הרשמה לערוץ 2000
כניסה שכחתי סיסמא

ז' באדר - יום פטירת משה רבינו ע"ה

מאת: הרב יעקב פינטו  |  פורסם ב: 15.02.2011 / 21:38:48

"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (במדבר פרק יב, ג)

יום ז' באדר, יום פטירתו של מנהיגם של ישראל, מקבל התורה מפי הגבורה משה רבנו ע"ה. אך לא רק יום פטירה הוא זה למשה כי גם יום לידתו, אלא שאת זאת לא ידע המן הרשע בבואו לגזור גזרות על ישראל בחודש זה, מתוך מחשבה שזהו חודש שאין מזלו טוב לישראל מחמת מיתת מנהיגם, אך כבר אמרו חז"ל: "תנא, כיון שנפל פור בחדש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד".

משה גדל בבית האדם בעל העוצמה הגדולה ביותר בעולם, הלא הוא פרעה שליטה של האימפריה המצרית. המעניין, שמשה יכל בקלות להיות כאחד המתבוללים בהיסטוריה היהודית, כי הלא מוקף היה בפאר ותפנוקי מלוכה עד אין סוף, והדרך להתבוללות פתוחה הייתה בפניו יותר מכל אחד אחר. אך בפועל מקטנותו כבר שמר על הקשר עם שורשו, ואף יניקתו לא הייתה אלא מאימו שנשכרה על מנת להניק את בנה. אין זה פלא כי כאשר רואה משה איש מצרי מכה איש עברי, הוא אינו מבליג והורג את המכה. דם יהודי בוער בעצמותיו של מי שברח בשל הריגה זו, הלך ונעשה רועה צאן וצמח להיות המנהיג הייחודי של עם ישראל. משה אינו יכול לראות את השפלת היהודי, הוא חש כל יהודי ויהודי כחלק בלתי נפרד ממנו, והלא כך אמרו חז"ל שבנשמת משה כלולות כל נשמותיהם של ישראל.

ייחודו של משה – אחריות

בימים בהם רבים עמלים סביב גיבוש והכרעה בהקשר להעמדת מנהיג בארץ ישראל, ראוי שניתן דעתנו על דמות המנהיג שנתמנה על ידי בורא עולם בכבודו ובעצמו. משה רבינו ע"ה היה הענק שבענקים, האיש שהוכתר כבחיר ה', האדם שעמד מול מלך האימפריה המצרית בשליחות הקב"ה והוציא את ישראל ממצריים, הוא האיש שהנהיג את ישראל במסעותיהם הרבים ותחת אין סוף ניסיונות ומהמורות כשהשיא היה בעלותו ארבעים יום וארבעים לילה לשמי מרום להוריד את התורה לישראל. אותו ענק שבענקים, האדם שבנקל היינו חושבים כי יבוא לפחות לשמץ עדין ופנימי של הרגשת גאווה, מעיד עליו בורא עולם יודע תעלומות כי האיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, כלומר, אפילו שמץ קטן של גאווה לא היה בו, וככל שהיה גדול כך ענוותנותו הייתה גודלת עימו. אך לא רק ענווה סגולית אפיינה את המנהיג הגדול של עם ה', מנהיגותו הייתה כל כולה מסירות בלי גבול למען צאן מרעיתו, ועל כך תעיד בין היתר פרשת תצווה שהיא הפרשה היחידה שלא הוזכר בה שמו של האיש הענק שאמר בתפילתו למען ביטול הגזירה מעמו "מחני נא מספרך".

ענווה ומסירות, הן מן התכונות המרכזיות והמוכרחות להיות אצל מנהיג, כאש יש ענווה ומסירות יש טוהר מידות, יש התרחקות משוחד ומשוא פנים. העם הזה זקוק להנהגה ישרה יותר, הנהגה ברוח ישראל סבא, הנהגה הדואגת לכלל ומוכנה לצמצם מעצמה למען צאן ישראל. אנו כיחידים וככלל צריכים לדרוש זאת ולא להרפות, מגיע לנו הנהגה בריאה יותר שטובת הציבור בראש מעיינה. הנהגה כזאת היא הנהגה שמוכנה לקחת אחריות בעיתות קשים, זוהי הנהגה שאינה מסרבת לאייש משרות רק בשל מורכבות המשרה בעידן מחסור ומשבר, כי הנהגה כזאת היא הנהגה שאינה רואה את טובת עצמה אלא רק את טובתו ושלומו של הציבור, והנהגה כזאת אינה יכולה לקום אם לא תהיה כפופה לכבוד שמים ולמצוות הבורא, כי לולי יראת ה' אין לך מי שאינו חפץ בטובתו יותר מבשל טובת חברו.

בין משה ליהושע – ירידת הדורות

הנה לאחר שנסתלק משה רבנו ע"ה ירש אותו יהושע תלמידו הנאמן, שהיה אף הוא ענק שבענקים. אך המעניין שזקני הדור ההוא כאשר הסתכלו על דמותו של משה וחזרו והתבוננו על דמות יהושע, חשו צביטה בליבם וצער על כך שניכרו ההבדלים ביניהם באופן שמשה היה מתנבא באספקלריא המאירה, כלומר, ראיה מוחלטת כדבר איש אל רעהו, ואילו יהושע מתנבא היה באספקלריא שאינה מאירה, וכפי שמצינו בדברי הספרי שאמר: "זה הדבר, מגיד שכשם שנתנבא משה ב"כה אמר" כך נתנבאו הנביאים בכה אמר ומוסיף עליהם משה שנאמר בו "זה הדבר".

ההבדל בין הנבואות של משה ושאר הנביאים שבראשם יהושע היורש, דומה הוא להבדלי המאורות שנבראו בבריאת העולם, וכדברי רבי שמעון בן פזי שתמה על שמצד אחד כתיב "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים", ומאידך כתיב: "את המאור הגדול ואת המאור הקטן". אלא שאמנם נבראו שני מאורות גדולים אך אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך וכו'. ובעצם, הארת משה לבני ישראל הייתה הארה כהארת השמש השואבת את אורה מבורא עולם ללא מתווכים באמצע, ואילו הארת יהושע הרי היא כהארת הלבנה שאת כוח הארתה שואבת דרך החמה, ולמרות שגם הארתה גדולה היא אך חיוורת ביחס להארת חמה. ודבר זה היה מקור צער לזקני הדור ההוא על שראו בעיניהם את המושג הזה של "ירידת הדורות" שעוד עתיד להתפתח ככל שהדורות מתרחקים מדור דעה ואנשי קודש של אותם הימים.

ואכן, אמנם בתחומים רבים, הדורות האחרונים מגיעים להישגים גדולים יותר מהדורות שקדמו להם, ובעיקר בתחומי המדע, וזאת מסיבות שונות ובפרט משום שחכמת הדורות האחרונים מבוססת על הידע והניסיון של הדורות שעברו. אך לעומת זאת, התבססות כל הדורות בכל מה שקשור ביהדות היא על התורה שניתנה בסיני, ובעוד שבני הדור ההוא השיגו השגות עמוקות ונפלאות מעצם היותם במעמד המקור, הרי שככל שהדורות התרחקו ולמרות היותם נכנסים לעומקה של תורה, עדיין המרחק בין דורות אלו לדור שנתגלתה שם השכינה במעמד הר סיני הוא גדול ביותר, ועל כן ההשגות קטנות יחסית, ומשום כך אין אנו יכולים לחלוק על תנאים ואמוראים, גאונים וראשונים, כי תבונתם הייתה גדולה לאין ערוך מתבונתנו ויכולת השגתנו, ועל כך נאמר "אם ראשונים כמלאכים – אנו כבני אדם". אך כל זאת עד ביאת גואל צדק, כי אז לעתיד לבוא כבר נאמר "והיה אור הלבנה כאור החמה", והיינו שאת דברי התורה נקבל מפי הגבורה והרי זה כהתחזקותה של אור הלבנה מחדש, ויהיה אורה בהיר כאור החמה ללא תיווך בין ישראל לאביהם שבשמים.

צור ילדך תשי

המעיין בדברים אלו יכול לתהות, מדוע אם כן, נתן הבורא לעם ישראל את התורה דרך משה רבנו ולא ישירות מפי הגבורה? מדוע לא נאמרה כל התורה כולה לעם ישראל כמו שנאמרו המילים "אנכי ה' אלוקיך"? אלא שיש להקדים בדבר תכונה אחת שבאדם, הנראית בשטחיות כאילו חסרון היא, אך באמת יתרונה גדול לאין שיעור, וזוהי תכונת "השכחה", שאת יתרונה ראינו בהכרזת הפסוק: "צור ילדך תשי", כלומר, הבורא יצרך ייצור שוכח . השכחה היא תכונה מצוינת, זה שהאדם אינו זוכר כל דבר הוא יתרון חיובי מאוד, שהרי אילו היו הבריות זוכרים כל דבר שקרה, היה להם קשה מאוד להיות שמחים ולהתקדם בחיים, בין היתר משום שהיו כישלונותיהם עומדים כל העת נגד עיניהם ומרתיעים אותם מלנסות שוב ושוב. כמו כן, כיצד יוכל אדם להמשיך בחייו אילו יהיה זיכרון פטירת אביו או מי מקרוביו כביום הפטירה?! ובכלל, יפה היא השכחה לאדם המסוגל לשכוח כל מאורע שלילי ולהתמלא בתקווה ואופטימיות לעתיד טוב יותר.

גם את מצוות הבורא, לאמר, לימוד תורה יומם וליל, קשה יהיה לקיים לולי תכונת השכחה, כי הלא עוצמתה של מצוות הלימוד היא בשינון שוב ושוב, ובזכות השכחה שיש לאדם הוא אינו פוטר עצמו בטענה כי כבר למד מסכת פלונית ומה לו כי שוב יחזור וישנן את אמרותיה, מעתה, כאשר שוכח הוא, הרי יודע שיש רק אפשרות אחת שיזכור תלמודו, והיא כי ישנן לימודו כל העת. אלא שאם היה האדם מקבל תורתו היישר מן הבורא יתברך, ממש מיפי הגבורה כמשה רבנו ע"ה, הייתה תורה זאת כל כך זכה וחדה עד שלא היה שייך כי תשכח מאיתו, וכשם ש"אנוכי ה' אלוקיך" אלו הן מילים שאינן נשכחות לשום יהודי באשר הוא, ובכל מצב ישנו ניצוץ חבוי בלבם של בני אברהם יצחק ויעקב, והוא הניצוץ הקיים מחמת אותם מילים שנשמעו מפי הגבורה, כך היה על כל התורה כולה אילו הייתה נאמרת לכלל ישראל ללא מתווך כמשה, ואילו היה כן, הייתה נחסרת מצוות לימוד התורה מאחר והשכחה לא הייתה קיימת, וכאמור חסרונה היה פוגע במצוות הלימוד, ומשום כך ניתנה תורה לבני ישראל ע"י משה רבנו ע"ה ששימש מתווך לכלל העם.

והיה אור הלבנה כאור החמה

סגולות ובחינות אלו הנגזרות מאישיותו הגדולה של משה רבנו ע"ה, הינם תכונות בלתי נתפסות, אך עם זאת, יש לנו לדעת כי כשישראל יתחזקו בתורה ובמצוות, כשהעם יחזור לדרך ה', אזי לא רק שתורת ה' תינתן לו מפי הגבורה, אלא אף סגולותיה עימה, ודברים אלו רמוזים בפרשה המלווה תמיד את מועד פטירת משה והיא פרשת תצווה, אשר פותחת בפסוק: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד".

והנה, "שמן זית" מרמז על התורה, ועל כן הגמרא בברכות אומרת כי הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה, שנאמר ויקחו אליך שמן זית זך. ומילים "כתית למאור" מרמזות על המאורות, דהיינו, שזכות שמן הזית – התורה, משפיעה על המאור הקטן – הלבנה, להאיר אורו באור מלא. ודברים אלו מכוונים לדברי המדרש האומר: "החֹדש הזה לכם' הדא הוא דכתיב: 'יפרח בימיו צדיק ורֹב שלום עד בלי ירח', עד שלא הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים, ברמז הודיע להם שאין המלכות באה להם עד שלושים דור, שנאמר 'החֹדש הזה לכם ראש חדשים', החודש שלושים יום ומלכות שלכם שלושים דור. הלבנה בראשון של ניסן מתחלת להאיר וכל שהיא הולכת ומאירה עד חמשה עשר ימים ודיסקוס שלה מתמלא, ומחמישה עשר עד שלושים אור שלה חסר, בשלושים אינה נראית. כך ישראל: חמשה עשר דור מן אברהם ועד שלמה. אברהם התחיל להאיר וכו'. בא יצחק אף הוא האיר וכו'. בא יעקב והוסיף אור וכו' ואחר כך יהודה, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בעז, עובד, ישי, דוד. כיוון שבא שלמה נתמלא דיסקוס של לבנה שנאמר: 'וישב שלמה על כסא ה' למלך', ובשלמה כתיב: 'אין שטן ואין פגע רע'. הקדוש ברוך הוא עשה ששה רקיעים ובשביעי יושב, ובכסאו של שלמה כתיב שש מעלות לכסא ויושב במעלה השביעית, הרי נתמלא דיסקוס של לבנה. ומשם התחילו המלכים פוחתין והולכין ובן שלמה רחבעם, ובן רחבעם אביה ובנו אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציהו, עוזיה, יותם, אחז, יחזקיה, מנשה, אמון, יאשיהו, יהויקים. כיוון שבא צדקיהו, חסר אורה של לבנה ... עד שאיבד צדקיהו את עיניו וחרב בית המקדש שנאמר 'ורֹב שלום עד בלי ירח' . עד שלושים דור שהיה לישראל מן המלכות".

התבוננות בדברי המדרש מעלה את היתרון הגורם למילוי הלבנה בתקופת שלמה, וזאת משום עסקם בתורה ובמצוות, וככל שישראל עוסקים יותר בתורה ובמצוות ה' כן אורם גדל יותר ויותר, שכן היה בבניין בית המקדש – מקום שהשכינה שרויה בו, לא משום הקרבנות, אלא בשביל לימוד התורה וזכות בני ישראל על ידי שעוסקים בה, ואחר שיש זכות התורה מתקיים הבית וממילא מביאים שם קרבנות לה'. וזהו גם סיום הפסוק האומר "להעלות נר תמיד", כי הנר התמיד שהוא כביכול מרמז על הירח, שהרי את המנורה מדליקים בלילה, זמן שבו הירח מאיר. והוא אשר אמרנו כדי להעלות נר תמיד, היינו להגביר את אור הירח, עלינו להדליק יומם ולילה בשמן זית זך, כלומר, לעסוק בתורה ובמצוות תדיר, והיא הזכות שתביאנו לידי מעלות גדולות ברוחניות ובגשמיות כמעלות הראויות להארת משה רבנו ע"ה המאיר באורו כאור החמה.

מאתר: "פינטו" (נתיבי משה וחיים פינטו)

תגובות הגולשים





1. אני
מאת: יופי טופי :) ב 27.03.2013 / 11:21:08.
2. אני
מאת: יופי טופי :) ב 27.03.2013 / 11:21:08.
גלול למעלההדפסהשלח לחבר
במידה ושכחת את סיסמתך נא הקליד/י את שם המשתמש ואת כתובת הדוא"ל כפי שהזנת בהצטרפות לאתר -
סיסמא חדשה תשלח לדוא"ל שלך.




במידה ושכחת את שם המשתמש שלך נא הקליד/י את סיסמתך ואת כתובת הדוא"ל כפי שהזנת בהצטרפות לאתר -
שם המשתמש שלך יישלח לדוא"ל שלך.