשכיל - אתה הולך למות, לצאת מהעולם הטוב, מהר! אחוז בכל זיז שתמצא בבטן, תפוס ככל יכולתך, החזק בכל כוחך שלא תמות, ראה ועשה כמוני, אל תיפול לתהום". והתמים-המאמין מחליק והולך, נשמט ויוצא. אך המשכיל מתאמץ, נתפס ואינו יוצא. מזועזע מהאסון שקרה לאחיו התמים, מתיפח הוא מרות: "הוי אחי, איך נפלת שדוד, הלכת לבלי שוב. תמימות אמונתך בבדיחה שיש עולם אחר, היתה בעוכריך". עודו מקונן על אחיו שנפל ואבד לנצח, מגיע לאוזניו קול ילל ובכי האח שהלך, והתחיל גם הוא לבכות ולהאנח: "אוי" כנראה זה הקול האחרון שמשמיע אחי... וכך נשאר האח המשכיל בבטן אימו מסרב לצאת לאויר העולם עד שנפח שם את נשמתו...! ובבית - עם הצער על מות בן אחד, תוך שמיעת בכי הבן הנולד - בשמחה רבה, הילולה וחינגא: "מזל טוב, מזל טוב, ילד יולד לנו, בן ניתן לנו!" את הנפל - קוברים, ואת הנולד - מטפחים ומגדלים, עד אשר גדל והיה לגבר, לבעל בעמיו, עד זקנה ושיבה טובה.

וב"מושב זקנים"... על ספסל בגינה, לאור קרני שמש אביב מלטפת, שח ישיש אחד לחבירו: "כמה טוב בעולם הזה שלנו, כמה נוח ונעים. לאכול ולשתות, לנוח ולישון, לטייל ולהנות. אין עולם טוב כשלנו. ובכלל, אין עולם נוסף מלבד העולם הזה המרווח והטוב. אח, כמה חבל שאין העולם נמשך ללא סוף... שקרבים ימינו למות". וחבירו משיב לו: "אמת, כאן טוב ונעים. אך לא לנצח ימשכו חיינו כאן. כנצא מהעולם הזה, נעבור לעולם אחר, עולם - הבא אחריו, שם טוב יותר, שם החיים נצחיים, ואמיתיים יותר, שם ההנאות מוחלטות".

- "אתה מאמין בשטויות, אדוני התמים. רק פתי יאמין לכל דבר, להבלים ולאגדות שהשכל אינו קולטם, והעובדות אינן מוכיחות אותן. קיים רק עולמנו זה, המוחש, הנראה. האם כבר יצא אי-פעם מישהו מעולם זה, חזר וסיפר? מי ראה והוכיח שקיימת אפשרות חיים חדשה לאחר שנמות? - ידידי, המשכיל הנאור..." וכך נמשכה השיחה, וכשמתו שניהם, את גופת המשכיל שרפו קרוביו, לפי צואתו, ואת אפרו פיזרו. לידע ולהודיע שהאפיזודה נסתיימה. אין עוד! את היהודי המאמין ליוו קרוביו וידידיו למנוחה אחר כבוד, גופו טמנו באדמה, ממנה לוקח ונוצר, כזרע שנבט מהאדמה - אם כל חי - וחזר ונטמן בה, להצמיח זרע חדש. ושנה תמימה אמרו עליו קדיש לעילוי נשמתו הצרורה בצרור החיים...!

והנמשל ברור! נוכחנו לדעת שענין השארת הנפש והמשכיות החיים לאחר המוות מתברר ומתאמת, הן מהקבלה הברורה שיש בידינו מהתורה הקדושה ורבותינו הראשונים והאחרונים. והן על-פי המדע. וקיימים עוד אין ספור של עובדות שאין כאן המקום להאריך ולפרט. נמצאנו למדים ש"אני" הוא הנשמה! והיא הנשארת לאחר מות הגוף! והיא העתידה ליתן דין וחשבון על המעשים שלה לפני הבורא יתברך. והיא שתזכה בחיי הנצח והעינוגים האינסופיים לעתיד לבוא על כל מעשיה הטובים. והכל בזכות האמונה כמו שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה". וכל אותם הלא מאמינים בהשארת הנשמה ובתחיית המתים למותר הוא לציין שלא יזכו לכל הטוב והצפון לצדיקים לעתיד לבוא, וכדברי דניאל (פרק יב, ב): "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות לדראון עולם". אם כן, כל אחד מאתנו, באשר הוא שם, חייב לדעת את גודל האחריות שמוטלת עלינו. מה מונח על כף המאזניים ולעשות את החשבון בקנה מידה של "נצח" - מה יהיה גורלינו - להיות או לחדול חלילה!
והמרשם ברור, כיצד לזכות בזכות האדירה שנפלה בחלקינו!

- יודעים אנו שיש בורא לעולם! ושהוא ברא אותנו! - שהבורא יתברך נתן לנו תורה משמים במעמד הר סיני! - אם כן התורה היא "הוראות היצרן", היא המדריכה אותנו מה חובתינו בעולם הזה, ומה היא העבודה שצריכים אנו להשקיע בה כל ימי חיינו. - כך נזכה בעזרת ה' יתברך להשארת הנפש, והמשכיות החיים לנצח נצחים - לחיי העולם הבא - אמן!

נתבונן בדברים אלו בפרק האחרון בעזרת ה' יתברך!
"א-להי ! נשמה שנתת בי - טהורה. אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא".

תגובות הגולשים
*2610

עמוד הבית
אפליקציה
תוכניות
וידאו
מאמרים
הספרייה התורנית
מוסיקה

במידה ושכחת את סיסמתך נא הקליד/י את שם המשתמש ואת כתובת הדוא"ל כפי שהזנת בהצטרפות לאתר -
סיסמא חדשה תשלח לדוא"ל שלך.




במידה ושכחת את שם המשתמש שלך נא הקליד/י את סיסמתך ואת כתובת הדוא"ל כפי שהזנת בהצטרפות לאתר -
שם המשתמש שלך יישלח לדוא"ל שלך.